א

סימן רסט

אודות הדוב הקטן בן איזו חדשים ובן תרבות המגודל אצל השר שדרס בהמות גסות תחת לחי התחתון וסמוך לקרנים. אם ידוע שלא דרס אותן במקום אחר יש להתירן:

כי אף שבדריסת דוב בגסה יש להחמיר כמ"ש ביש"ש פא"ט סי' ע' שי"ל דדוב הוי למעלה מהארי. גם ברמב"ם פ"ד מהמ"א משמע לכאורה דבנמר יש לאסור בגסה כמו בארי. דדוחק קצת לומר דמש"ש נמר קאי אדקה דא"כ הל"ל ארי וזאב שהן דורסין המיוחדי' במשנה לגסה ודקה א"ו משמע דס"ל דנמר דורס בגסה ג"כ כארי והיינו משום דאורחי' לדרוס בגסה. וזכר לדבר ממ"ש בס' הברית מאמר י"ב על הנמר והוא ישא בפיו שור פר כאשר ישא הזאב את הגדי כו' עכ"ל ומסתמא העתיק זה מספרי הטבע. וי"ל דמש"ה כ' הרמב"ם דנמר דורס בגסה כו'. והנה דוב ודאי הוי דורס גדול כמו הנמר כדמשמע מהכתובי' בישעי' . ואף דהרשב"א ס"ל דדוב ונמר הן למטה מהארי. מ"מ בדאורייתא יש להחמיר. כיון שבלא"ה התוס' וסה"ת מחמירים אפי' בזאב בגסה. ועוד דהכי משמע מפשט הכתוב בישעי' וגר זאב עם כבש כו' ופרה ודוב תרעינה יחדיו כו' הרי ממקום דמשמע דדריסת זאב אורחי' רק בדקה דהיינו בכבשים משם גופא משמע דאורחי' דדוב לדרוס הגסה דהיינו פרה:

מ"מ בנד"ז כיון שלא דרס אותן רק תחת לחי התחתון למאי ניחוש לה הרי ניטל לחי התחתון כשר. והרי פרש"י דף נ"ג ע"ב גבי הא דאמר רב יהודה אמר בדרוסה כו' רואין אותו כאילו אינו ואם יש בו טריפות כו' טריפה. וא"כ בלחי התחתון שאין בו טריפות אף אם הי' נרקב מחמת הדריסה אין לחוש וכמ"ש ג"כ הרשב"א בדרסה באטמא כו'. ע' תה"א. וכש"כ דודאי לא נרקב כלל בשר לחי התחתון. ואף גם על מה שדרסה אצל הקרנים אף אם הוא על הגולגלת הרי לדעת התוס' דנ"ד ע"א סד"ה אילימא דמסוף כפא קאמר משמע דא"צ כלל בדיקה במוח והיינו משום שהגולגולת מפסקת וכן פסק הפר"ח סי' נ"ז ס"ק מ'. ואף דהרשב"א והטור נ' דס"ל דמתחלת כפא קאמר. מ"מ כיון דעכ"פ הוא מחלוקת הפוסקי' והפר"ח כ' דהעיקר כהתוס' וסיעתם גם בגמ' יש הרבה תנאי' ואמוראי' שלא הזכירו בדיקה בכפא דמוחא. א"כ י"ל שאין להחמיר בנדון כזה שיש עוד צדדי' גדולי' להקל. שהרי בעיקר דריסת דוב בגסה יש מקילי' כנ"ל וגם לפי שהוא רק בן כמה חדשי' יש לצדד להקל ע"פ סברת המקילין בזאב בגסה ומחמירי' שיש לו דריסה בעגלי' הרכים (כיון שהוא בעצמו גדול מהעגלי' אף שהוא קטן מהיות דורס למין בהמה גסה ממש גדולה. וצ"ל דטעם החומרא דבתר דידי' דהעגל אזלינן ולא בתר מיני'. כמ"כ י"ל להפך שגם דוב קטן בן כמה חדשי' כיון שהוא בערך הדוב גדול רק כמו עגל קטן לגבי בהמה גסה ע"כ אין לו דריסה בבהמה גדולה ולא חמור מזאב גדול. גם בבן תרבות אפי' בגדול ס"ל להט"ז סי' נ"ז סס"ק ט' דאף שרדף והכה אין אוסר ודאי רק מספק. ואף שאין אלו טענות מספיקות כל א' בפ"ע. מ"מ בצירוף כולן יספיק להקל לענין שא"צ בדיקה בהגולגלת מטעם הנ"ל:

אך אם י"ל שדרסה ג"כ במקום אחר יש להחמיר להשהותן י"ב חודש. והגם שאם רבי' הנדרסי' אסור להשהותן. אך בנד"ז כיון שיש צדדי' להקל בלא"ה אין לחוש. אך בהדקות שדרס אם רבי' הם יש להחמיר אפי' להשהותן יב"ח. אם לא במקום הפסד גדול שאז ההכרח לסמוך על תירוץ האחרון בתוס' דנ"ג ב' ד"ה אתי וע' פרי תואר. עם הצד דבן תרבות הוא ע' יש"ש ססי' ע'. לסמוך ע"ז להתיר להשהותן יב"ח. ובפרט דמסתמא אינן רבי' אצל אדם א' ממש. רק שהם רבי' בהצטרף כל אנשי העיר אבל אצל כל בעה"ב ודאי אין רבי' נדרסי'. ע"כ י"ל דאפשר אין זה בכלל הדין שבש"ע אם רבי' הם הנדרסי' כו'. ויהי' זה עכ"פ ג"כ סניף להקל להתיר להשהות גם הדקות יב"ח:

קיצור. על דבר הדוב הקטן ביותר שהוא רק בן כמה חדשי' ובן תרבות המגודל אצל השר שדרס בהמות גסות תחת לחי התחתון וסמוך לקרני'. הנה אם הי' ידוע ברור שלא דרסן רק במקומות אלו יש להתירן הגסות לגמרי. ואפילו דרסן על הגלגלת. אך אם יש לחוש שדרסן גם במקומות אחרי' היינו כנגד הסימנים וכ"ש כנגד חלל הגוף אז יש להחמיר שלא להתירן עד אחר שיהוי י"ב חדש. והדקות יש להחמיר לכאורה אפילו לשהותן אם רבי' הם הנדרסי'. ומ"מ במקום הפ"מ יש לצדד להשהותן כיון שבודאי אינן רבי' אצל אדם א' ממש וגם כיון שהוא בן תרבות כו' לכן יש להקל גם כן בהפ"מ להתיר להשהותן יב"ח: