א

סימן שכד

אשה שיש לה ווסת קבוע ולמחר דליל טבילה מצא הבעל על כתונתו כתמים גדולים הרבה בסמוך למקום האבר אך לא כנגדו ממש. והבעל לבש החלוק ע"ש בביתו. וביום ג' שאח"כ הלך לטבול בטבילה שבמרחץ ופשט הכתונת והניחו בספסל נמוך שבמרחץ. וזה הליל טבילה הי' אור ליום ה' ולמחר ביום ה' בשחרית מצא הכתמים בהחלוק. ואשתו בדקה א"ע וחלוקה וסדיניה וכולם נקיים. גם הבעל לעתים רחוקים יוצא דם מווריד הזהב שלו :

תנן נמצא על שלו טמאין כו' ופרש"י ואפי' לאחר זמן כו'. וכ' בחי' הרמב"ן אבל עדיין אני תמה כו' שהרי אינו אלא ככתם בעלמא ויש לדחוק ולומר כו' ע"ש. ובגמ' וליחוש דילמא כו'. וכ' התוס' בשם רבינו חננאל דפריך אנמצא על שלו כי לא נמצא על שלה אמאי מטמאין כו'. משמע דר"ל דלטהר לגמרי קפריך. וכ"מ בחי' הרשב"א שם ד"ה בדקה ותדע לך כו' הוה תלינן במאכולת כו'. מלשון תלינן משמע לטהורי לגמרי. והס"ט בחי' כ' ולא כי"מ. ולא ידענא למה נטה מל' התוספת וחה"ר. לפ"ז י"ל אם הבעל קנח א"ע בעד שאינו בדוק טהור לגמרי לר' חייא. דל"ד לבדקה א"ע בעד שאינו בדוק דטמא משום כתם לר' חייא. דהכא כיון דנמצא על שלו ולא על שלה איכא הוכחה דלאו מגופה קאתי כמ"ש התוספת ורשב"א. ולכן אי לאו דאותו מקום בדוק או דחוק הוא הוה תלינן במאכולת אע"ג דלא תלינן כן בשאר בדיקות שלה. א"כ כמ"כ לענין עד שאינו בדוק אע"ג דבבדיקות שלה טמא משום כתם הכא טהור לגמרי. ועוד דהא ר' יוסי מטהר לגמרי בעד שאינו בדוק. ולפ"ד הרשב"א שכן עיקר. ועוד דהכא נמצא על שלו לאחר זמן הרבה. דבלא"ה הקשה הרמב"ן שהרי אינו אלא ככתם. ותירוצו י"ל דלא מהני רק בעד הבדוק:

וחלוק זה נ' דלפ"ד התוספת די"ד ע"ב ה"ל כמו עד שאינו בדוק. אף דידע שהי' נקי בשעת לבישה בע"ש. שהרי מאז ועד עתה לא בדקו אם הי' נקי. וכן הבין הרשב"א בתוס' ורמב"ן. מדהקשה עליהם בחי' ובתה"א קע"ח ב' משלש נשים שלבשו חלוק א'. ואפי' להרשב"א שם שכ' אלא ודאי אחר שהי' החלוק או העד בדוק כו'. י"ל בנד"ז על ידי שפשטו והניחו במרחץ על הספסל ששם נכנסים אנשים ונשים. י"ל שנכתם שם. כי שם י"ל הי' דם. כי דרך להעמיד שם באנקעש כו'. א"כ עי"ז יצא מחזקת בדוק. וכיוצא בזה כ' הס"ט סי' ק"צ [חסר ]: