א

סימן שז

אשה שהוחזקה מכבר ברמ"ת ומרגשת תמיד כאב בשע"ת בצד א' וכבר יצא מכת"ר להתירה לבעלה בספירת ז"נ וטבילה זה כמו ג' שנים. ועתה נתחדש בה. א' שהוחזקה בנתיים בתשמיש היתר. וכעת שמשה וראתה והוא ג"כ מצא על עד שלו שקינח אח"ת. ב' שהדאקטער קוסער צוה לב' חכמות א' א"י הנק' קוסערקע והב' ישראלית בקיאה. לבדוק באצבעם לידע מקום המכאוב. ושניהם הוציאו דם באצבעם מאותו מקום שמרגשת בו כאב בשע"ת והכניסו אצבעם בנחת. ומ"מ הרגישה שם כאב. וגם הגידה האשה השואלת שלפעמים בשעת בדיקה בז"נ מוצאת העד נקי בכל מקומות שתבדוק רק כשתבדוק באותו צד תמצא עליו דם. ואולי מפני כל הנ"ל אפשר להתירה בלא ז"נ. כי אולי הוא כמכה המוציאה דם בודאי. וזמן בדיקת החכמות הי' בסוף ז"נ קרוב לזמן טבילתה. וגם נראה שהדם שמצאה בבדיקה כששמשה היו נמצא בשופי ולא מעט:

תשובה. בנ"ד איכא לכאורה תרתי לגריעותא נגד מכה המוציאה דם. הא' דאין לה מכה מבוררת להאומרים דכאב אינו כמכה הביאם אאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ז ס"ק ל"ד. הב' דפי' אאזמו"ר נ"ע שם סקכ"ג דף ט' עמוד ג' דמ"ש הרשב"א שא"א לה לידע שהמכה מוציאה דם אלא בבדיקת שפופרת כו'. אבל לא ע"י שפופרת אי אפשר לברר כו' דאף שנמצא בצדדין במקום המכה י"ל שמן המקור בא עכשיו לצדדין כו' ע"ש. ובק"א שם הביא פי' הח"ץ והכו"פ שפירשו דברי הרשב"א באופן אחר ודחה דבריהם ע"ש. וא"כ לפ"ז בנד"ז ג"כ אף שהוציאו דם באצבעם בנגעם באותו מקום המכאיב לה אינה ראיה שמכתה מוציאה דם. אך יש לצדד דממ"נ דלרמ"א דלדידיה הפי' בהרשב"א שאי אפשר לידע כלל שהמכה מוציאה דם אלא ע"י בדיקת שפופרת. הרי לפ"ז להרשב"א א"צ לידע שמכתה מוציאה דם. ולהש"ך וסיעתו דס"ל דלהרשב"א בעינן שתדע שהמכה מוציאה דם. א"כ לפ"ז הפי' במ"ש הרשב"א וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת היינו לידע שדם זה שהיא רואה עתה הוא שותת ויורד מן המכה. זה אי אפשר לידע רק בבדיקת שפופרת. אבל לידע שהמכה מוציאה דם לפעמים אפשר לה לידע אפילו בלא בדיקת שפופרת כמ"ש בהדיא הח"צ סמ"ו העומד בשטת הש"ך ומוכרח הוא לומר כן לשטה זו כיון דלשטה זו בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם וא"צ בדיקת שפופרת. לכן כמו כן י"ל דלשטה זו סמכינן על מה שהוציאה האומנית דם בנגעה באצבעה לומר דה"ל כידוע דממקום הכאב בא הדם. וכ"ד הס"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד בד"ה והנה הש"ך דכ' כשמגעת במוך נמצא עליה דם כו'. אלא דהצריך שתטה המוך לכל צד ואין עליה דם כ"א באותו מקום שבמכה כשמגעת שם במוך כו' וכ"כ בכו"פ סק"ה. אבל אין להביא ראיה מתשו' נו"ב ססי' נ"ז דכה"ג נקרא ידוע שמכתה מוציאה דם דשאני התם שבדקה במקום הגבוה וקשה בכח ועי"ז דייקא יצא ממנה הדם כו' דהוי הוכחה שע"י הכח יצא עכשיו הדם ממקום ההוא. גם לכאורה דין זה שכתב אאזמו"ר נ"ע דשלא ע"י שפופרת אף שנמצא בצדדי' חיישינן שמהמקור בא לצדדין זהו נגד תשובת אמונת שמואל שהביא הס"ט סי' קפ"ז סק"ז שבדק תחלה שלא בשפופרת כו'. וצ"ל דבאמת ס"ל בתשו' זכרון יוסף שהביא הס"ט שם דפליג על הא"ש דלא סמכינן כלל בבדיקה שלא ע"י שפופרת אף שנמצא מהצדדים. ואין התשובה אצלי לעיין שם. ונגד חששא ראשונה דאין זה נקרא מכה י"ל כיון דעכ"פ כואב לה בשעת תשמיש ואפילו בנגיעה קלה וגם ידעינן שמוציאה דם ממילא ידעינן דהוה מכה. ולפי דהרגשת הכאב הוא ע"י משמוש הידים שם דזה הוה רגלים לדבר דהוה מכה כמ"ש הס"ט שם סק"ט בשם תשו' דבר שמואל סי' פ"ז. ונגד זה יש גרעון בזה שאינה מרגשת הכאב רק בשעת תשמיש וכה"ג דכ' אאזמו"ר נ"ע סוף הק"א ד"ה מ"ש הח"צ שי"ל שאין זה נק' מכה גמורה כו' מיהו שאני הכא שמצא דם ע"י משמוש. וגם משום אשר בימי ספירת ז"נ מוצאה הבדיקה נקייה מכל צד שתבדוק וכשתבדוק באותו מקום תמצא עליו דם דהוי ג"כ הוכחה. ועיין בכו"פ סק"ח כתב דהוי כידוע שמכתה מוציאה דם. ונדון צירוף סברת תשו' א"ש שהביא אאזמו"ר נ"ע ס"ק י"ג. הנה סברא זו אינו רק משמעות בתשו' א"ש הנ"ל ולא בהדיא אתמר ורבינו ז"ל בכבודו ובעצמו חולק עליו וכ"ד תשו' כל האחרונים שמחמירים בזה יותר עיין בס"ט. ולכן מכל הלין הרוצה להקל להתירה בראייתה שמחמת תשמיש בלי ספירת ז"נ וטבילה יש לו על מה שיסמוך. אך בתנאי אם יהיה כואב לה מחמת תשמיש דאל"כ וכי אין מכה עשויה להתרפאות וכמ"ש בתשו' נ"ב ססי' מ"ח שיהא מוכיחה קיים וכ"כ עוד במה"ת ססי' ק"א. ומ"מ למעשה אין רצוני להורות בזה אא"כ תבדוק א"ע גם עתה ע"י האומנית הנ"ל הישראלית שתבדוק אותה במקום המכאיב באצבעה אם תמצא עליו דם ושמקום זה הוא בצדדין וגם שתנסה להטות אצבעה לצדדים אחרים לחורים וסדקים ולא תמצא עליהם דם רק בצד המקום ההוא תמצא כמ"ש כה"ג הכו"פ סימן קפ"ז סק"ה כנ"ל (ושתאמר האומנית שעכ"פ לפי דעתה הדם בא ממקום המכאיב ממש לא מהמקור וגם צריך שהאשה הזו הנבדקת תשכוב אפרקיד בשעת הבדיקה דהא כתב התוס' רפ"ק דנדה (דף ג' ע"א) ד"ה מרגשת דבשוכבת אפרקיד לא שייך לומר דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי וכ"כ בחידושי הר"ן לשם. וא"כ כמ"כ לפ"ז ליכא לכאורה ג"כ בכה"ג החששא דשמא מהמקור בא לצדדי' עכשיו כו' וצ"ע). אזי יש להתיר הראיי' שמחמת תשמיש כשמרגשת כאב בשע"ת גם בלי ספירת ז"נ וכו'. ואם יש מי שמיקל לו יותר ממני הרשות בידם אם ירצו לסמוך עליו. ועיין בתשו' שב יעקב סימן מ"ב שנטה להקל בענין כזה. והס"ט סימן קפ"ז סק"ט חלק עליו ודבריו עיקר. מיהו בנ"ד גם להס"ט יש להקל ע"ד שנתבאר. ולכאורה צ"ע דא"כ נתיר לה אף דם שמוצאה בבדיקת עד שלא מחמת תשמיש מאחר דאנו תופסין דה"ל כמכה שידוע שמוציאה דם. ועוד דבתשו' כני"ח סי' ל"ד כתב הביאו הס"ט סימן קפ"ז סקי"ד ד"ה עוד בש"ך. דמאחר דלענין להתירה לבעלה א"צ לידע דמכתה מוציאה דם. כן נמי שלא בשעת תשמיש תלינן במכה זו. דהוי כידוע שמכתה מוציאה דם עכ"ל. ואם היות שהס"ט שם חולק עליו היינו משום דס"ל דברמ"ת גם כן צריכה בכה"ג ז"נ. ובס"ק ט"ז כ' דמהש"ך ס"ק כ"ד משמע כדעת הכני"ח. אבל עכ"פ היכא דברמ"ת א"צ ז"נ משמע גם להס"ט יש להקל אף במה שרואה שלא בשעת תשמיש. אך הנה לפ"ד הכו"פ סק"ה ברמ"א דאין לחלק בין לטהרה לבעלה ובין ספירת ז"נ והוא כדעת כני"ח הנ"ל דמקילי' בשניהם במכה שא"י אם מוציאה דם וביש לה וסת שלא בשעת וסתה. לפ"ז אפשר דדייקא בראיי' שמחמת תשמיש מקילין בהכי. אבל בראיי' שלא מח"ת לא מקילינן במכה שא"י אם מוציאה דם ודלא ככני"ח בזה. וטעמא רבא איכא לחלק בינייהו כמ"ש אאזמו"ר ז"ל ס"ק כ"ג דכיון שרוב נשים אינן רואות מח"ת ויש לתלות בדוחק האבר בצדדים ספק מעליא הוא כמ"ש המ"י בסי' ק"צ עכ"ל. גם בתשו' הח"צ שבתשו' מע"צ כ' כן דברמ"ת איכא טעמא רבא טפי לתלות במכה אף במה שאין תולין כן בבודקת ומוצאת על עד הבדוק משום דדם המכה שכיח טפי לבוא מחמת תשמיש או מחמת חיכוך האבר עצמו במכה או מחמת פגישת הזרע היורה כחץ ופוגע במכה והיא מתגלע ומוציא דם עכ"ל. והוא ז"ל כתב כן אף לענין מכה שמוציאה דם ואף דבזה לא קיי"ל כוותיה. מ"מ במכה שא"י אם מוציאה דם י"ל כן. ובנד"ז אף די"ל דהוה כמכה שידוע שמ"ד אך באמת אין זה מכה מבוררת כ"כ רק מכח ההוכחות ע"כ אין להקל כ"כ. ול"ד לדין שבש"ע סי' קפ"ז ס"ז דהתם כ"ז שהיא בודקת כו' ועמ"ש אאזמו"ר ז"ל שם ס"ק ל"ב משא"כ הכא מזדמן לפעמים אחר ה' ימים כו'. ונידון שהי' דם בשופי ע' שו"ת מ"ב ססי' מ"ז ס"ל שאין לחלק בין מעט להרבה כו'. ושם גבי בתולה צ"ע דכיון דד"ב אין ראוי שיהי' כ"כ הרבה אולי דומה לדם מכתה משונה מדם ראייתה. אבל הכא גבי מכה י"ל ודאי כהמ"ב: