א

סימן שלה

... הירושלמי הנ"ל דמשמע שאפשר שפרי הרמון (אף אם אמת הוא בלא קליפתו) יהי' תשבורתו פחות מן ד' ואפשר מן ג' אצבעות הנ"ל. ואע"פ שגם לדעת כאאזמו"ר נ"ע ירוש' זו צריכה ישוב. מ"מ נקוט מיהו עכ"פ שאין אנו אחראין להרבות בשיעור הרמון מדעתינו זולתי מה שהנסיון מכריח. ועוד שלדעת כאאזמו"ר נ"ע שהרמון קוטרו הוא טפח וכדלקמן אי"ה. א"כ בקל ליישב הירוש'. כי י"ל שהירוש' מיירי ברמוני זוטרי. ונאמר שקוטר הרמון הקטן הוא מחצה מקוטר הבינוני. וכיון שהבינוני קוטרו ה' אצבעות בינוני' שהוא טפח. א"כ קוטר הרמוני' הקטנים יהי' ערך ב' אצבעות ומחצה בינוניים. וכדור כזה מחזיק ערך ח' אצבעות בינוני'. ונודע שקליפת הרמון היא גדולה וכדמשמע בכתובות ק"ח שתבעו רמון בקליפתו מכלל דהקליפה דבר חשוב הוא עד שנופל עלי' טענה והכחשה כו'. וא"כ אפשר שממעטת בשיעור הפרי עד שלא ישאר בתשבורתו ד' אצבעות ויהי' פחות מכזית כנ"ל. ולדעת החכם הנ"ל שרוצה להרבות בשיעור הרמון בינוני א"כ נצטרך לומר דקוטר הרמון הקטן הוא פחות ממחצה מן הבינוני. או דהירוש' מיירי בקטני קטני'. וכ"ז דוחק. ולואי שיהי' הרמון בינוני עודף כפל על סתם רמון קטן בקוטרו שהרי מן הסברא אין להפליג ביניהם כ"כ. כי הכפל בקוטר הוא כפל כפליי' בתשבורתו. ועוד דבסוכה דל"ד סע"ב במשנה משמע גבי אתרוג שאין בין רוחב אתרוג שהוא עדיין נק' אתרוג קטן לרוחב אתרוג שנק' גדול רק ערך כפל בעביו. שהרי כביצה נק' קטן וכשיוכל לאחוז שנים בידו א' או שניהם לגי' הר"ן נק' גדול. ונ"ל שאין ביניהם ברוחב יותר מכפל בודאי. ונהי שי"ל שאתרוג שהוא כביצה הוא גדול שבקטנים. וכשהוא כדי שיאחז שנים או שניהם בידו א' הוא קטן שבגדולי'. מ"מ עכ"פ אין בין סתם קטן לסתם בינוני ודאי יותר ממה שיש בין גדול שבקטני' לקטן שבגדולים. וככה י"ל ברמוני' ג"כ שבין קטן לבנוני הוא ערך מחצה בעובי ולא יותר. ולפ"ז את"ל שירוש' הנ"ל מיירי בסתם רמוני' קטנים א"א שיהי' הבינוני קוטרו שהוא עביו יותר מטפח (ואין לומר דברמונים יש התחלקות יותר גדולים וקטנים כדמוכח לכאו' בברכות נ"ז בענין הרואה רמונים בחלום זוטרי כו' רברבי כו' דהא ליתא דבאתרוג אמרי' בפשיטות טפי בסוכה דל"ה דיש בו גדולים וקטנים כו'):

