א

סימן שלח

משנה רפ"ח דנדרים. ואם אמר יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום. ובש"ך סי' ר"ך ס"ק י"ג לענין חדש אחד דאם נדר בחצי יום ט"ו לחדש תמוז אסור עד חצי יום ט"ו לחדש אב. הנה ס"ל בפשיטות דמונין שעות לחדש. וכ"מ בהרמב"ם פ"י מה"נ דין ג' שכ' ג"כ מעת לעת. ולעד"נ שזה צ"ע. דלישנא דמיום ליום אינו משמע שעות. כדאיתא בהדיא בפ"ט דערוכין דל"א ע"א הוה אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא. וע"ש בפרש"י דהיינו דהוה אמינא שא"צ שעות שאע"פ שמכרה לו באחד בניסן בחצי היום היו מונין לו שנה מיד בתחלת אחד בניסן דשנה הבא ושפיר חשיב שנה מיום ליום. אף שחסר הרבה שעות. רק דהתם יש ע"ז לימוד מיוחד להצריך ג"כ מעת לעת דהיינו שעות. וא"כ הכא דשנינו רק מיום ליום מנלן להצריך מעת לעת. אע"ג דלענין יום אחד בהכרח ר"ל מעת לעת. אבל לענין שנים וחדשים. כיון דקיי"ל אין מונין שעות לחדשים בפ"ק דמגלה דף ה' ע"א. י"ל דלא בעינן מעת לעת. ומ"מ אין משם ראי' דהא אמרינן שם ג"כ דאין מונין ימים לשנים. ואעפ"כ בשנה אחת אסור מיום ליום. ולכאורה יש לדמות ענין זה למ"ש בגמרא ספ"ה דנדה דמ"ז סע"ב שנה האמורה כו' וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת. ומבואר שם בפרש"י ד"ה בכולי' פרקין. דר"ל דלא אזלינן בתר שנת מנין עולם כ"א עד"מ עשרים שנה שלימים דהיינו עשרים שנה ויום א'. אבל א"צ להשלים שעות כמ"ש התוספת שם ד"ה כולן דלא בעינן בה מעת לעת לשעות. וכמש"ש דמ"ד סע"ב ד"ה שלשים יום דקים ליה דרבנן לא בעו מעת לעת לשעות. וכ"ד הרמב"ן בחידושיו שם ספ"ה והא דבעינן ויום אחד. זהו כדי שעי"ז יהי' נשלם כל השנת עשרים והשנת י"ג כמ"ש רש"י ד"ה בכוליה פרקין. אע"ג דהתוס' פ"ק דר"ה ד"י ע"א ד"ה בן כ"ד כתבו דאותו יום אחד כדי להשלים מעת לעת כו'. דמשמע בשעות. הגם דפי' מעת לעת בגמ' ספ"ה דנדה דמ"ז ע"ב אין הענין שעות כנ"ל בשם התוס' והרמב"ן. מ"מ כאן בתוס' דר"ה דוחק לפרש כן ממ"ש דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן כו'. משמע לא לבד מיום ליום כו':

והנראה דהנה התוספת בערוכין פ"ט דל"א ד"ה מיום ליום הביאו פלוגתא בזה. דרבינו אלחנן ס"ל דדוקא בבתי ערי חמה בעינן מעת לעת לשעות כו' דגלי ליה קרא אבל דאינך לא. והתוס' דערוכין ס"ל דה"ה לאינך. וא"כ התוס' דר"ה י"ל דאזלי בשיטת התוס' דערוכין אבל התוס' דנדה ס"ל כר' אלחנן. ומשמע דכוותייהו קיי"ל כמ"ש בט"ז ומ"א סי' נ"ג ססע"י יו"ד בט"ז סק"ו ובמ"א ס"ק י"ג. שמיד בהגיע תחלת ליל יום א' משנת הי"ד חשוב בר מצוה. ועוד דמסייע להו מ"ש בש"ס דאין מחשבין שעות לחדשים. דכה"ג כ' בב"י בא"ח סי' נ"ה בשם האגור בענין אין מחשבין ימים לשנים. ועוד דבכ"מ אמרינן מקצת היום ככולו כמו גבי מילה. וע' ביבמות דע"א ב' יום הבראתו כו' דוקא התם בעינן מעל"ע דעדיף מיום הולדו. ולענין נזירות אמרינן רפ"ג דנזיר שיום שלשים עולה לו לכאן ולכאן. הרי עולה אפילו לכאן ולכאן. וכ"ש שמקצת היום עולה להתחלת נזירות אם נזר ביום א' קודם שקיעת החמה. וכמ"ש התוס' בפ"ק דנזיר ד"ו ע"א ד"ה ולרב מתנא מידי דהוה אאדם דמקבל נזירות בחצי היום כו'. וע"ש דאפילו לכתחלה מונין חצי יום הנשאר ליום שלם. וא"כ גבי נדר לחדש ג"כ נאמר כן דמקצת היום ככולו אף אם טעם יין מקודם כמו גבי נזירות בחצי היום דמיירי נמי אפילו בכה"ג. דלא דמי להא דגבי מתענין לשעות בעינן שלא טעם כל היום דזהו לענין תפלת תענית משא"כ לענין נדר ונזירות. ועוד דשאני הכא דהמקצת היום מצטרף לימים הרבה שאח"כ. וכ"מ מפי' הרא"ש רפ"ח דנדרים במשנה אסור עד ח' לחדש הבא. ולא ביאר שאם נדר בחצי היום אסור עד חצי היום ביום ח' כמ"ש הש"ך. אלא דס"ל להרא"ש דגבי יום א' הוא דמחשבין שעות משא"כ גבי חדש א' אין מחשבין שעות. דאין לומר דפי' עד ח' לחדש היינו עד ועד בכלל. דהא ליכא למ"ד שיהי' כל יום הח' בכלל האיסור. דאף להרמב"ם והש"ך מותר בשעות הנותרי' מיום ח' אחר זמן הנדר. וא"כ איך פסיקא ליה להרא"ש לאסור עליו כל יום ח'. א"ו האי עד יום ח' היינו ולא יום ח' בכלל. ומשום דל"ד ליום אחד. וכ"מ בפרש"י פ"ק דמגלה ד"ה ע"א ואם נדר באחד בניסן אסור עד אחד בניסן הבא. דא"א לומר ג"כ עד ועד בכלל. דאין טעם לזה. א"ו הוא ג"כ עד ולא עד בכלל. וא"כ הוא דלא כהרמב"ם והש"ך. אך ק"ק אמאי לא פי' רש"י שם הא דאין מונין שעות לחדשי' אכה"ג. ויש ליישב דרוצה לפרש דומיא דאין מונין ימים לשנים. והיינו דפירושו יש לפרש בכל השנים ובכל החדשים כו'. משא"כ פי' זה א"א לפרש רק אם נדר בחצי היום ולא בתחלתו כו'. ועוד ראי' לזה דהא גבי פדיון הבן דבעינן חדש ומעלה. היינו לאחר שלשים יום כמ"ש בגמ' פ"ח דבכורות דמ"ט ע"א אעפ"כ אין מחשבין שעות. ואם נולד בשבת קודם שקיעת החמה י"ל דרשאי לפדותו תחלת ליל ב' אע"ג דליכא רק כ"ט מעת לעת ופורתא. א"ו משום מקצת יום ככולו לכן נק' אחר שלשים יום ונקרא חדש ומעלה. דהיינו יותר מחדש. ועיין בהרמב"ם פ"א מה' ערוכין דין ג' בשנת שש יום אחד כו'. הרי שנק' בשנת שש. עד"ז נק' ביום לא יותר מחדש. א"כ כמ"כ לענין נדרים נק' כה"ג חדש ומעלה. וא"כ יצא ידי נדרו שאמר חדש אחד. אלא דהתם לענין פדיון הבן בעינן חדש דשלשים יום ומעלה. משום דבלשון תורה חדש היינו שלשים יום. ועיין בתוס' פ"ק דסנהדרין די"א סע"א דלשון תורה לחוד ובלשון חכמים לחוד. דבלשון חכמים סתם חדש כט יום. וכן לענין נדרים י"ל בזה כמ"ש הש"ך סי' רב ס"ק יג. דהיינו כפי מה שהוא החדש שנודר בו אם חסר חסר אם מלא מלא. וכיון שכן י"ל גם בחדש חסר כשמגיע תחלת יום שנדר בו בחדש שאחר הנדר נק' חדש ומעלה. וכלה נדרו. מיהו הרמב"ם ורי"ו ס"ל דגם לענין נדרים אמרי' חדש היינו שלשים יום. וזה צ"ע בפ"ע. וע' תשו' ח"צ סי' קי"ד. ועיין פרק המדיר דף עא א' חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו. וע"ש בשט"מ בשם רש"י מהדורא קמא. הרי חדש אחד דקאמר ר' יהודה במתניתן הפי' חדש חסר. וכיון שנכנס יום שלשים הוי לאחר חדש כו'. לכן היכא שהחדש שנדר הוי חסר י"ל כמ"ש הש"ך בזה. ועוד ראי' ממ"ש פ"ק דר"ה י"ב ב' המודר הנאה מחבירו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום. וע' בר"ן בנדרים דס"ג. דאפילו אומר לשנה א' סתם אסור בה ובעיבורה דמסתמא שנה זה משמע כו'. וזה כהרמב"ם ולא כהרשב"א בנדרים שם. וכ"פ בש"ע סי' רכ ס"ז. וע' בספר טורי אבן פ"ק דר"ה שם שהעלה ג"כ דמודר הנאה לשנה משמע כמו שנה זו של שעת נדרו כו'. וא"כ אף אנו נאמר בנודר לחדש דמשמע חדש זה של שעת נדרו. ונהי דמונה מיום ליום מ"מ אם החדש חסר י"ל דסגי ג"כ במיום ליום אע"פ שאין רק כ"ט ימים. ועיין באה"ע סי' ד' סי"ד בהג"ה אשה שנתעברה דהחדשים גורמי' ואע"ג דכאן בעינן חדש שלם מ"מ עכ"פ י"ל א"צ שלשים יום דוקא. ועיין בנדה דס"ד ע"א יום טו לחדש כו'. ובי"ד סי' קפ"ט ססע"י ו' אע"פ כו':

ונשוב לענין אם מונין שעות. ועיין במל"מ פ"ב מה' אישות דין כ"א שהאריך בדין יג"ש ויום א' אי בעינן שעות. והנה מ"ש ונמצא שדבר זה הוא קולא לגבי קדשים כו'. ועכ"פ העלה שם מסוגיא דספ"ג דיבמות דף ל"ד דתיכף בתחלת הלילה של היום שנולד בו חשוב עלתה לו שנה וכ"ד המג"א בסי' נ"ג ס"ק י"ב והט"ז שם והב"ח. וכ"ד הש"ך בח"מ רס"י ל"ה והאו"ת שם. ועיין בכ"מ פ"א מה' ערוכין ה"ד. והנה במשנה ספ"ד דערוכין יום שלשים כלמטה ממנו. משמע הא יום ל"א חשוב מבן חדש ומעלה. אע"ג דליכא שלימות דשעות. דאת"ל דשעות בעינן א"כ תמצא שגם יום ל"א עד קרוב לסופו יהי' כלמטה ממנו. כגון אם נולד בשבת קודם שקיעת החמה. א"כ הרי גם ביום ב' שאחר ד' שבועות עם היותו יום ל"א עדיין לא נשלמו לו שלשים ימים שלימים. וא"כ איך תנן רק יום שלשים כלמטה ממנו. אם לא שנאמר דפי' יום שלשים היינו ג"כ המעת לעת השלשים משעת לידתו וכ"ז דוחק. ועיין בתוספת פר"א דמילה דקל"ה ע"ב ד"ה כל ששהה שלשים יום אי אתרחיתו עד לאורתא כו' ויום שלשים כלפני שלשים כו'. משמע דאורתא דיום ל"א הוה כלאחר שלשים אף אם נולד ביום. א"כ מוכח דלא בעינן שעות. וע' בתה"ד סס"י רס"ט ובפסקיו סס"י רל"ד שעה גדולה קודם הלילה כו'. מוכח דס"ל בפשיטות לענין פדיון הבן מיד בהתחלת לילה אור ליום ל"א ללידתו מטא זמן פדיון וא"צ שעות. וע' מל"מ פ"ב מה"א הכ"א שהוכיח מרש"י דספ"ד דערוכין דס"ל דגבי ערוכין בעינן שעות. ולא עיין. דרש"י עצמו בנדה ספ"ה דמ"ז סע"ב ד"ה מעת לעת פי' מיום ליום ולא הזכיר כמ"ש בערוכין ג"כ משעה לשעה. א"כ י"ל דרש"י עצמו בנדה נד מפירושו דערוכין. או דעכ"פ מספקא ליה:

וראיה לזה דהנה בנדה דמ"ח א' ד"ה לפרקין דיוצא דופן פרש"י להיכא דלא תנן ויום אחד כגון בן עשרים ובת עשרים וקשה דהא יוכל לפרש לכל הנז' בפרק יוצא דופן אף היכא דתנן ויום אחד עכ"ז אשמועינן רב דבעינן מעת לעת בשעות. ולא די בתחלת כניסת היום. וכן פרש"י בערוכין די"ח סע"ב ד"ה לפרקין דיוצא דופן דקאי על בן י"ב שנה כו' אף ששנינו ויום אחד. וצ"ל דקמ"ל דבעינן מעל"ע דשעות. וא"כ למה כאן בנדה נשמר רש"י לפרש דקאי רק להיכא דלא תנן ויום אחד. א"ו כאן חזר בו רש"י וס"ל דלא בעינן שעות רק סגי בכניסת היום. וזהו כוונתו ג"כ דמ"ז סע"ב בד"ה בכוליה פרקא. וכמ"ש התוספות:

והנה אם אמנם מצאתי שהרמב"ם פ"י מה' נדרים ה"ג הוציא דינו מהירושלמי דנדרים פ"ח שפי' בהדיא בההיא דתנן התם אסור מיום ליום דהיינו מעת לעת. משמע דר"ל משעה לשעה. מ"מ אפשר דהירוש' ס"ל ג"כ בהנך דס"פ יוצא דופן ג"כ דבעינן שעות. אבל לדידן י"ל דהתם לא בעינן שעות. וכמ"ש הש"ך והאו"ת בח"מ רס"י ל"ה והט"ז והמ"א בא"ח סי' נ"ג. אפשר גם כאן יש להקל. תדע דהתם פ' יוצא דופן איתא מעת לעת ואעפ"כ פירשו דא"צ שעות כש"כ היכא ששנינו רק מיום ליום. ועיין במשנה פ"ט דנדה דס"ג ע"ב רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות כו' ר' יהודה אומר כו' ע"ש. הרי היכא דתליא בשעות שבימים פירשו בהדיא שעות. א"כ היכא דתנן סתמא מיום ליום משמע יותר דאין קפידא בשעות. וע' עוד מענין ימים ושעות במשנה פרק מי שהי' נשוי הי' יוצאות כולן ביום אחד כו' וכך היו כותבין בירושלים שעות. וכ"מ קצת מפי' הר"ן במשנה כאן רפ"ח דנדרים אהא דמיום ליום. וז"ל כלומר היקף אחד. וביום אחד אסור מעת לעת. משמע דוקא ביום א' אסור מעל"ע. דאל"כ אין זה היקף. אבל בחדש א' הוי היקף אחד ע"י הימים לבד ואין קפידא בשעות. דאין מונין לחדשי' כ"א בימים תליא. משא"כ ליום אחד מונין שעות:

שוב מצאתי דאתאי לידי בספר בית מאיר סי' נ"ג ס"ב הביא בשם תשו' פ"מ ח"ב סי' קע"ד דהא דבנדרים בעינן שעות זהו מספק. ועי' בבית מאיר סי' קס"ט סעי' יו"ד (ועיין בטוש"ע אה"ע הל' גיטין סי' קמ"ג סעיף זיין ובמכמ"א שער שמיני סס"י יב):