א

סימן שטו

מ"ש בס' חכ"א ה"נ כלל צ"ז לענין פ"פ שיבדוק רופא מומחה אם הוא נפילת המקור. אמת בשו"ת מע"צ סי' ל"ד כ' וז"ל והנה בענין השבר צריך בירור. כי יש מיני שבר שאין מוציאין דם כלל ואין להם שייכות להוצאת הדם כפי מה שהספרי' הגידו מענין השבר של העתקת הדקי' מתוך הפריס' שנתקרע לפעמים. דמכה כזאת אינה מוציאה דם כל עיקר כו'. ובהיות כן אפי' יש לה וסת ובלי עת וסתה. א"א לטהרה כו'. וע"כ צריך הדבר לאומדנ' כי אולי יהיה השבר בע"א שמוציאה דם. והמורה ישאל על כך. כי הכל נק' אצלם שבר. עכ"ל שו"ת מ"צ:

הנה אף שהחמיר טובא שלא להקל כלל בשבר של העתק' הדקין כו'. ולכן החמיר שהמורה ישאל מהו מין השבר אם שבר דנפילת האם דמקילי' בזה שלא בשעת וסתה או שבר דהעתקת הדקין שבזה ס"ל שאין להקל כלל. אבל מ"מ לא הצריך כלל בדיק' רופא מומחה. רק שישאל מהאשה ותבדוק ע"פ נשים מיילדות שגם הם יוכלו להכיר מין השבר מהו (וכ"מ שם במ"צ בד"ה ואלכה. שא"צ לרופאים דוקא בדבר הניכר):

וי"ל דהיינו עפמ"ש בס"ט קפ"ח סק"ד שא"ל רופא שאפשר להבחין בין שבר של ב"מ לבין נפילת המקור שקורין פ"פ. ששבר של ב"מ מכה זו תמצא תמיד מהצדדים. אבל נפילת המקור הוא באמצע ביה"ח. וגם הב"מ הם ירוקי' ומקור שהיא האם היא אדומה. עכ"ל:

והסי' הראשון י"ל דאינו אלא לסברתו דפ"פ הוא נפילת האם ממש. לכן שפיר א' שיהי' באמצע ביה"ח. אבל לפמ"ש ב' הנ"ב סי' נח. ובשם הדאקטער ר' ישעי' שאמר שע"פ רוב אינו נפילת אם ממש רק נפילת הנרתק שהיא המעי המחובר לאם. ובגמ' נק' פרוזדור. א"כ אפשר שנפילה זו יהי' נוטה לצדדים. אם נפל צד א' מהפרוזדור כו' . אך עכ"פ הסי' הב' נשאר:

ועוד נ' לכאו' סי' אחר דבנפילת ב"מ א"א שיהי' נקב בהשבר. כמו שהמעיים הם שלמים בלי נקב ח"ו. משא"כ בנפילה הנ"ל שמהנרתק שנתהפך מעליונו ליפול למטה י"ל שיהי' כמו נקב. כמו שאם יהפכו דבר חלול מלמע' למטה יהי' נקב למטה. היינו החלל שיש למע' באותו דבר. כמו בפוזמקאו' עד"מ. אא"כ נפילת הנרתק הי' רק צד א' ממנו ולא כולו. כ"א שצד א' לבדו נתפרק חבורו וירד למטה. אז ג"כ לא יהי' בו נקב כלל:

ולכאו' אם יש נקב ע"כ ירד כל הפרוזדור. אז עכ"פ [יכול] להיות גם דם וסתה נוזל דרך נקב זה. וכמדומה ששמעתי מנשי' שהווסת נוזל דרך מ"א ולא דרך השבר. ואולי הי' שבירתם מין אחר:

גם הנה הס"ט חלק על המ"צ. גם בשבר דהעתקת הדקין כ' ב' הרופא שמ"מ מוציאה דם מחמת קריע' הפריסה ושורייקי סומקי דאית בי' . ולכן בזה לענ"ד כדי לטהרה עכ"פ מה שמוצא' ע"י בדיקת עד. נ' לעשות הבדיקה דמהרי"ו שבש"ע סי' קצ"א. להכניס מוך נקי עד המקור. דהיינו עד למע' מע' ממקום שבירה זו. ואח"כ תגע בעד במקום השבירה. אם נמצא דם תרחץ המקום. ואח"כ תוציא המוך. אם יהי' נקי אז ההכרח שאמת כד' הרופא שגם שבר זה מב"מ הוא באשה זו בענין שמוציא דם כו'. ואופן הכנסת המוך יש לעשותו ע"ד שכ' רבינו ז"ל בתשו' שאלה בריש ה"נ שלו:

ועמ"ש הוא ז"ל סי' קצא סק"י ומשם יובן טוב טעם למה שהצריך שיהי' המוך קשור בקנה דק. כי בדיקת מהרי"ו לאו דסמכא היא מחמת דחיישי' שירד המוך ע"ש. משא"כ כשקשור בקנה דק והאשה אוחזת הקנה כו'. ומ"מ אפי' בכה"ג אין להקל רק בדם שמוצא' ע"י בדיק' עד. דבזה שפיר יש לתלות שע"י נגיעת העד יוציא דם אפי' משבר דב"מ מפני קריעת הפריסה ושורייקי סומקי כנ"ל. אבל שיצא משבר זה דם בעין דרך ראי' ממש הוא רחוק משמוע. גם בת' פ"י חי"ד סי' ו' הרחיק זה:

אבל אם השבר הוא מנפילת נרתק האם. בזה ודאי יוכל להיות שיצא דם ממש לרוב מחמת נפילה זו ממש. לכן יש להקל בזה גם ברואה ממש ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה וכמש"ל. וא"צ בדיקת המוך. כי לכאו' קשה מאד לעשות בזה בדיקת המוך כי המוך יגביה את הנפילה ושבר זה למע'. ואז בלי ס' ישתנה מענינה. וא"כ איך נבחן מזה על דם שרואה בעת שהשבר למטה. וגם אם כשיוגבה הנפילה תוציא דם א"א שהמוך יהי' נקי . וגם הנה הנ"ב שמחבב בדיקה זו (בסי' מג) וסומך עלי' כעמוד ברזל (יותר מדאי כמ"ש במ"א עליו) עכ"ז לא הזכירה כלל בשאילת השבירה סי' נח וסי' נה. וגם לא במה"ת שלו. כ"א הזכירה גבי מכה או כעין מכה שבצדדים כמ"ש סי' מג סי' מח וסי' נ:

ואודות שלא התיר רבינו הגאון ז"ל בפ"פ בשעת וסתה. זהו לכל הטעמים שנאמר בהיתר הפ"פ. הוא עיכוב גדול. דאפי' להמקילין בזה ע"פ פי' ר"ש הוא עיכוב כדי לידע שהדם בא ממה שנפל ולא מעליוני' המקור שלא נפל כו'. משא"כ בשעת וסתה (או אפשר אפי' באשה שאין לה וסת) חיישי' שבא מעליוני' המקור שלא נפל והוי כדרך שהנשי' רואות. דאף שבבאר יעקב ד' ע"ז ריש ע"ב כ' שי"ל דאף אם קצת נעקר לא הוי דרך ראי'. אפי' בשאר המקור כיון דאין כולו במקומו. ודאי שאין לסמוך ע"ז. שהרי עצם הדין מפוקפק הרבה אם לטהר מחמת זה שירד המקור. והרבה מחמירים בזה משוה"ד. ואם לגבב קולי יתירה על סמך שי"ל כו'. וגם לסברת הס"ט ב' צ"צ. י"ל דמ"מ בליטה זו הוי כעין מכה. א"כ לפ"ז ג"כ צריכים אנו לטעם דשלא בשעת וסתה:

וגם אפי' באין לה וסת יש לפקפק להחמיר. דהא י"ל דהוי רק כדין מכה שא"י אם מוציאה דם. דאף שידוע שדם יוצא ע"י השבירה הרי אם הוא דם המקור שיוצא מחמת הנפילה ס"ל להחמיר. שלא סמכו על משמעות פי' ר"ש. אלא שבאו לתלות להקל שי"ל שעצם בשר שנפל הוא מוציא דם. וזה אינו ידוע. ולהכי א"א להקל רק ע"פ דעת רמ"א סי' קפז להקל באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אפי' א"י אם המכה מוציאה דם. ואף שי"ח ע"ז ומחמירים. יש לצרף סברת המקילין ע"פ פי' ר"ש כמ"ש הס"ט:

גם לפי הסברא שנתחדש מקרוב בהיתר הפ"פ שהוא היותר עיקרי. כמ"ש לי דו"ז הה"ג ר"י ליב ז"ל לסמוך ע"ז שי"ל דהוא נפילת הפרוזדור. ולכן גם להחולקי' על ר"ש יש לטהר כיון שי"ל שהדם אינו יוצא מהחדר כלל רק מהגידי הפרוזדור כמש"ל בארוכה. א"כ לפ"ז פשיטא ופשיטא דעכוב גמור הוא שלא להקל בשעת וסתה. כי באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה שפיר יש לתלות כן שאין הדם יוצא מהחדר כיון שהוא שלא בשעת וסתה. וכש"כ אם יש ראי' לזה שאין דם זה שוה לדם שבשעת וסתה. לכן שפיר יש לתלות דיוצא רק מגידי הפרוזדור מחמת הנפילה. אבל בשעת וסתה ודאי מסתבר שיוצא ג"כ מהחדר עכ"פ דרך הפרוזדור שנפל. ודם זה א"א לטהר לסברא זו. דמלבד שלא סמכו על פי' ר"ש. עוד זאת י"ל דאפי' לפי' ר"ש אין זה נק' כלל שלא כדרך ראי'. כיון שהחדר לא נפל כלל רק הפרוזדור נפל וכו'. וכל האחרונים שכ' להקל בפ"פ על סמך פי' ר"ש משום אין דרך ראי' בכך היינו למאי דס"ד דפ"פ הוא נפילת החדר ממש. ע"כ י"ל שאין זו דרך ראי' כיון שאין המקור במקומו. אבל למ"ש הנ"ב והדאקטר שהוא רק נפילת הפרוזדור והאם במקומו ממש י"ל דלא נק' כלל שלא ראתה כדרך שהנשי' רגילות לראות. וכ"ש אם גם עליוני' הפרוזדור ממש. לא נפל שא"כ כבר נטמא הדם לכ"ע כשיצא מהחדר בעליוני' הפרוזדור כדרך בכל הנשים. ושוב א"א לטהרם מחמת שעובר דרך נפילת הפרוזדור. וזה אין ספק כלל. אלא אפי' אם גם עליוני' הפרוזדור נפל מ"מ אין הכרח שנק' אין דרך ראי' בכך אפי' לשיטה הנ"ל:

אלא שע"כ צ"ל דעכשיו עיקר ההיתר על סמך דתלי' דהדם אינו מהחדר כלל רק מגידי הפרוזדור שנפל למטה. וגם א"א לתלות בפשיטות כ"א באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה. אבל בשעת וסתה ודאי א"א להקל. גם באין לה וסת כלל יש להחמיר לפ"ז. כיון שאז אין אומדנא שלא בא מהחדר כו'. כ"ש לדעת נ"ב והח"ד שדנו זה כדין מכה שא"י אם מוציאה דם ועמש"ל על דבריהם :