א

סימן שיב

מה שכתבת על בדיקה זו שחידש רבינו נ"ע לא יכולת לסמוך מפני שאינו דומה מכל צד כו'. דע שבדיקה זו מבוארת בס"ט סי' ק"צ ס"ק ט"ז בתשו' שאלה שפסק להקל לתלות בכנים אלו ולא התנה שיהיה נמצא דוקא בצדדי העד ולא בראשו כו'. מה גם דבנ"ד איכא עוד צד גדול להקל משום שנבדקו בשריי' ג"פ ולא נמוחו. ובאמת שזה לבד מהני ומשנה שלימה היא. אך מה שיש לפקפק בזה הוא משום שיש קצת קרטין מובלעים בבגד וכיון שהם מובלעים לכאורה היינו שנמוחו קצת ועי"ז נבלעו בבגד. דדוחק לומר דלעולם לא נמוח כלל רק שנכנס כמו שהיא יבש בבגד. ומצאתי בתשו' שב"י סי' ל"ט (דנ"ט ע"א) וז"ל ולפעמים הן קרטין קטנים ונימוחו ונבלעים בבגד פשתן עכ"ל. הרי אמר שאותו הנבלעים היינו משום שנימוחו כו'. וזה בשכבר איזה שנים עמדתי בזה על תשובת אאזמו"ר הג' נ"ע איך פ' אם לא נמוחו הקרטין טהורה בכ"ע כו'. ולמה יתיר המובלעות שהרי שנימוחו ומבואר בש"ע סי' קפ"ח ס"ה בהג"ה אם נתמעכו ונמוחו קצתן וקצתן לא נימוחו דטמאה. וצ"ל דס"ל לרבינו ז"ל דמה שנבלעו בבגד אין זה נימוח. דנימוח הוא היינו שנימוח כליחה ממש ונהפך לדם ואז היה בלוע וניכר בבגד מעל"ע. אבל בזה שמובלע בבגד ואינו כמט"ד רק כמו קורט י"ל שלא נמוח כלל וגם י"ל דמיירי שאינו ניכר מעל"ע וזה ראיה שלא נימוח. ואפשר שדעתו הק' דאפי' יהיה ספק אם זהו נמוח או לאו יש לתלות שודאי מן המכה אתא ולא נימוח כיון דע"כ יש כאן מכה שהרי רוב הקרטין לא נימוחו א"כ בהני קרטין המובלעים בבגד שמסופקים אנו עליהם אם לא נמוחו והם ג"כ ממכה כשאר הקרטין אי נימוחו ודם הוא יש לתלות במכה. מיהו בס"ט סי' קפ"ח ססק"ז אע"ג שג"כ הסכים לכעין סברא זו עכ"ז י"ל מל' מהרא"י דלא ס"ל כן. ומ"מ בסי' קצ"א ססק"ז בתשו' ח"צ כ' בשם חכם א' להקל בספק נמוחו גבי קרטין. ומש"ה י"ל שהתיר רבינו ז"ל גם המובלעות בבגד דמידי ספיקא לא נפקא שלא נימוחו. גם אפשר לומר דס"ל שודאי אין זה נימוח כשאין ניכר מעבר לעבר הלכך כיון שבקרטין הנגלפים נתברר ג"פ שלא נימוח גם המובלעים הם כמ"כ. ועוד כיון שגם הם נשרו ולא הוסיפו לחלוחית הרי ניכר שלא נימוחו וזה עיקר יותר. ומה גם בנ"ד דאיכא תרי טעמים להקל היינו מצד השרייה ומצד הכנים. ונדון המכה נלע"ד שזה נקרא שידוע שמכתה מוציאה דם כיון שמגעת שם יוצא דם ומשמע שבשאר מקומות אין מוצאת וכן פי' בס"ט סי' קפ"ז ס"ק יו"ד (ד"ה והנה הש"ך) כשהיא מטה המוך ע"ש. ולכן יש לטהר הדם (אך כיון שהמכה בביה"ח א"א לטהר רק דם שאינו ידוע שבא מן המקור כדכתב רז"ל סי' קפ"ז סק"כ ע"ש). והגם שהרשב"א כ' וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת הנה לפי הש"ך וח"צ ר"ל לידע שדם זה מן המכה אבל שתדע שהמכה מוציאה לפעמים אפשר לידע בלא בדיקת שפופרת כמ"ש הח"ץ להדי' בסי' מ"ו וז"ל אבל אפשר לה לידע שמכתה מוציאה דם אפי' בלא בדיקה כו' עכ"ל והיינו ע"י בחינה כנ"ד ואף דלפי' הרמ"א בהרשב"א צ"ל דאפילו לידע שמכתה מוציאה דם לפעמים א"א לידע אלא ע"י שפופרת מ"מ הא להרמ"א א"צ לידע שמכתה מוציאה דם וא"כ ממ"נ יש להקל ותו להרמ"א נמי יש לידע ע"ד נידון דהש"ע ס"ז ע"כ:

ונדון המכה כיון שמגעת שם באצבע במקום הכואב לה (והוא בולט קצת בצד א' כעין מכה עגולה) מוצאת דם ממש א"כ נראה די"ל שזה נקרא שיודעת שמכתה מוציאה דם. הגם שי"ל שהדם בא באותו מקום המכה מן המקור ולא דם המכה הוא כלל מ"מ אין לחוש לזה. כיון שנראה שמוצאה כן כמה פעמים רק במקום ההוא לבד והוא מקום המכה א"כ רגלים לדבר דדם המכה הוא. דא"א שדם המקור הוא איך יתמיד המקרה להיות נמצא ע"ג המכה אע"ג דלכאורה משמע בפ' מהרא"י סי' מ"ז הובא בב"י סי' קפ"ז וש"ע ס"ז דבכה"ג ל"ח ממש שיודעת שמכתה מוציאה דם רק דהוי הוכחה דמן המכה כו' ולהכי הצריך שם עוד צד להקל משום שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה (אך צד זה ג"כ ישנו בנ"ד דמינקת ה"ל כיש לה וסת כו' כמ"ש בתשובת הב"ח סס"י פ"ג או פ"ד) נ' דיש לחלק דשא"ה דלא היה לה מכה מבוררת ממש כנ"ד. שהרי כתב וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיקה כשהיה נוגעת בצד מקום ההוא כואב לה קצת ובשאר חורין וסדקין אינה מרגשת כאב כלל הרי דלא מצא להוכיח שיש שם מכה רק משום שבאותו מקום כואב קצת ומ"מ לא הוה ברירא ליה כדכתב וכ"ש אם מרגשת בשעת כו' וכל עיקר ההוכחה לומר דיש מכה היא כיון שמוצאה רק במקום א' וכ"כ להדיא כאאזמו"ר הג' נ"ע סי' קפ"ז ס"ק ל"ז דמיירי בשא"י אם יש לה מכה כלל כו' משא"כ בנ"ד דבלא"ה ברור ומורגש המכה בחוש המישוש א"כ הא דמוצאה דם על המכה ע"פ רוב ע"י בדיקה זהו נקראת ידיעה שהמכה מוציאה דם ואף שאין זה ידיעה ודאית כידיעה הנז' בגמרא בשבועות דל"ד גבי ידיעא בלא ראיה דהתם אינה נקראת ידיעה אא"כ אין שום ספק אפי' רחוק זהו לענין דבר שצריך עדות כד"מ וד"נ. משא"כ באיסורים ודאי תולין במצוי. ועוד שהרי י"א שא"צ כלל שתדע שהמכה מוציאה דם א"כ אף להמצריכים שיודע. מ"מ י"ל שאין להחמיר כ"כ שתדע בחוש ההרגשה ממש שהמכה מוציאה דם. ודי בידיעה כזאת שמוצאה דם תמיד במקום המכה. דאל"כ ה"ל להפוסקים להשמיענו איך תהיה הידיעה. ומה גם שרבינו ז"ל שם כ' שי"ל שלא אמרו אשה מרגשת בעצמה אלא ביציאת דם המקור ולא בדם המכה וכן מובן ממ"ש בזה בד"ה אך מלשון הרמב"ם ע"ש וא"כ איך תדע שמכתה מוציאה דם הרי אין עיניה בין מכתה א"כ ע"כ צ"ל דבכה"ג דנ"ד נמי חשיב יודעת כו':

והגם שהרשב"א כתב שא"א לה לידע (שהדם שותתת ויורד מן המכה) אלא בבדיקת שפופרת. והנה לפ"ד הש"ך וח"ץ היינו שא"א לידע שדם זה שהיא רואה עתה הוא מהמכה זהו שא"א לה לידע אלא על ידי בדיקת שפופרת אבל לידע שהמכה מוציאה דם לפעמים י"ל דודאי יכולה היא לידע אפילו בלא בדיקת שפופרת וכנ"ל. וכ"ד הח"ץ להדי' סי' מ"ו וז"ל אבל אפשר לה לידע שמכתה מוציאה דם אפי' בלא בדיקה כו' עכ"ל והיינו ע"י בחי' כנ"ד. ולרמ"א דס"ל דלהרשב"א א"א לידע שהמכה מוציאה דם אלא ע"י בדיקת שפופרת. א"כ ממ"נ לדידיה ס"ל להרשב"א שא"צ לידע שמכתה מוציאה דם ותו דלרמ"א נמי יש לידע כשהוא ע"ד ענין דהש"ע סי' קפ"ז ס"ז כמ"ש רז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ג והרי נ"ד הוא קרוב לזה:

אך בתשו' צ"צ סי' פ"ו (ד"ה והיינו) מובן קצת דס"ל דענין יודעת שהמכה מוציאה דם היינו כשנוגעת בהמכה מרגשת איך שיוצא דם מן המכה ממש וז"א בנ"ד דלא נז' רק שמוצאה שם דם. ומ"מ אם בשאר מקומות אינה מוצאה רק במקום הזה היינו נדון הש"ע סי' קפ"ז ס"ז ובאשה שיש לה וסת או מינקת לכ"ע שרי' וכמ"ש ג"כ הצ"צ שם. אך באמת זאת צריך לדעת דכיון שהמכה הוא בביה"ח א"כ א"א לטהר רק דם שאינו ידוע שבא מהמקור כמ"ש רז"ל סי' קפ"ז ס"ק כ"ו ע"ש:

וראיתי חומרא גדולה להב"ח בתשו' הנז' שכתב וז"ל ומ"מ ודאי דלא תלינן במכה לד"ה אא"כ יודעת בבירור דממקום שרואה דם ומשם באותו מקום הוא המכה והשתא לפי הנראה בנ"ד א"א לה לתלות במכתה במה שהיתה סבורה שהרי בבדיקתה מכניסה הבגד בעומק לתוך בה"ר למעלה והסבירה כפי הנשמע היא למטה מזה עכ"ל אשר מדבריו אלה מבואר דכשמכניסה עד בעומק למעלה ממקום המכה שוב אינה תולה במכתה שלמטה אף שידוע שהמכה מוציאה דם. ודבריו נפלאו ממני דמה בכך שמכנסת העד למעלה מהמכה מ"מ הרי הוא עובר ג"כ במקום המכה. וא"כ אמאי אינה יכולה לתלות בו. ומ"ש מהא דתנן עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור כו' הרי אם אפי' אחר הבדיקה נתנתו תחת הכר תלי' בזה כ"ש בנד"ז שבהכרח היה העד במקום המכה קודם שהכניסתו בעומק וגם אח"כ בחזרה והכא אין שייך לחלק בין עגול למשוך וכמ"ש הט"ז סי' ק"צ ס"ק כ"ג דאפי' במשוך תלי' כשנעשה בקינוח הביאו רז"ל סי' ק"צ ס"ק כ"ו:

ע"כ נראה דאין מקום לחומרת הב"ח אלא כשי"ל שלא נגעה כלל במקום המכה. אבל אם נגעה ג"כ במקום המכה. היינו דינו של הט"ז הנזכר שהתירו להדי' ואף אם לא נגעה שם לא ידעתי החומרא כיון שעכ"פ יש שם מכה המוציאה דם א"כ יש לתלות שממקום המכה טפטף למקום שנגע. ואע"ג דאמרינן בנדה (דנ"ח א') דאין מחזיקים ממקום למקום הלא הכא א"צ כלל להחזיק ממקום למקום רק לומר שממקום המכה טפטף על העד ואין זה החזקה ממל"מ כמ"ש בב"י סי' ק"צ סד"ה וכן אם נמצא על ידיה כו' וכש"כ דהוי הכל כמו מקום א' (דמסתמא בשר הרחם נגע להמכה לא גרע מהא דסי' ק"ץ ס"ך דתולה בבעלה אע"ג שהעד לא נגע בו כיון שעכ"פ נגע הוא בה ושמש עמה וה"נ דכוותיה) לכן י"ל דאפי' בבדיקה יש להקל בכה"ג וכ"מ ממ"ש רמ"א בש"ע סי' ק"צ סל"ד בהג"ה ועמ"ש רבינו ז"ל שם ס"ק ס"ו:

אך זאת היה עומד לנגדי. דהרי דעת הרמב"ן דאין תולין במכה כלל וראייתו מדם בתולים ולא מצינו שנחלקו עליו הרשב"א ור"ן רק משום כדי שלא לאסור אשה על בעלה לעולם. וא"כ טעם זה לא שייך רק גבי רמ"ת או עכ"פ בסתם רואה רק שיש כאן משך הרבה טובא. אבל במכה העשויה להתרפאות י"ל דלא עדיפא מד"ב דאין תולין עכשיו וכן משמע לכאורה בהירושלמי שהביא הרי"ף פ"ב דשבועות מהו לתלות בדם המכה כו' ופי' הב"ח בתשו' דמיירי במכה דד"ב לא הבינותי דא"כ ב' הבעיות הם הכל דבר א'. אך הנה ברמב"ם פי"א הי"ג מבואר להדיא דברואה מחמת מכה לא החמירו עכשיו כלל אעפ"י שהחמירו בד"ב (וזה אשתמיטתי' להב"ח בתשו' שנסתפק בדעת הרמב"ם) ולא כ' כלל הטעם שלא לאסור כו' א"כ ש"מ דס"ל דל"ד מכה לד"ב גם לפי טעם של הרא"ש בחומרא דד"ב אין שייך זה במכה. אולם לשון הרמב"ם שם וכן אם היתה בה מכה והי' דם שותת ממנה משמע דמיירי בידוע שדם זה שותת מהמכה וא"כ י"ל דדווקא בכה"ג הוא הוא דלא החמירו דל"ד לד"ב דהתם צריך לתלות בד"ב. משא"כ הכא דידוע שדם זה שותת כו'. ומהתימא על הרב"י סי' קפ"ז שהביא שם מחלוקת בין הרשב"א ובין הגה"מ אם צריך שיהיה ידוע שמכתה מוציאה דם ולא הביא ד' הרמב"ם דלכאורה מחמיר טובא טפי מהגה"מ דבעי שתהא מרגשת שדם זה מהמכה כו'. ומצאתי בס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ב ור"ס קצ"ג שחקר בדין זה נדון לתלות במכה עוברת והעלה דמשמעות הפוסקים דאין לחלק ולפע"ד אין זה מוכרח כ"כ לד' הרמב"ם אא"כ ידוע שדם זה בא מן המכה כו'. אולם בסה"ת סי' צ"ב משמע שגם שאינו ידוע שדם זה בא מן המכה רק שיודעת שמכתה מוציאה דם ג"כ לא החמירו עכשיו יעו"ש. דא"א לומר דמיירי ג"כ במרגשת שדם זה בא מן המכה דא"כ אמאי החמיר בשעת וסתה משום וכי לעולם לא תהיה טמאה הלא תהיה טמאה כשלא תרגיש כו' כמ"ש הש"ך מהתוס' דס"ז. אלא ש"מ מדנקט לשון וכי לעולם כו' משמע דלא מיירי במכה העשויה להתרפאות מיד. שוב ראיתי בתשו' ושב הכהן סי' ל"ג שהחמיר במכה עוברת אפי' באשה שיש לה וסת. ושלא בשעת וסתה להצריכה ז' נקיים אפי' ידוע שהמכה מוציאה דם כל שאינה מרגשת שדם זה בא מהמכה ואף שהרוצה להקל יש לו על מה לסמוך כמש"ל ב' הס"ט דאין לחלק כלל במכה עוברת כו' מ"מ המחמיר תע"ב משום דכנלע"ד מהרמב"ם כנ"ל. מ"מ מה שמוצאת דם על העד כשנוגעת במקום המכה י"ל דדמי קצת למרגשת שדם זה בא מהמכה והלכך אפשר לצדד ולהקל אפילו לדעת השב הכהן למי שירצה להקל: