א

סימן שטז

שאלה. ט"ו סיון תקצ"ד. אשה הי' לה חולי פ"פ זה כמה שנים. ומתחלה התרתי לה מפני שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. ועוד שלא מצאה כלום בבדיקה כ"א בעת שהחתיכה יוצא' ובעת שלא היתה יוצאה לא מצאה כלום על הבדיקה וניכר הדבר שהוא רק מהחתיכה. וזה יותר משנה שנתקלקל יותר ומוצאה אף בעת שאין החתיכה יוצאה. ואין בידי להקל. וכעת יש לה ג"כ וסת וכשמוצא' בבדיקה שלא בשעת וסתה אינה מרגשת שנפתח מקורה כמו בשעת וסת. ולהחמיר עליה שתמנה ז"נ א"א בשום אופן. ואף שיהי' לה יום הראשון מז"נ נקי ע"י שתמעט בהילוכה. זה ג"כ א"א בשו"א ואף הפסק טהרה א"א לה להיות נקי. כי בכל פעם אינו נקי מזה. לכן בקשתי למחול עכק"ת ולהשיבני בזה:

זאב בן הדסה מ"ץ דרעציצא תשובה הנה מה שהיא מוצאה ע"י בדיקה שבודקת בעד ומוצאה עליו דם יש לצדד להקל כי ע"י דחיקת העד על הבליטה בקל יוצא דם כמו שיוצא דם מהשיניים מי שחולי בהם בסקארבלט שע"י נגיעה קלה יוצא דם וכך יוכל לצאת דם ע"י נגיעה בתחתי' זו שנפלה בביה"ח. כן ביאר הדקטר הרבני המנוח מ' ישעי' ז"ל לאאזמו"ר הגאון נ"ע. וא"כ כיון שרגלים לדבר שהדם הנמצא ע"י בדיקת עד יוצא מחתיכה זו ממש יש להקל אף גם לדברי הפוסקי' החולקים על הר"ש בהיתר שאין דרך ראי' בכך מ"מ יש להקל כי יש לומר שהדם יוצא מהבשר שנפל (ולא מגידי' שמהן נובע דם נדה) מחמת דחיקת העד והוי כדם מכה. ועוד דקרוב דנפילה זו היא מצואר הרחם והדם שבצואר הרחם מצד עצמו ודאי טהור. אבל הדם שהיא רואה דרך ראייה ממש בלי בדיקת העד קשה להקל (אא"כ יש עוד צד להקל כגון שהוא דיהה ביותר אז אפשר להקל אם לא תוכל לטהר בענין אחר). וכ"ז באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. וכמו באשה זו:

ולענין וסתה שבשעת ווסתה אין להקל בודאי הנה כ' בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ח שגם שלשה ימי' קודם לוסתה ושלשה ימי' לאחר וסתה יש להחמיר לדונם כשעת וסתה כי אי אפשר לצמצם כ"כ לומר עד כאן הוסת ולא יותר לכן ההכרח להחמיר וכעין שאסרו חז"ל בכל אשה עונה לפני ווסתה. כך בזו שמטהרי' לה שלא בשעת וסתה ע"כ צריך ג"י לפני' ולאחרי' לחוש שמא הוא מכלל הווסת:

ובענין ספירת הז"נ הנה אע"פ שבס"ט סי' קפ"ח החמיר בשא"א להיות יום א' נקי בנד"ז אם א"א ההכרח לסמוך על שו"ת מע"צ סי' הנ"ל שהוכיח מתשו' הב"ח ועה"ג ושאר אחרונים שהתירו לתלות במכה בימי ליבונה אך אפשר כוונתו ג"כ שיהי' יום א' נקי או לפחות שני בדיקות היינו הפסק טהרה ובתוך ז"נ. אבל אם אין זאת לכאורה א"א להקל: