א

סימן שכב

שאלה. באשה א' שבליל א' שאחר ג' מע"ל להפסק טהרת' הרגישה שנפתח מקורה ובדקה בחלוקה ומצאה כמין מראה לבנה במקום שכנגד התורפה ולמחר חזרה ובדקה הכתונת והנה במקום הנ"ל יש מראות אדומות ומספקת אולי הם מהבדיקה הנ"ל:

תשובה. לכאורה פשוט דין זה בש"ס פ"ב (די"ד) בדקה בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא אינו טמאה לכ"ע אלא ביש בה כגריס ועוד ואז לר' טמאה משום נדה ולר"ח טמאה משום כתם. והלכה כר"ח דר' יוסי קי"ל כוותי' לפי פר"ח בתוס' ע"ש. וחלוק זה עכ"פ עד שאינו בדוק מיקרי לגבי כמה טיפי דמים פחותי' מכגריס שיכולים להמצא עליו ממאכולת (הגם שי"ל דגם לגבי יותר מכגריס הוא מותר דע"כ לא מחמירי' הפוסקי' דפליגי ארשב"א ביותר מכגריס אלא באינו בדוק אבל לקחתו ממקום המוצנע אבל לא ממקום התורפה כי הכא מכל מקום במאי תיתלי נהי דהוי כתם בחלוקה יותר מכגריס טמאה ודו"ק. ואעפ"כ נ"מ היכי דליכא לטמאה משום חלוקה כגון שיש לה מקום לתלות מאתמול כו') וטהורה אפילו הניחתו בקופסא כ"ש הכא דהחלוק הי' מלובש עלי' עד למחר דהוי כהניחתו תחת הכר כו'. מיהו ביותר מכגריס אין להתיר משום מ"ש בש"ע טחתו ביריכה דעד שאינו בדוק הוי ס"ס מכמה טעמים. חדא דהש"ך פליג עלי' ואינו מתיר אלא בנמצא הדם על הירך במקום שאינו עשוי ליפול מהמקור ואף גם לפמ"ש במ"י וכו"פ דאין לנו אלא כד' הש"ע היינו בטחתו ביריכה במקום שאין עשוי ליפול שם מהמקור דאל"ה מאי תאמר שמא מיריכה הוא הא גם שם הי' טמאה ביותר מכגריס דלא תלינן במאכולת כו'. וא"ל דהא דטמאה התם היינו מספק ליתא דהא גם בכתמי' דרבנן מטמאי' ואילו הי' מס' הרי ס' דרבנן לקולא אלא דהוי קרוב לודאי שבא מהמקור כיון דנמצא על בשרה כו' כמ"ש הרשב"א. ועוד דכ"ז אינו אלא בעד ולא בחלוק מטהרי' בטחתו ביריכה שלא כנגד התורפה משא"כ בחלוק דממ"נ טמא גם אם הוא כתם בלבד כנ"ל. וא"כ פשוט שאם הי' יותר מכגריס הי' טמא (ומ"ש בכו"פ להתיר כל הכתמים משום דאין בנות ישראל בודקות חלוקן ולגבי כתם בעינן בדוק היטב עם כי דבריו נראים נהגו כהט"ז וצ"ע). אבל בפחות מכגריס פשוט לכאורה דהוא טהור מטעם הנ"ל דהוי עד שאינו בדוק. ולי הדבר צ"ע מאד ממ"ש הב"י ב' ת"ה דאם הרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה דם טמאה דחיישי' שמא נתקנח כו'. א"כ כ"ש כשמצאה פ' מכגריס בעד שאינו בדוק מהכ"ת להקל אמת דיכול לתלות בטיפי מאכולת לו יהא שלא מצאה לגמרי תטמא משום ההרגשה. והיינו משום דמחזקי' לה בודאי ראי'. והאיך ס' דמאכולת מוציא מידי ודאי. וא"כ ע"כ דינים הללו דבדקה בעד כו' לא שייך אלא בלא הרגישה שנפתח מקורה כגון בבדיקת ז' נקיים שבודקות פעמיים ביום ודו"ק. שוב נ"ל דבאמת דין דתה"ד צ"ע לכאורה אמאי יוציא מידי ודאי שלא מצאה כלל משום הרגשה גם ליתלי בדם החדר כו'. אלא שבאמת ל' הרגשה אינו אלא בפתיחת המקור דייקא שנפתח לדחו' מותרו' משא"כ בעלי' שאין שייך בו ל' ראי' רק שותת כדם מכה כו'. וא"כ אין לטמא משום זה אלא דוקא כשמרגשת בפתיח' מקורה ומ"מ כאן נראה להתיר משום שראתה כשבדקה והי' מראה טהור ונאמנת אשה לומר כו' ולא חיישי' שמא מראה זו חזרה למראה טריפה כשנתייבשה דלו יהי כן היא טהורה כמ"ש הח"ץ בתשו' סי' מ"ו אלא דאעפ"כ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכשרואה שהיא מראה טריפה יפסול. אבל היינו ביותר מכגריס משא"כ בפ' מכגריס דטהורה אפי' אם הוא מראה טמא רק שצריך ליטרוף משום הרגשה הנ"ל וע"ז נאמנת שאומרת כזה ראיתי כו' והנה הוא נמצא ג"כ בחלוק והפה שאסר הוא הפה שהתיר: