א

סימן רסח

שאלה. עז שנדרסה בחצר תחת לחי התחתון סמוך לפה והחצר היה סגור ואומרים בעה"ב שהבינו מקול ההכא' שהגביה הדורס את העז והשליכה על הארץ כי אין זה מכח הכלב אלא זאב היה וגם כשברח לו דרך הגדר ראו זנבו עב כזנב הזאב. גם הוא עת משלחת זאבים. ולאח"כ ילדה מה דין הולד. ואם רשאי' להניק שארי עזים מעז זו:

תשובה. ידוע כי ולד טרפה מותרת הן לפרש"י והרע"ב בתמורה פ' כל האסורין דע"כ לא פליגי ר"א ור"י בולד הטריפה אלא לגבוה אבל להדיוט לכ"ע שרי גם לפמ"ש בחולין (דנ"ח) לחד לישנא דפליגי להדיוט מ"מ הלכה כר' יהושע דשרי ואף לגבוה וכ"פ הש"ע סי' ע"ט. אמנם בולד דרוס' כ' שם הט"ז ב' מהר"פ שצ"ע שמא היא וולדה נדרסו. והאריך בזה בתשו' שבות יעקב סי' נ"ד דלא לשווי' למהר"פ גדול הדור טועה בדבר משנה אלא דטעמו לא משום דהולד אסור מחמת דריסת האם אלא שמא נתפשט ארס הדריס' לולד עצמו והיינו דוקא כשהצפורן תחובה כנגד חלל הבטן כמ"ש הפר"ח. ולפ"ז לכאורה היה דין הולד דצריך בדיקה וכ"כ בתוי"ק סי' ע"ט. אמנם לפ"ז יהיה קשה קושיות הכו"פ מההיא דזבחים דלוקמא בולד דרוסה ותירוצו לא יהיה עולה לפ"ז דמהני בדיקה. ויהיה איך שיהיה יש להסתפק בדברי הפר"ח ססי' ע"ט אם ר"ל דבס' דרוסה יש לחוש ג"כ לולד רק היכא שראינו שלא נדרסה נגד הבטן. ולפ"ז בנ"ד הגם שמקום הדריסה ניכר מבחוץ מ"מ לפמ"ש הב"ח סי' נ"ז דמ"מ צריך לבדוק בכל המקומות וכ"מ מל' הרשב"א בחידושי' שלא הסכים לשיטת התוס' וכ' ואם כדברי התו' כו' וצריכא עיונא ע"ש א"כ יש להסתפק גם על הולד. וכ"מ מפשטו' התי"ק דצריך בדיקה ואין אנו בקיאי' וטריפה ע"ש סי' ע"ט וכ"מ מל' הפמ"ג סי' ע"ט. אמנם אחר העיון לא נראה כן דהא התוס' והרא"ש פסקו דהיכא דמקום הדריסה נראה מבחוץ א"צ לבדוק במקומות אחרי' וכ"כ הב"י ב' מהרי"ן חביב שפי' גם ד' הטור כן והב"י לא דחאו בזה ע"ש. וגם דעת הרשב"א דהיכא דאין ניכר מבחוץ אין צריך לבדוק כנגדו מבפנים ואפשר בזה אנו בקיאים לראות מבחוץ שאין זה נק' בדיקה וכ"פ הפר"ת א"כ כדאי הם לסמוך עליהם נגד הולד שיש בו עוד ס' שגם אם דרסה במקום אחר עדיין יש ספק שמא לא הגיעה הדריסה אל הולד. עוד נ"ל דיש כאן ס"ס שמא לא נדרסה רק במקום זה ואת"ל שנדרסה גם במ"א שמא לא הגיע הארס לולד ולא הוי משם א' דהא היה הראשון מתיר יותר מן האחרון דאם לא נדרסה רק במקום זה הא נטל לחי התחתון כשר וכשרה העז ג"כ ואת"ל שמא יהיה ניטל כ"כ עד שלא תהא יכולה לחיות ע"י המראה והלעטה כדתנן בפ"ח דחולין איזהו לחי עד פיקה של גרגרת כו' הנה מ"מ נקל יותר שא"צ בדיקה רק נגד אותו מקום ואפשר דמקרי מתיר יותר. ובר מן דין הרמב"ם לא ס"ל לאסור מש"א. ולפמ"ש המ"י בכללי ס"ס אין איסור דש"א אלא כשא"א לומר האת"ל השני אחר ס' הראשון כההיא דפתח פתוח כו' משא"כ בב' שעירי' זכר ונקבה שנולדו מעז החולבת אף שאין הס' אחרון מתיר יותר מ"מ כ' מהרא"י סי' קכ"ט דמיקרי ס"ס לפי שי"ל את"ל שלא ילדה עדיין מ"מ שמא עתה נולדה הנקבה תחלה וה"ה לנ"ד את"ל שנדרסה במ"א שמא [לא] הגיע לולד. ובשניהם [כוונה] א' שא"א להגיע אל האיסור כ"א בחששות רחוקות. ומ"ש הט"ז לחד תירוצא סי' נ"ז שבדרוסה [מחמירי'] גם בס"ס היכא שנתחזק הדורס אין כן דעת הש"ך לפמ"ש סי' נ"ז לדחו' [חסר קצת] דס' אי איהו שתיק ואינהו קמקרקרי משום דא"א לומר ואת"ל כו' [חסר] ס"ס כשנתחזק הדורס. ואת"ל דשא"ה דהוחזק בדריסה עצמה דמ"מ לגבי הולד ליכא חזקת דריס'. ועוד נראה דעדיין אינו ברור שהיה זאב: