א

סימן שכט

להה"מ המופלג ההמ"ץ דק' לובען מו"ה יצחק יואל נ"י. שאלתו ותשובתו הגיעני והגם שאין לי פנאי כלל להשיב אעפ"כ כדי לטהר אשה לבעלה באתי להשיב בקצרה. והנה במה שחלק הס"ט סי' קצ"א סק"ד על הצ"צ דהיכי שלא ראתה דם רק אחר מי רגלים סגי בכאב שאחר מי רגלים להתיר ע"י הבדיקה שכתב רמ"א. נראה שיש לסמוך ע"ז למעשה כשהכאב סמוך ממש להטלת מ"ר ותיומ"י מוצאה דאיכא נמי ידים מוכיחות שממי רגלים בא כעין מ"ש התוס' ורא"ש רפ"ט דנדה מדלא חזאי קודם כו' הביאם אדמו"ר הגאון ז"ל רסי' קצ"א. והנה הס"ט הביא ראיה לדבריו מתשו' ח"צ. ומ"מ נראה לעשות הבדיקה דמהרי"ו שברמ"א באופן היותר נאות והוא ע"ד שכתב אאזמו"ר נ"ע בתשו' שנדפסה בספרו ריש הלכות נדה שתכין לה קנה דק ארוך כו'. יעו"ש עד כל זמן שהיא משתנת. ואח"כ תקנח עצמה יפה ממי רגלי' ותוציא המוך אם נקי' היא כו' וכמ"ש ברמ"א. ואזי יש לפסוק כמ"ש רמ"א ואם בדקה עצמה כן ג' פעמים כו'. ונידון ספורים לפנינו כאן אין חשש לכולי עלמא כמ"ש מעל' מאחר שאינה רואה רק בשעת עשית צרכיה ושאר כל בדיקותי' הם נקיים כמו בכל הנשים הרי יוכל להיות לה ספורים לפנינו בז"נ כבשארי נשים. ומה שהיא מוצאה בשעת עשיית צרכיה מאחר שע"י הכאב והבדיקה נתברר שממקום מי רגלים בא אינו מבטל הספורים וכענין מ"ש בגמרא פרק בנות כותים דל"ו ריש ע"א אלא ללוי כו' ופרש"י ואפילו תראה כו':

אהו' מנחם