ב) והנה לכאורה מחמת הירוש' הנ"ל הי' עולה בדעתי לפרש מ"ש כאאזמו"ר נ"ע שטע"ט מרובע הוא יותר מעט ממ"ר. דר"ל משלושה רמונים שנק' מ"ר לפי' הר"ש פי"ז דכלים. והמשך לשונו יהי' כך שהוא יותר מעט ממ"ר. ולמה הוא רק מעט הרי הוא הרבה יותר. לזה אומר לפי שי"א שהן ג' כו'. ואף דלהר"ש צ"ל הנקב כחצובה דייקא ומשמע שתמונה אחרת אין מצטרף לכחצובה וא"כ כשהנקב טע"ט מרובה אין עולה להצטרף כולו רק ערך שלשה רביעי מהטפח שיהי' כחצובה. מ"מ אפשר שגם בשיעור זה יעמדו ג' רמונים דהיינו שכל רמון יהי' חצי טפח על חצי טפח. את"ל שהרמון גדול רק פעמיים ושלש מהזית כמשמעות ת' ח"ה הנ"ל. אלא שאפשר שזה דוחק למעט בשעור הרמון כ"כ. דהא הב"י כ' סי' ר"א ובכ"מ פ"ו מה' מקוואות וז"ל אבל שידה תיבה שהן כלי עץ ושיעור המטהרן גדול מאד שהוא בכמ"ר ראו חכמים דלענין מקוואות סגי בשפ"ה. ושפ"ה הוא ב' אצבעות א"כ משמע לכאורה דרמון א' (שזהו שיעור מ"ר לדעת כל הפוסקים זולת הר"ש) גדול הרבה מב' אצבעות ולא חצי אצבע לבד. מיהו יש לדחות דחצי אצבע בקוטר הרי הוא גדול מאד שהרי עולה בתשבורת יותר ממחצה כל תשבורת נקב שפ"ה. ועוד שהרי מ"ר גם לתוס' ורמב"ם הוא יותר מרמון א' מעט א"כ י"ל שהוא ג' אצבעות. ונקב כזה מחזיק יותר מכפליים בתשבורת מנקב שהוא כשפ"ה. ומדאמרי' פט"ו דשבת ניקב כמ"ז כו' וחזר וניקב כמ"ז כו' אין ראי' שהרמון אינו גדול יותר מג' זתים. שהרי כי האי לישנא אמרי' בערובין כ"ד פרץ אמה וגדרה פרץ אמה וגדרה עד שהשלימו יותר מעשרה א"כ הרי דעד יוכל להיות דאתי לאטפויי גם עשר פעמים מן הזית. ומיהו בעיקרא דדינא רחוק לכאורה שיחמיר בשיעורא דמ"ר כפי' הר"ש שהרי יחידא' הוא בפי' זה כמ"ש כת"ר נגד התוס' בערובין ד' ובסוכה ו' ובשבת קי"ב. ונגד הרמב"ם והרא"ש בפי' המשניות פי"ז כלים ובחיבורו פ"ו מכלים. והראב"ד שם והריטב"א בערובין. דלכל הני פוסקי' שיעור מ"ר הוא רק רמון א' אלא שצריך מעט יותר למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה. וכן פי' האחרוני' הרע"ב והתוי"ט בכלים שם. ואף שאפשר משום חומר איסור כרת י"ל שנכון לכתחלה לחוש לדעת יחידאה ג"כ אע"ג שאין הלכה כדבריו. וע"ד שכ' הש"ך בסי' קצ"ח ס"ק מ"ה ע"ד הלבוש. מ"מ שאני הכא דבלא"ה לדעת הב"י והרמ"א בש"ע ואחריהם נמשכו כל האחרונים א"צ כלל בנקב שיהי' כמ"ר אלא סגי בשפ"ה כמ"ש בסי' ר"א ס"ז. ונהי שרבינו ז"ל פסק להחמיר דבעי' נקב כמ"ר וטעמו ונמוקו עמו משום דהכי משמע פשט ל' הרמב"ם שהצריך נקב המטהרו וכמ"ש בס' באר יעקב אך במש"ש שבכלי גדול מ"ס א"צ נקב כמ"ר אין דבריו מוכרחים. וגם הוא דוחק בל' הרמב"ם דכ' ועשהו מקוה מכלל דמיירי במחזיק במ"ס. וכן משמע בס' החינוך סי' קע"ג דבעי' כמ"ר דייקא בכל ענין. וידוע שדבריו ע"פ רוב לקוחים מהרמב"ם שנמשך אחריו במנין המצות כמ"ש בהקדמתו. א"כ משמע שהבין דעת הרמב"ם כן. מ"מ עכ"פ בשיעורא דמ"ר אין להחמיר כ"כ לחוש לדעת יחידאה. וע"כ נ' לכאורה בדעת כאאזמו"ר נ"ע שפסק בשיעורא דמ"ר כדעת התוספת ושא"פ הנ"ל. ומ"ש שטע"ט מרובע הוא יותר מעט מרמון א' הוא משום דס"ל דרמון א' אין בקוטרו שהוא עוביו רק טפח. ועכצ"ל כן דאי איתא דס"ל דרמון א' עביו יותר מטפח אלא דאעפ"כ סגי בנקב שהוא טע"ט מרובע משום דהרמון מסתמא עגול וידוע דמרובע יותר על העגול רביע. דהא ליתא דמשמעות הר"ש דתמונה אחרת אינה מצטרפת ולא שמעינן לשא"פ דפליגי עלי' בהא. ועוד דמסתברא הכי דהא טעמא דבניקב כמ"ר מתבטל מתורת כלי היינו משום שאין ראוי לקבל רמונים. ואי הנקב ארוך וקטן אף אם יהי' יותר הרבה ממ"ר ראוי הוא לקבל רמונים. שבהכרח לא יצא הרמון דרך הנקב. וא"כ אי איתא שקוטר הרמון יותר מטפח בעביו לא הי' יוצא מנקב שהוא טע"ט מרובע אף אם הנקב בתשבורת הוא יותא מהרמון. ועוד דגם בנקב שהוא כשפ"ה בעי' במרובע ג"כ ב' אצבעות ולא סגי בב' על א' וחצי אף שהוא שוה עם ב' עגלות. וכיון דס"ל לרבינו ז"ל שרמון קוטרו רק טפח ולא יותר מש"ה כ' שטע"ט מרובע הוא יותר מעט דהיינו מה שהמרובע יותר על העגול שהוא רביע ולחכמי המדות הוא פחות מרביע. ובגמ' דברו על צד הקירוב. והצריך כן לדעת התוס' וסיעתם הנ"ל דבעי' בנקב יותר מעט מרמון א' כנודע:

ג) והנה עוד יש דמדומי ראי' שהרמון אינו גדול מטפח ואפשר שהיא ראי' גמורה לזה וגם מתוכה אפשר יש לשמוע שהוא קרוב לערך הנ"ל. והוא מברייתא שהובא' בערובין דכ"ט דאמרי' התם לענין שיעור העירוב דתפוחים בקב. ופרכינן עלה מהא דאמר רשב"א לענין מתנות עניים. דאין פוחתין לעני בגורן מעשרה אגוזים. וחמשה אפרסקין ושני רמונים ואתרוג א' וכן לעירוב. והכי נמי להוי כאפרסקין. ומתרץ הני חשיבי והני לא חשיבי. והנה מזה יש להוכיח כמה דברים. הא' דרמונים גדולים מתפוחים. דאל"כ עדיפא ה"ל לאקשויי דהני נמי להוי כרמונים דהא עדיין לא ידע דמשום חשיבות יש למעט בשיעור. וא"כ הא דלא קשה לי' מרמוני היינו משום דידע דאין לדמות תפוחי' לרמוני' הגדולים מהם. ואע"ג דלקצת פוסקים מיירי הכא בתפוחי יער מ"מ אין כן דעת התוס' דכ"ז ב' וכ"ה בב"ח בא"ח סי' שפ"ו ושארי אחרונים. הב' יש להוכיח מכאן דאתרוג גדול מרמון. מדבעינן רמונים שנים ואתרוג די באחד. דהכא משמע מפשט הבריי' דמיעוט וריבוי השיעור הוא לפי ערך הגודל או הקוטן דמש"ה בעינן אגוזים עשרה ואפרסקין סגי בחמשה ורמונים בשנים. ואע"ג שאפשר שאין צמצום המנין לפי ערך הגידול ממש מ"מ עכ"פ הם גדולים זמ"ז. וא"כ אתרוג גדול מרמון. ואין לומר דלמסקנא לאו בגידול תליא כלל רק משום חשיבות דהני חשיבי. ורבוי המנין זע"ז ג"כ לערך חשיבותן זע"ז. דהא ליתא כיון דברמונים בעינן שנים לעולם אף ברמוני בדן. והרי רמוני בדן משמע שהם חשובים מהאתרוג שהרי הם מקדשים בכל שהן. משא"כ באתרוג כדתנן בפ"ג דערלה וחכ"א אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד רע"א שבעה ואלו הן אגוזי פרך ורימוני בדן כו'. והיינו מצד חשיבותן כדמוכח ברמב"ם ובש"ע י"ד סי' ק"י ס"א. ואפילו בסתם רמון מוכח לכאורה דחשיבותו בערך א' עם האתרוג כדתנן במעילה פרק ו' בפרוטה אתרוג ובפרוטה רמון. ואע"ג דבסוכה ל"ט הוכיחו התוס' דיש בדמי אתרוג מזון ג' סעודות. היינו באתרוג שראוי לברך עליו ולא בעומד לאכילה כדמוכח בתוס' שם. ואע"ג דבמעילה שם מסיים אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע. משמע לכאורה דאתרוג בינוני אינו נמכר בפרוטה את"ל דדיוקא דסיפא. ורמון בינוני אפשר שהוא בפרוטה דהא ארמון ל"ק הכי. איברא דהא ליתא דמוכח התם ובכתובות צ"ט דלאו קטן ורע לו הביא לו אלא כמו שביקש ממש אלא דאי הוה קונה בב' פרוטות הוה מעלי טפי. ועוד [חסר] ד)... בפירות כנראה בעליל. ולכך התחכם כבוד רבינו ז"ל דבטפח סגי בודאי. והוא דאע"פ שאפשר שימצא רמון גדול יותר הוא ודאי גדול וכדמוכח מראיות הנ"ל מהירוש' דברכות ומגמ' דערובין ומפרש"י בשה"ש ומגמ' רפ"ב דב"מ שא"א שיהי' רמון בנוני יותר מטפח. וא"כ אנו יוצאים עכ"פ לדעת התוס' והרמב"ם והראב"ד וסיעתם בשיעור מ"ר בלי שום נדנוד ספק כלל. ולא עוד אלא שאפשר שיוצאים ג"כ לדעת הר"ש משום דאולי רמון שהוא חצי טפח הוא הבינוני שאפשר יש קטנים ממנו ג"כ כנ"ל. משא"כ בפחות מטפח לא ברירא מילתא כ"כ שיוצאי' לדעת התוס' ג"כ בודאי ולדעת הר"ש אין ספק שאין יוצאי' כנ"ל. אבל לא רצה להחמיר שיהי' הנקב יותר מטפח כדי לצאת לדעת הר"ש בלי שום נדנוד ספק דכולי האי ודאי אין להחמיר כלל נגד כל הפוסקים הנ"ל דפליגי עלי' ונגד הש"ע סעי' ז' כנ"ל. ולא עוד אלא שמצאתי להריטב"א בעירובין שכ' ג"כ בשם רבינו שמשון עצמו שפי' שבא לומר שמשערין ברמון בינוני שאחוזין ג' ביחד. ונכון הוא עכ"ל:

ה) ומעתה נשאר לנו לדבר נדון מ"ש כת"ר שהחכם אומר שיש לו ראי' ממ"ד פי"ז דכלים. ולדעת כת"ר הוא ממש"ש שהרובע א"י לקבל רימונים. ואם זוהי. איני רואה משם שום ראיה. דנהי שתשבורת הרובע שהוא מ"ג אצבעות וחומש הוא גדול מכדור שהוא טע"ט עגול שבתשבורת שלו הוא ל"ב אצבעות וחצי בקירוב. מ"מ דעת לנבון נקל שא"א בשום פנים שיכנס כל הרמון לתוכו באיזו תמונה שתהי' הכלי. שאם תהי' ככדור ושתחזיק רק רובע א"א שיהי' בה רק נקב קטן וא"א לעייל פילא בקופא דמחטא. וא"א שיכנס כל הרמון לתוך כלי בין שתהי' מרובעת או עגולה כצלוחי' שלנו דהיינו כעמוד אא"כ יהי' רוחב הכלי טפח. וגובהו טפח (למאי דבעינן למימר שהרמון בנוני הוא טפח ולהר"ש שזהו ג' רמוני' וכל א' חצי טפח על חצי טפח כ"ש דבעינן כי האי שיעורא ויותר אע"פ שתשבורת שלהן הוא פחות מכדור א' דטע"ט כמובן). וא"כ כלי מרובע כזה יחזיק ס"ד אצבעות ועגול יחזיק נ' אצבעות ושני שביעיות לחכמי המדות שבתשב"ץ הנ"ל. וכ"ש הוא הרבה מרובע. והלכך אמרו שהרובע א"י לקבל רמוני' ואע"פ שאפשר שיקבל רוב הרמון כיון שא"א לקבל כולו לא הצריכו בו נקב כמ"ר וסגי ברובו לר"מ ובכמ"ז לר"ש. ואע"פ שאם יהי' הכלי מחציו ולמטה כחצי כדור ומחציו ולמעלה [עגול כצלוחית וכעמוד עגול] יוכל להיות שיתיישב הרמון בתוכה אם תחזיק רובע. מ"מ פשיטא דכלי כזה לא עבדי אינשי כיון דע"כ בחצי התחתון ג"כ אפשר לחוק בה יותר כו'. דאל"כ תפול כו' ולא דברו חכמים אלא בהוה כו'. ואפשר נתכוין בראייתו משום דמשמע שהקנוני' הקטנים א"י לקבל רמונים ובמשנה ג' פט"ז פי' הרמב"ם שהם על תמונת קערות אשר יאכל האדם בהם. ואי מהא לא אירי' די"ל דאשר יאכל לא קאי אלא אקערות וא"נ הם כקערות א"י לקבל רמונים מצד שאין בגובהן כ"כ כמ"ר דהיינו טפח. דאלת"ה א"כ גם קב לא יקבל רמון שהרי אפשר שקערה יהי' ג"כ ג' אגודלין. ועוד דא"כ יפלא גמ' דב"ב קב רמוני כו'. ואע"פ שיש לו להרמב"ם שם פי' אחר מ"מ אדרבה משמע לדבריו שבקב א' יוכל להיות ג' מיני שומשמים תמרים רמונים ורמונים היינו רבים כו'. ועוד דלהר"ש והרא"ש והרע"ב פי' קנוני' בענין אחר ולדבריהם אינו ענין כלל לקערות שלנו. הלכך הדבר ברור לענ"ד שאין שום מקום ספק כלל שיהי' הרמון יותר מטפח וכנ"ל. וד' כאאזמו"ר נ"ע ברורים ואין לנטות מהן ימין ושמאל. וכנודע מדרכו בקדש לדקדק בשיעורי' ומדות. וכמו בענין הרביעית. וכ"ש בדבר גדול כזה. ומי יחוש יותר ממנו: