א

סימן רפו

לידידי ה"ה הרב המופלג וכו' כ' מו"ה יקותיאל זוסמאן נ"י ללאחויץ. שאלתו שאלת חכם ע"ד הצוקער שעושין בזאוואד מבוריקעש ובסך ס"ד הין ממוהל היוצא מהבוריקעש מערבין י"ג קווארט דם נבלת בהמה טהורה בכדי להצליל המשקה וגם נותנים לשם חמישים ליטרות אפר ומרתיחין כ"ז ט"ז שעות ואח"כ מסתנן המשקה על בגד עב ולאחר הסינון נשאר למעלה על הבגד זוהמא סך רב. כי טבע הדם בעת רתיחתו ממשיך לעצמו כל זוהמא. והמשקה נעשית צלולה ומתוקה כדבש וחוזרין ומרתיחין אותה וקולטין זוהמא מעליה עד שאח"כ מהמשקה הנקייה נעשה הצוקער. עכ"ד השאלה בקצרה. והנה אין הפנאי גורם להאריך כעת. רק הנלע"ד בעיקר הדין ואומר דעם היות שלכאורה יש להחמיר בזה כי הדם הוא ערך תרי ממאה מהמוהל. ואף אם נאמר דהוי נטל"פ עם האפר. מצאנו להפר"ח סס"י ק"ה שהחמיר בזה גבי מלח בשם תשו' הרמ"ע שלא לאוכלו בעין אף דשם הי' הדם פחות מששים גם לכתחילה וג"כ נטל"פ. ע"ש טעמו. וא"כ כ"ש בנד"ז דבתחלה ליכא ששים. אלא דאעפ"כ לענ"ד יש להתיר ודלא כהפר"ח ומ"מ היינו אם הוא בענין שהזוהמא הנשאר על הבגד עיקרה דם דא"כ כיון שגם בתחלה הי' הדם רק ערך תרי ממאה כנ"ל ואח"כ נפרד הרבה דם מהמשקה ויוצא לחוץ ע"י הסינון א"כ ודאי ידעינן שלא נשאר ממנו בהצוקער רק משהו ואע"ג דקיי"ל בכוליה משערינן הכא כיון שבצוקער אין נרגש שום טעם יש להקל כשהוא באופן הנ"ל שנראה לעין שהדם יוצא הרבה עם הזוהמא כו'. ואעפ"כ נראה שראוי לכתחלה להתאמץ עם הבעל הזאוואד שיטיל רק א' הין מהדם בסך ס"ד הין הנ"ל. ומשום מבטל איסור לכתחלה אין להחמיר על רומע"ל שלא לקנות הצוקער (כיון דבכל צוקער מטילין דם להצליל המשקה רק בריגא י"ל שמערבין מעט מזעיר מפני שעושין הצוקער מיערות הדבש. וכיון דלא סגי בלאו הכי בהצוקער ורוב הצבור אין יכולים לעמוד שלא לאוכלו. וגם הדם מתבטל א"כ י"ל דאין שייך לאוסרו לישראל אפי' לעשותו לכתחלה בעצמו. דמה נרויח בזה הא סוף סוף יקנה צוקער כזה ממש כו' ודרכי' דרכי נועם כתי'). ויש להאריך בזה. אלא מנחיצת הפאצט קצרתי.