א

סימן שו

אשה שראתה דם מ"ת כ"פ תיכף אחר טבילתה לראיי' וסתה הקבועה. אך לא רצופים רק אחר כמה וכמה טבילות. ועדיין לא נתרפאה. ובעת ראייתה כך הוא. שבגמר ביאה הבעל מרגיש שהוא נוגע בפנים בדבר מה ובעת שהוא נוגע היא מרגשת כאב גדול ותיכ' לאחר התשמיש היא מוצא' הכתם:

הנה תחלה יש לדון מצד הראיות עצמן בזולת מה שי"ל דכאן יש מכה. דגם מצד עצם הענין אין לאוסרה על בעלה איסור מוחלט. כיון שלא היו הראי' רצופי'. והרי מבואר בש"ע סי' קפ"ז ס"א בהג"ה וז"ל. ואלו ג"פ צ"ל רצופי' אבל אם לא היו רצופי' לא נאסרה על בעלה. עכ"ל. והוא מבואר ג"כ בב"י רס"י קפ"ז. ומבואר באריכו' יותר בב"י סס"י קפ"ו ב' תשו' הרשב"א ע"ש. וכ"כ ג"כ מהר"מ בתשו' הרשב"א סס"י תתל"ח וסי' תתל"ט ומוסכם ג"כ מכל האחרונים. ואף דלכאו' יש לחקור בזה. דהרי בב"י סס"י קפ"ו כ' דהטעם וז"ל כל שפעם כך ופעם כך אין זו חזקה כלל וסת הוא דלית לה. פי' שנתקלקל וסתה ופורסת נדה בלא עת. כ"כ רבינו הג' ז"ל סי' קפ"ז סק"ח. ובאמת עפ"י סברת התוס' נדה (נט:

) סד"ה דלמא שכ' וז"ל מדלא חזאי קודם עשיי' צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתי אלא ע"י מ"ר כו'. וכ' רבינו ז"ל בק"א רס"י קפ"ז דברואה מ"ת אפי' פ"א י"ל כן מדלא חזאי קודם התשמיש או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתי אלא ע"י התשמיש עכ"ל. וזה היפך סברת הרשב"א דתלי' שפורסת נדה בלא עת. דלהתוס' תלי' דהתשמיש גרם זה מדלא חזאי קודם כו'. ועוד דהנה באשה שיש לה וסת קבוע ונזדמן שראתה מ"ת כ"פ רצופי' א"כ קשה לומר שנתקלקל וסתה. דהרי עינינו הרואות שוסתה מסודר כמקדם א"כ יש סברא יותר לומר דודאי התשמיש הוא הגורם. וכיון שכן אף שראתה ג"פ בלתי רצופי' יש לאוסר' על בעלה מאחר שהוחזקה להיות רמ"ת ניחוש לה שמא תראה עוד מ"ת ויבואו לידי שגגת כרת. ומאי מהני שהוחזקה לבלתי יהיו רצופי' מ"מ הוחזקה עכ"פ שפעמים תראה ג"כ. ובשלמא להרשב"א דס"ל דכל שלא ראתה ג"פ רצופי' לא תלי' כלל שהתשמיש גרם הראי' ואמרי' דוסת הוא דל"ל לק"מ. דא"כ אין להחמיר עליה יותר מבאשה שאין לה וסת. אבל לסברת התוס' קשה. וצ"ל דמ"מ כל שלא הוחזקה ג"פ רצופי' אין זו חזקה. ואינו כדאי לאוסרה בכך. וכמו בראתה רק פ"א או ב"פ מ"ת הגם דאפי' בפ"א דחזאי מ"ת אמרי' דודאי התשמיש גרם כנ"ל. עכ"ז אין לאוסרה בכך בהחלט ואמרי' מקרה הוא. ר"ל דנהי שהתשמיש גרם אין ראי' שלהבא ג"כ יגרום כן דאין כל הכחות שוות. ורק בהוחזקה ג"פ הוחזקה כן לכל הכחות של בעל זה. אבל כל שאינן רצופי' אפי' היו ג"פ אין זו חזקה. שהרי אדרבה ראינו שהוחזקה בהיפך שלא בכל הכחות תראה דם. דכיון שהיו ביאות היתר בינתיים א"כ הרי באותן כחות לא ראתה. וכל שלא הוחזקה בכל הכחות לא אסרי' לה אגברא. דהא אפי' אי הוחזקה בכל הכחות אין זה רק איסור וסתות דרבנן כמבואר בכל הפוסקי' ומדאוריי' בחזט"ה עומדת אלהבא. א"כ כשהוחזקה לא לכל הכחות לא החמירו רבנן. דהא אפי' לבעל ג' לא מיתסרא ע"י שני פעמים. הגם שהוחזקה לכל האצבעות ולשני כחות של בעל זה. משום שלא הוחזקה לכל הכחות של בעל זה. א"כ מכ"ש בבעל ראשון אף שהוחזקה שתראה ג"פ כיון שלא היו רצופי' והוחזקה ג"כ לביאו' היתר בינתיים ה"ל כלא הוחזקה לכל הכחות כו'. ולא ה"ל חזקה מעליא וכספק דמי. וכיון דאפי' אי ודאי הוחזקה הוי רק דרבנן. א"כ כשלא הוי חזקה מעלי' אין להחמיר כלל. כנ"ל לפ"ד התוס'. ועוי"ל עפ"י דעת הגש"ד והא"ש שהובא בש"ע רבינו ז"ל סי' קפ"ז סקי"ג דתשמיש שלא ראתה בו מהני אפי' הוחזקה יעו"ש. מכ"ש בלא הוחזקה. מיהו כ"ז שלא לאוסרה על בעלה בהחלט. אבל מ"מ צריכה ז"נ וטבילה. וזה פשוט :

העולה מזה שאם לא היו ג"פ רצופי' פשוט שלא נאסרה על בעלה רק צריכה ז"נ וטבילה לדם זה שראתה מ"ת. ואם היו ג"פ רצופי' שראתה מ"ת ואח"כ היו ג"כ ביאו' היתר שלא ראתה בינתיים מ"ת. אזי אם אח"כ היו ביאות איסור. הנה לדעת הס"ט קפ"ז סק"ו מותרת לבעלה אחר ספי' ז"נ וטבילה. אא"כ הוחזק לראו' ג"פ רצופי' מ"ת (וע"ש שהביא דעת רש"ך סי' מ"ח דמחמיר אפי' ע"י ביאה א'). אכן בד' רבינו ז"ל סי' קפ"ז סקי"ג מבואר להקל אפי' כה"ג לענין שלא לאוסרה על בעלה רק שצריכה ספי' ז"נ וטבילה. ויש לסמוך ע"ז בכה"ג שנראה לה מכה. אמנם יש לחקור בנד"ז אם אינו הראי' מ"ת בעי' קביעות וסת. שאז צריכה לחוש לוסת זה לזמן הוסת. וענין פרטים אלו בש"ע סי' קפ"ז סעי' יו"ד י"א. ובדברי רבינו הג' ז"ל נ"ע שם ס"ק מ"א וס"ק מ"ד: