א

סימן רעו

ש"ע יו"ד פ"א סעי' גד"ה בפ' ראה י"ד ה' איל צבי ויחמור והוא חיה טהורה:

(רב ספרא פ"ק דבכורות ד"ז ע"ב) חלי דיחמורתא (ערוך ערך חלי) שנמצאין בריעי שלה כעין בצים מותרים באכילה מפני שאינן בצים ממש (רש"י) שנעקרו מן הזכר ברחם והיו אסורים משום אבר מן החי (ערוך) או אפילו אם היו בצים שפורשין ממנה בחייה היו אסורים דלא התירה תורה שום בצים אלא דעוף. אבל מ"מ אלו מותרים לפי דלאו ביצים נינהו אלא הוא זרע הזכר שאינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הריעי שלה ואותו זרע נראה כעין בצים ואינן בצים ושרו ואינן כאבר מן החי (ב"י לבוש) ולא הוי אלא פירשא בעלמא:

(רב הונא שם) עור הבא כנגד פניו של חמור (טור ש"ע וכ"מ בפרש"י שם ד"ה מאי לאו) פי' שליא שהחמור נוצר בו מותר באכילה דפירשא בעלמא הוא (פר"ח ס"ק י"ב רמב"ם פ"ד מהמ"א הלכה י"ח). אבל שליא של שאר בהמות טמאות אסור לאוכלם מדרבנן. ולפיכך (רש"י בחולין דע"ז סע"א ד"ה למה לי) בהמה טהורה שהפילה שליא אסורה באכילה אע"פ שיצא הולד ממנה ולא נשאר בה מ"מ כיון שאין שחיטת הבהמה מתירתה אסורה משום דלאו פירשא בעלמא היא (תשו' רשב"א ח"א סי' י"ח) ויש מפרשים דעור הבא כנגד פניו של חמור אינו שליא ממש אלא כעין שליא דהיינו שכשנולד החמור נוצר על פניו עור אחד כעין מסוה (פר"ח) ולפ"ז בשליא של חמור יש להחמיר דשמא דומה לשליא של שאר בהמות טמאות:

(בכורות ד"ו ב') חלב בהמה וחיה טהורה מותר ואינו אסור כאבר מן החי שהרי התורה התירתו כמ"ש בשבח א"י ארץ זבת חלב ודבש מלבד חלב בהמה וחיה טמאה דאסור שהיוצא מן הטמא טמא (ב"י טור ולבוש) ומאחר שהחלב בהמה טהורה אף שהוא מתמצה מגוף הבשר עכ"ז הוא מותר ואין בו משום אמ"ה כ"ש מי רגלים של בהמה וחיה טהורה דשריא ואינם נחשבים כאבר מן החי שהרי הם צלולים יותר ואינם מתמצים כל כך מגוף הבשר כמו החלב:

אחר שמעמידים את החלב ונקפא על גבינות הנה מים שנשארו הם הנק' נסיובי דחלבא ואותה הנסיובי מבשלים אח"כ ואז מתקבץ יתר המאכל וצף למעלה ולמטה נשארים כמו מים צלולים והם הנק' מי חלב (ראב"ן). ויש אוסרין אותם המים צלולים משום אמ"ה דלא דמי למי רגלים הואיל ובאין ממצוי גוף הבהמה וגם אין נדונין כחלב דהא לענין איסור בשר בחלב קיי"ל המבשל במי חלב פטור אבל חלקו עליהם הפוסקים ואומרים שהם ג"כ מותרים מכמה טעמים (רבינו שמחה) דלענין בשר בחלב דפטור היינו משום דלא נק' חלב אמו שנשתנה (פר"ח). ומה"ט אפילו בנסיובי יש פוטרין דלא נק' חלב אמו. אבל מ"מ בכלל חלב הוא (ש"ך). ועוד דאפילו לא הוי בכלל חלב מ"מ כיון דגלי לן קרא דחלב מותר ואין בו משום אמ"ה עכצ"ל דהיינו משום דאמ"ה הוא דוקא בשר מן החי שהוא גופו של חי. א"כ כ"ש דמי חלב שרי: