א

סימן ער

דרוסת דוב בגסה. ישעי' סי' י"א וגר זאב עם כבש ופרה ודוב כו' משמע דדוב דרכו לדרוס הגסה וזאב דקה. וכן ש"א סי' י"ז גם הארי גם הדוב משמע דדוב כחו גדול כמו ארי. ובמשנה ספ"ז דב"מ הארי והדוב והנמר כו' קדים דוב לנמר וא"כ הוא גדול יותר מנמר. וע' בס' אשל אברהם שלא התיר רק למוכרו לעכו"ם. ונ' שיש להחמיר בדוב בגסה כיון דמשמע מהפסוקי' דאורחי' לדרוס גסה. וא"כ א"א דלא קלי זיהרי' וכ"ה בחה"ר לענין חתול דכל דאי' לי' זהרה א"א דלא קלי כו'. ע' רמב"ם פ"ד מהמ"א ה'. ארי ונמר. י"ל דנמר דורס ג"כ בגסה וכ"ה בס' הברית מא' י"ב דנמר דורס גסה. וכמ"כ י"ל בדוב. ובכה"ג כ' ב' רש"ל סי' ע' דנמר ודוב הם גסים מארי. וא"כ בדאוריי' יש להחמיר לכ"ע כיון דבלא"ה התוס' וסה"ת מחמירי' אפי' זאב בגסה:

אך בדוב קטן ביותר בן כמה חדשים ובן תרבו' שגדל אצל השר שדרס בגסה וראו שלא דרס נגד הסימני' שפוסל בנקב וכמ"כ במקומו' כי"ב כמו נגד חלל הגוף. מותרין תיכף לגמרי. אם יש לחוש שדרס נגד הסי' כו' צריך שיהוי י"ב. ובדקו' אם רבי' הם הנדרסי' הי' ראוי להחמיר אפי' בשהיי' יב"ח כמ"ש בש"ע. ומ"מ בה"מ יש לצדד להשהותן כיון שבודאי אינן אצל אדם א' וגם שהוא בן תרבות: