א

סימן רפה

הספק בהצוקער הוא בשני דברים היינו גם בגוף היתר הצוקער דאף שלא נעלם ממני ג"כ שבכעין זה הוא עשיית כל הצוקערין מ"מ אפשר האיסור הוא מעט בתערובות פחות מששים ומש"ה התירו דאף שאפילו בכה"ג יש לגמגם ע"ז מתשו' הרשב"א שבב"י בי"ד ססי' קל"ד שהביא כת"ר ובתשו' נו"ב מה"ת סי' [נו] גבי יי"ש הנעשה בתערובת נבלה דחאה מהלכה ולא כן דעת רבינו ז"ל סי' תמ"ב וצ"ע בי"ד רסי' ק"ב בד"מ. גם בפר"ח ססי' ק"ה החמיר למעשה אפילו כה"ג ממש גבי מלח יעויין שם. אפס י"ל שהמנהג שלא לחוש לזה ע"פ התוס' ורא"ש פרק אין מעמידין דל"ג גבי מלח דאפשר ה"ה לצוקער כשהתערובות לכתחלה פחות מששים. אבל בנ"ד דהוי תרי למאה צע"ג. ובנטל"פ צ"ע משום פוגם ולסוף משביח. ויש להעיר ממ"ש בטור א"ח סי' רי"ו ב' הרר"י. וע' מג"א שם וצ"ע. גם משום דרואין שאין נרגש טעם האיסור בצוקער רק אולי הוא טעם חדש ע"ד מ"ש הרז"ה פרק אלו עוברין הביאו כו"פ סי' ק"ג דס"ל דבעי' ג"כ ס'. וג"כ צ"ע אם יעלה היתר בדיעבד מ"מ צריך לידע ההיתר אלכתחלה ולענ"ד י"ל ההיתר משום שכל הצוקערין נעשים כן א"כ כיון שכל היתר זה נעשה ע"י כך מה בצע שנאסור לישראל לעשותו כיון דמ"מ יהי' מוכרח לקנות כן מן הע"א משא"כ בשאר איסור אין מבטלין משום דאפשר להשיג דבר היתר ממש ואם נזדמן בדיעבד היתר שנתבטל בו איסור מותר לקנותו ג"כ כיון דהוא אקראי אבל לא לעשות כן לכתחלה כיון דיכול לאכול זה בהיתר וכעין טעם איסור דשיל"מ אבל היכא דלא סגי בלא"ה ואין הצבור יכולים לעמוד מבלי לאכול הצוק[ער] א"כ ממילא מותר ג"כ לעשותו לכתחלה כיון דסוף סוף כו'.