א

סימן רעט

לידידי הרב מו"ה יחזקאל נ"י. קרויט שחתכוהו בהאקמעסער אחר בדיקת העלים ואח"כ רחצוהו ואחר הרחיצה נודע שיש עליה מין תולעים דקים מאוד כמראה הקרויט ממש ואינם ניכרים בינם לבין הקרויט. הנה הפרי תואר סי' פ"ד סקכ"א כ' דאין חולק על היש מי שאומר שבש"ע סעיף ט' וגם דמשום דבנד"ז מצאו אחר הבדיקה. אין לומר דמעתה אפילו נמצאו ג' מ"מ מידי ספיקא לא נפקא שמא לא נמצא יותר. דהוא אין סברא כ"כ דהא חזינן דלא בדקה שפיר וכ"מ בש"ע ססי' ק' ובתשו' הרשב"א סי' קי"ג. אך העיקר לחלק כמ"ש כת"ר דבנ"ד הוה נימוחו ספק טוב מאחר שמחתכין הקרויט בהאקמעסער וממעכים אותו מקודם ואח"כ דכין אותו בעץ וה"ז כמו ספק הרגיל דעדיף מספק שקול. וכמ"ש התוס' בנדה (דף ט"ו ע"ב) ד"ה חבר. ולחד תירוצא בתוס' שם ד"ה בהמתו. ספק כזה מוציא אפילו מידי ודאי דרבנן וכ"ה בתוס' דפסחים (ד"ט). ודעת רש"י בנדה ופסחי' שם משמע כתי' זה שכ' דלגבי איסורא דרבנן מהני חזקת חבר עכ"ל וא"א לומר דהוי חזקה ודאית כשאר חזקות דהא לתירוץ זה אמרינן ספק וספק הוא אלמא דחזקה זו הוי רק ספק ואפ"ה מהני נגד ודאי דרבנן והיינו משום דהוא ספק טוב ורגיל. מיהו יש לדחות דכיון דנק' חזקה בגמ' אע"פ דלא סמכינן עלה בדאורייתא עדיף מספק הרגיל וראיה מחזקה דרבא שבנדה (דמ"ו ע"א) דלא סמכינן עלה לחליצה ואעפ"כ משמע להדיא בתשו' הרא"ש כלל ל"ג ססי' ה' בשם ר"י והוא מהתוס' דב"ב (דף קנ"ו ע"א) סד"ה בודקין דעדיף מספק הרגיל לפמ"ש ר"י עצמו בתוס' דקדושין (דע"ט ע"ב) ד"ה מי. דרגילות הן לבא בבקר כו' ואפ"ה חזקה דרבא עדיפא מזה ע"ש בהדיא. ובכללי חזקה להפנ"י סי' ג' לא הכריע כאיזה תירוץ דתוס' נקטינן למעשה. ועוד שכ' שם דספק הרגיל היינו דבר העומד לכך כמו אשה לטבילה כו' מ"מ בנד"ז נ' לצדד להקל כיון דגם לאיסור אין כאן ודאי דרבנן ממש רק חזקה. יש לסמוך על ספק טוב המסתבר טפי להקל בשגם שהיש מי שאומר שבש"ע הנ"ל י"ל דלא החמיר אלא משום דהתם הוי הספק נימוח גרוע אפילו מספק שקול וכמ"ש הפרי תואר שם וז"ל גם ליכא ספק נימוח דהא הוחזק בתולעי' שלא נימוחו עכ"ל. ור"ל שהרי הג' תולעי' נמצאו בהתבשיל והרי אנו רואי' שלא נימוחו ע"י הבישול מהיכי תיתי לתלות ששאר התולעי' נימוחו. והלכך הוי ספק גרוע מאד. אבל בנד"ז שהתולעים מצאו בהירקות שלא נחתכו ונידוכו. לא נגרע כח הספק שבהירקות שנחתכו ונידוכו נימוחו התולעים בכה"ג לא משמע מהש"ע בבירור להחמיר אף אם הי' הספק שקול. ע"כ כיון שבנד"ז באמת הוי הספק הנוטה יותר שנחתכו ונימוחו. יש להקל. ועוד דכל כה"ג אפשר לצרף גם דעת הרשב"א דס"ל דבריה בטילה בתתק"ס כמ"ש בב"י סי' ק' דאע"ג דלא קיי"ל כוותי' מ"מ יש לצרפו לסניף. ועוד יש לי צירוף ע"פ דעת הכו"פ סי' ק' סק"ד ד"ה והנה הרא"ש ועם דעת הפוסקים דלא כשמואל גבי קישות כו' בב"י רסי' פ"ד דאע"ג דלא קיי"ל כוותייהו סניף מיהו הוי. אלא דהכו"פ עצמו שם כ' שח"ו לסמוך על סברתי להקל. אך מ"מ בנ"ד יש די להקל בלאו הכי כנ"ל:

ד' ידידו מנחם מענדיל [עוד מענין הנ"ל] לכאו' אפי' נמצא אצלם ג' תולעים עדיין קצת ספיקא הוי דהא בש"ע כ' על כיוצא בזה ויש מי שאוסר כו' אך הפר"ח ס"ק ל"ג אוסר. עוד ספק יש להעיר שמא לא קיי"ל כשמואל דקישות שהתליע באיבי' ג"כ אינו אסור אלא בפריש. מיהו אפילו כן שמא פירשו עכשיו בחביות ולא שייך רביתא רק במים שבכלי. וצ"ע בפר"ח גבי קמח שבכד. אלא די"ל כיון דלא נאסרו מתחילת ברייתן וקודם שפירשו לא נאסרו אינן חשובי' כברי' כמ"ש הכו"פ סי' ק'. עוי"ל אפי' יהי' ברי' ולא נימוח נ' דמדאורייתא בטילים שהרי כ"כ הרשב"א בתוה"א גבי עבר ובישל כו' דאפילו רק נחתך ממנו אבר א' בטל. וא"כ ע"כ צ"ל דהא דשלם אינו בטל היינו מדרבנן. וכ"כ הכו"פ סס"י ק' וכ"כ הבכ"ש בהשמטות השייכים לדף ק"ב וא"כ יש כאן ס"ס מדרבנן. הא' שמא קיי"ל כתה"א דף ק"ד ב' דברי' בטילה בתתק"ס וכ"כ הג"א פב"ת דע"ז. וקושי' הרא"ש שבב"י סי' ק' לק"מ דמיירי כנ"ד שא"א לבררו כו' הב' שמא נימוח ונחתך ובטל לכ"ע. עכ"פ מכל הני ספיקות יש להתיר הקרוייט.