א

סימן רנט

ע"ד השאלה שהובא לפני רומע"ל. עגל הרך תוך שנתו ויונק. והי' בו סרכא לשומן הלב. והלכה הסרכא ע"י קליפה בנחת. וגם הסרכא היתה דקה. וחקר מעל' מאחר דנהיגי עכשיו לקלוף הסרכא בצפרנים. ולפעמים צ"ל בחוזק קצת כי לא יוכלו להסירה בקל. ולפעמים כאשר לא יוכלו להסירה בוקעים אותה במחט ומסירים צד א' לכאן וצד א' לכאן. ולכאו' מנהגים אלו אין להם על מה שיסמכו. כי אף לפי מה שהתירו בפ"ת ולב"ש לחלק בין סרכא גמורה שיוצאה מהריאה וכאשר יבא לקלפה בנחת ישאר שורשה בריאה. ובין סרכא המתקלפת מעל גבי הריאה. היא כמין תותב ולבוש ע"ג הריאה וכמעשה דריינוס כו'. וכ"ז אינו מעלה ארוכה למנהגים אלו המקומות שמסירים בחוזק. ועכצ"ל משום שסומכין על בדיקת פושרין. כסברת ר' נחמי' ברי' דר"י בגמ' בריאה הסמוכה לדופן. וא"כ עלתה ע"ד דאפשר להקל בגדיים וטלאים ובעגלים הרכים כיון שעיקר הכוונה לסמוך על בדיקותם לקולא. א"כ אין לחלק כלל. אך באמת ז"א כמ"ש בפרי תבואה סי' ל"ט ובראש אפרים שם ס"ק קנ"ה: