א

סימן שכא

עיין בס"ט סי' ק"ץ סוף ס"ק ל"ו. שכתב צ"ע היכא דשמשה מטתה. ואח"כ מצאה כתם על דבר שאינו מקבל טומאה. דבעלמא קיי"ל דטהורה היא אע"ג דוודאי מגופה אתי' כיון דשלא בהרגשה חזיא. אבל כאן דספק דאורייתא הוא די"ל ארגשה וסברה דהרגש שמש הוא טמאה עכ"ל. וכן בסי' קפ"ג סק"ב השיג על תשוב' פמ"א סי' קכ"ו במה דס"ל לתלות במכה שנתרפאה אלא שיכולה להגלע. דבכה"ג לא תלי' בבדיקה שע"י עד. וא"כ גם בכתם שאחר התשמיש לא נתלה ג"כ מטעם הנ"ל. ונ"ל ליישב דעת הפמ"א עפ"י מ"ש רש"י דף נ"ח ע"א. רב אשי אמר טעמא דשמואל דאמר לעיל בדקה קרקע עולם כנ"ל לאו משום הרגשה הוא. אלא כר' נחמי' ס"ל כו'. הנה מוכח דאף למ"ד דלא בעינן הרגשה כלל. עכ"ז טהורה היא בכתם שנמצא ע"ד שאינו מקבל טומאה לר"נ. ונמצא מוכח דעכ"ז דין כתם יש לו וא"כ ה"ה לדידן דבעינן הרגשה היכא שי"ל הרגישה וסברא הרגשת שמש הוא. מ"מ אם נמצא ע"ד שאינו מקבל טומאה טהורה. דלא עדיף היכא שי"ל שהרגישה לדידן מהיכא דאין לומר כן למ"ד דלא בעינן הרגשה כלל. וטעמו של רש"י ז"ל דגם זה הכתם הוא משום דם ולא כתם. כדאיתא במשנה דנ"ח ע"ב. דגם למ"ד דלא בעינן הרגשה. ע"כ לא יחלוק אסתם משנה. וא"כ כיון דמדרבנן הוא טהורה בדבר שאינו מקבל טומאה. ובטעם המשנה גופא יש להסתפק. אי משום דמדאורייתא כל שלא ראתה אלא מצאה כתם תלינן לומר דמעלמא אתי אפילו בדקה שפיר קרקע עולם וכ"נ מדברי רבינו רס"י ק"ץ בשם תוי"ט. או שנאמר דגם זה הכתם הוא משום דם ולא כתם ולא מטעם הרגשה. ויהי' איך שיהי' עכ"פ נתיישב השגתו על הפמ"א דגם הכתם שנמצא אחר תשמיש אינו אלא מדרבנן מטעם הנ"ל. ולהכי תלינן במכה שיכולה להגלע. וגם הצ"ע שלו בסי' ק"ץ ס"ק ל"ו איפשטא מדברי רש"י הנ"ל דטהורה כמו לרב אשי דלא בעינן הרגשה ואעפי"כ טהורה בנמצא ע"ד שאינו מקבל טומאה. ובאמת שבנד"ז י"ל בפשיטות דטהורה. דאימר כינות הרבה נצרפו זא"ז. ועדיף יותר מסדקה קרקע עולם דטהורה. מיהו לסברת התוס' שם דנ"ח ע"א. דרב אשי נמי מדוה דלשמואל היכא דלא הרגישה טהורה כו'. אין ראי' לפשוט הצ"ע הנ"ל דמש"ה מטהר בנמצא ע"ד שאינו מקבל טומאה כיון דלא הרגישה משא"כ בנידון הנ"ל. מ"מ יש לומר כיון דכתבו התוס' לשון מודה. י"ל שלרב אשי גם בלא"ה טהורה מדאורייתא משום דם ולא כתם כנ"ל: