א

סימן שכה

ועתה נבוא לענין שאלותיו וז"ל אשה שמוחזקת לראות כמין ליחה לבינה ואין לה ווסת קבוע כלל אם הרגישה (היינו זיבת דבר לח) ולא בדקה אם יכולה לתלות הרגשה בליחה הנ"ל לפחות שלא בימי ליבונה עכ"ל. הנה כבר כתבתי שבחכמת אדם כלל צ"ט סעיף ג' פסק בהדיא דטהורה. דתלינן במצוי. וכן משמע בס"ט סי' ק"צ סק"ג סד"ה בשו"ת אמ"ו שכ' דתלינן במצוי. אלא שלא הביאו ראיה ברורה לדבריהם. ולפע"ד יש ראיה ברורה מהא דתלינן במכה. דהתם אע"ג שמצאה דם ממש תלינן שמהמכה הוא. ובמכה שידוע שמוציאה דם תולין לכל הדיעות אף באשה שאין לה וסת. וגם במכה שא"י אם מוציאה דם עיין ברמ"א סי' קפ"ז ס"ה דלפעמים תלינן. וא"כ הכא לענין הרגשת זיבת דבר לח לתלות בליחה ה"ל כדין מכה הידוע שמוציאה דם מאחר שמוחזקת בליחה לבינה הרי ידוע שיוצאה ממנה זיבת דבר לח. וראיה לזה מ"ש בב"י סס"י ק"צ כתב הרשב"א בתשובה מי שיצא ממנו דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמיים בחודש כו' גם לאחר תשמיש כשהאיש מקנח וחוזר ומקנח מוציא טפות דם כו' דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שהוא מוציא דם כו' עכ"ל. הרי כה"ג חשוב ידוע שמכתו מוציאה דם. וכן פסק בש"ע סי' ק"צ סעיף כ'.וה"נ אשה שמוחזקת לראות כמין ליחה לבנה. לגבי הרגשת זיבת דבר לח ה"ל כשיש לה מכה ידוע המוציאה זיבת דבר לח כו':

ומ"ש מע"ל עוד ובכל מקום שצריכה אשה הנ"ל בדיקה מיד. או אם אינה מוחזקת לראות ליחה לבנה והרגישה. שאז בודאי צריכה בדיקה מיד. אם יש לסמוך דבתוך שיעור ב' מינוטין בערך חשוב מיד או לא. דכיון דאינה מרגשת מן המקור אלא למטה סמוך ליציאה אין הדם שוהה לצאת לחוץ עכ"ל. הנה מ"ש ובכל מקום שצריכה אשה הנ"ל בדיקה מיד. אם כוונתו דהיינו בימי ליבונה. אין נראה כן. דגבי מכה שידוע שמוציאה דם פסק רמ"א בסי' קצ"ו ס"י דתולה אפילו תוך ג"י. מכ"ש בכל ז"נ. ואף הט"ז וש"ך שם לא חלקו על רמ"א רק לענין תוך ג"י ולא בשאר ימי הספירה שאחר ג' ימים. ואף שהס"ט החמיר במוצאה דם ע"י בדיקת עד משום דספורין לפנינו בעינן. אין כן דעת האחרונים אלא דבספורין מוחזקין סגי. ואף שכתב דגם למ"ד בספורין מוחזקין יש לפקפק הנה והנה. מ"מ בנ"ד שאינה רואה דם ממש רק הרגשת זיבת דבר לח אין להחמיר כ"כ:

ועכ"פ בזה ודאי יש להקל כשבודקת א"ע ומצאה ליחה לבנה דסגי אף שנשתהה מההרגשה עד סוף הבדיקה ערך שני מינוט. דהנה אפילו באשה דעלמא שאינה מוחזקת בליחה לבינה. אם הרגישה רק זיבת דבר לח ובדקה א"ע אפילו אחר שיעור וסת רק סמוך לההרגשה ערך ב' מינוט. יש מקום להקל. כי הנה הכו"פ סי' ק"צ מפרש דגם להתה"ד. שהוא היש מי שאומר שבש"ע רס"י ק"צ דאם הרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום שהיא טמאה. אינו אלא דוקא אי לא בדקה תיכף כשיעור ווסת. משא"כ אם בדקה תוך שיעור וסת טהורה. וראייתו מוכרחת מהש"ס דט"ז ע"א דאף למ"ד ווסתות דאורייתא הדין כן. והתה"ד לא מחמיר רק לדמות הרגשה כמו למ"ד וסתות דאורייתא יעו"ש. וכיון שכן מוכרחים לומר דבבדקה א"ע ומצאה מראה לבן דטהורה היינו אף שבדקה א"ע אחר שיעור ווסת לההרגשה. דאל"כ מהו ההפרש בין בדקה ולא מצאה כלום ובין בדקה ומצאה מראה לבן. ומאחר שמוכרח לומר דבבדקה א"ע ומצאה מראה לבן א"צ תוך שיעור ווסת ממש א"כ י"ל דגם לאחר אחר זמן ג"כ תלינן. דאין לחלק רק כל שנקרא סמוך ממש לההרגשה. וזהו השיעור ב' מינוט שהזכרתי. אלא שהחוות דעת לא ס"ל כהכו"פ. וס"ל דבבדקה א"ע ולא מצאה כלום אף שהבדיקה הי' תוך שיעור ווסת לא מהני וטמאה היא. וא"כ לפ"ז גם בבדקה ומצאה מראה לבן דטהורה היינו רק כשבדקה א"ע תוך שיעור ווסת. וכ"כ בח"ד רס"י קפ"ח:

וכ"ז בהרגישה שנפתח מקורה. דהרגשה זו מדמה תה"ד לווסתות דאורייתא. אבל בהרגשת זיבת דבר לח. שכתב הס"ט דע"ז לא נתכוין מהרא"י כלל בתה"ד ותלינן במצוי. א"כ אף כשאינה מוחזקת ממש בליחה לבנה. יש ספיקות מהו הדבר לח. אולי מן הצדדים או ממי רגלים. ואם מהמקור אולי משקה אחר שאינו דם טמא. ע"כ בכה"ג נראה דאם בדקה ומצאה מראה לבן סמוך לההרגשה כערך שני מינוט יש לטהרה. ומכ"ש וק"ו באשה זו שמוחזקת בליחה לבנה דיש לטהר כה"ג אף תוך ז"נ. רק ביום הראשון וביום השביעי מהז"נ אפשר נכון להחמיר להצריך הבדיקה תיכף לההרגשה. ואפשר נכון כמ"כ להחמיר בכל ג' ימים הראשונים מספירת ז"נ ע"פ סברת הט"ז וש"ך סי' ק"צ סעיף יו"ד:

שוב ראיתי בלשון תה"ד סי' רמ"ו וז"ל. אשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה והלכה ובדקה את עצמה מיד ומצאתה על העד לחלוחית לבן עכ"ל. ותיבת והלכה הוא שפת יתר. וידוע שהתה"ד בעצמו המציא השאלות כדי לבאר התשובות. א"כ למה כ' והלכה והל"ל ובדקה א"ע מיד. אלא ודאי לומר שעם היות שהיה הבדיקה מיד. אעפ"כ נשתהה יותר מכשיעור ווסת אחר ההרגשה דהיינו עד"מ שהיתה בין הנשים והוצרכה לילך מהם לחדר אחר ובדקה א"ע שם. וזה מורה כפי' הכו"פ. ובהכי א"ש מ"ש התה"ד שם בפשיטות הוי כלמ"ד וסתות דאורייתא דאפילו בדקה ומצאתה טהורה טמאה עכ"ל. ואת"ל דמיירי כשבדקה א"ע תוך שיעור ווסת הרי בכה"ג מפורש בגמרא שם דגם למ"ד וסתות דאורייתא טהורה. ומ"ש הח"ד דרב נחמן בר יצחק לא ס"ל כן. אין דבריו מוכרחים כלל. ומנ"ל לאפושי מחלוקת חדשה חנם. ועכ"פ ה"ל להתה"ד לפרש כן. ואיך יאמר בפשיטות נגד המפורש בגמרא ופרש"י. א"ו מיירי שבדקה א"ע אחר שיעור ווסת: