א

סימן שלא

שדכן בא מעיר לעיר אחרת ששם אלמנה אחת ואמר שפלוני רוצה לישא אותה. וכשתתן לו כח בכתב יגמור שם השידוך ויבואו על החתונה כי מצד הפלוני אין שום מניעה וכך גמר עמו. ונתנה לו כח והתחילה לספור ז"נ ואח"כ בא השדכן עם המשודך ועשו חופה והורה המורה שמותרת לו וי"ח עליו:

לכאורה יש כאן ב' פקפוקים חדא די"ל שלא סמכה דעתה תחלה לשבודאי ישאנה רק היה בספק אצלה כיון שלא היה ביד השדכן שט"כ רק דברי' בעלמא. וא"כ כשאח"כ נעשה אצלה ודאי י"ל דמחמדא וראתה. ואע"ג שהיתה בודקת א"ע י"ל דלא מהני. אכן מלשון הר"ן הובא ב"י סי' קצ"ב בד"ה וכתב הרשב"א. מבואר דאע"פ שלא נתקדשה ולא נשתדכה עדיין כל שסומכת בדעתה שתנשא כגון ע"י שליח ממי שרוצה לישאנה. יכולה למנות ז"נ. ולא מחמרינן למימר דאח"כ מחמדא שנית. ואין לומר דתלי' בפלוגתא דמהרי"ק ש' קנ"ט ושו"ת משאת בנימין סי' מ"ב. די"ל דמהרי"ק ג"כ לא חשש לחימוד שני כלל אלא משום חשש דלא מסקא אדעתה שפיר כיון שנדחו הנישואין. משא"כ בנ"ד. ועיין בס"ט סי' קצ"ב סק"י מ"ש ב' המ"ב בפי' המר' דחייש לחימוד חדש דהיינו דוקא כשנדחו הנשואין לגמרי ולא בדקה א"ע:

פקפוק ב' שלא ידעה בבירור הזמן ג"ז אין לחוש כדמוכח מדין הנ"ל דהחולץ (דל"ז). וכ"מ בשו"ת המ"ב הנ"ל דכ' בהשאלה שלא היה יודעת בבירור באיזה יום יבוא כו'. ועיין בתה"א דף קס"ו ע"ב ובבד"ה ובמ"ה שם וע' ס"ט סי' קצ"ב ס"ק [א'] דהר"ן הנ"ל כתב לאפוקי מסברת הבד"ה: