א

סימן רצט

בענין שט"ע שכתוב בו אם יומשך הזמן פרעונו יתחשב לפי"ע עפ"י ה"ע. בלקוטי דינים שבסוף ס' ל"ש כ' לכתוב כן לכתחילה ע"ש ומה שהקשה מעל' ע"ז ממ"ש רבינו ז"ל סעי' מ"א יכתוב שטר אחר כו' ולא מצא תקנה לכתוב כנוסח הנ"ל. יפה כיון דנ' שחוכך בזה להחמיר. אבל עכ"ז איני סובר שיהי' מעכב דיעבד דאל"כ יהי' ק' אט"ז מדידי' אדידי' מסקכ"א לס"ק ל"א שהביא מעל'. גם הבל"י ובאה"ט וח"ד הביאו ב' הדינים של הט"ז. ועוד דאעיקרא דדינא של הט"ז ס"ק כ"א (והוא מ"ש ר' ז"ל סמ"א ומ"ו צריך ליזהר כו') חולק הש"ך בנה"כ (והובא באה"ט של הג"מ זכרי' מענדל ובח"ד) וסיים שכן המנהג. ומ"ש כאאזמו"ר ססע"י מ"ז וכל היתר שאינו אלא דרך ערמה אינו מועיל מה"ת כו'. וכ"ד הבכור שור פסחים (כ"א) דבדאורייתא לא מהני הערמה. והגם כי כשם שבין קדשי קדשי' לחולי חולין גבהו דרכיהם מדרכינו. אעפ"כ יש בזה מקום לעיין בסוגי' דגטין (סד.) בענין מערימין על מעשר שני כו'. וע' בזה בס' מק"ח בא"ח סי' תמ"ח סס"ק י"א. הלכך עכ"פ בדין אם יומשך הזמן יומשך העסקא ודאי יש לגבות בו דיעבד עכ"פ: