א

סימן רנ

שאלה. סופר סת"מ שמצאו אחריו פיסולין בסת"מ שלו. כגון שכתב תפילין על דוכסוסטוס. וגם בחסירות ויתירות בפרשיות. שכבר מכר בחזקת כשרות. והעבירוהו שנה אחת. והיה לו בזיונות רבים. אם יש להכשירו אח"כ. כי הוא אביון גדול וב"ב שואלין ללחם ר"ל. ול"ד לטבח שיצאתה טריפה מתח"י. כי שם יש חזקת איסור ואין עד אחד נאמן עד שיהיה מוחזק בכשרות. א"כ כשיוצא טריפה מתח"י בוודאי אינו נאמן עד שיעשה תשובה כמבואר בפז"ב. אבל כאן אין חזקת איסור כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ג' הובא בב"י או"ח (סי' ל"ט ב') כי שם היה מזיד וכאן נקרא פושע וקרוב למזיד ונקל תשובתו. כמבואר בקו"א של אדמו"ר נ"ע סי' ב' ה'. שעכשיו א"א לעמוד הדת על תלה להיות נע ונד ודי סיגופים ותעניות בעירו כמבואר בפמ"ג סי' ב'. ומלבד זה כל התלאות ובזיונות שעברו עליו מעת שהעבירוהו מאומנתו. בוודאי שלא ישוב עוד לכסלה. ובוודאי יהיה נזהר על כל אזהרות שיזהירו אותו. וגם לפי"ד יש ראי' להתיר ממנחות מ"ב. אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה. פי' התוס' והרא"ש משום חסירות ויתירות. כ"ה בטוש"ע סי' ל"ט. ולכאורה קשה למה לא חששו לכמה דינים שיש בכתיבת סת"מ שאין הכל בקיאים. כמו חק תוכות ושלא כסדרן. אלא ע"כ צ"ל כסברת הרשב"א פ"ק דחולין חזקה על בן דעת שאין קלקולים יוצאים מתח"י. וגם כאן כיון שהוא בן דעת יראה לכתוב כתיבה תמה. א"כ מכל הני טעמי לפע"ד אפשר להתירו כשיקבל עליו דברי חברות בפני שלשה ויקבל עליו תשובה הראויה לו. עכ"ל השואל:

תשובה. מ"ש כת"ר אבל כאן. אין חזקת איסור דבריו נכונים. הגם דלכאורה ליכא למשמע זה מתשוב' הרא"ש. דשם מיירי שאומר שהתפילין הם של אדם גדול. וא"כ אם האמת כדבריו. הנה לא הוא המוציאם מחזקת איסור כ"א אותו אדם גדול. שבוודאי לא הוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן. כמ"ש הרא"ש שם בפירוש. רק דלא אתחזק התירא ג"כ. דדלמא לאו קושטא קאמר משא"כ אם אמר שהוא כתבם. הרי הוא המוציאם מחזקת הדיוט לדבר קדושה. כי עושה מדיו וקלף התפילין. ה"ז כמו שוחט שעושה מבהמה חיה בשר שחוטה. וא"כ י"ל לכאורה שאין עד אחד נאמן בזה אא"כ מוחזק בכשרות. להאומרים דעד א' אינו נאמן היכא דאתחזק איסורא (אם אין בידו לתקן. אפילו היה בידו תחלה לתקן כשוחט וסופר. והוא שיטת רא"מ). אא"כ הוא מוחזק בכשרות. והגם כי בתפילין הוא רק ביטול מ"ע. מ"מ הרי עשה זו חיובא היא שאין האדם יכול לפטור א"ע ממנה. ואינה כמו ציצית. וגם חמירא טובא כדאיתא בפ"ק דר"ה דחשיב המבטלה לפושעי ישראל בגופן. ועוד הרי כתב בפמ"ג שבצירוף לא תשא שבברכה לבטלה הוא חמור מלאו דנבלה. מ"מ האמת הוא כדברי מעל' שאין כאן חזקת איסור. דאל"כ גם אילו העיד שאדם גדול כתבם לא היה נאמן שמ"מ בעדותו מכשירם. ודומה להקדש טבל וקונמות שאין עד אחד נאמן להתירם. כדאיתא בפרק האשה רבה. ומשמע אפילו אומר ששנים הפרישו או הבעלים תיקנו כשאין השנים או הבעלים לפנינו. וא"כ צ"ל דביטול עשה לא מיקרי אתחזק איסורא. ומכאן תשוב' להפמ"ג (אך בתשובת מהרי"ק שורש ל"ג ענף א'. משמע קצת דדמי לחזקת איסור שכתב ואע"ג שהיו הגוילים בחזקת שאינן כשרים לס"ת. עמ"ש דמביא ראיה לחזקת איסור דבהמה בחייה) מיהו כ"ז אינו ראיה אלא שנאמן בזה ע"א היכא שאינו נוגע בעדותו. משא"כ בצד שהוא סופר שמוכר לאחרים הרי כתב המ"א סי' ל"ט ס"ק י"ג שצ"ל מוחזק בכשרות כמ"ש בסי' קי"ט ס"א. ור"ל לדעת רמ"א שם בהג"ה. ומיירי אפילו בדברים דלא אתחזק איסורא כיין וגבינה עיי"ש. ואף שהש"ך שם סק"א פסק כדעת הטוש"ע. דלא כרמ"א. הרי כתב דבשוחט שאני דשכיחא טובא ודיני שחיטות מרובים. וגם הטור מודה בזה כמ"ש סי' ס"ה. וא"כ בסופר שכותב בעצמו ומוכר וודאי הדין כן. ועוד שאף גם אם נאמר דלא בעינן חזקת כשרות. מ"מ היינו בסתם אדם אבל זה שהוא חשוד וודאי אינו נאמן כמ"ש בסי' קי"ט שאפילו בדרבנן אינו נאמן גם לענין חזרתו אין לחלק כלל. וכדמוכח מכל הפוסקים שהקשו מההוא דפז"ב אההוא דבכורות דמוכר תרומה לשם חולין דסגי לי' בקבלת ד"ח. ואי איתא מאי קושיא. התם בבכורות כשמכשירים אותו להיות מוכר אין אנו מאמינים לו בדבר דאתחזק איסורא. משא"כ בטבח. א"ו דלענין החזרת חשוד לכשרותו אין לחלק כלל שאפילו לדבר שאין לו חזקת איסור אינו נאמן מאחר שעדיין לא שב בתשובה. ואינו דומה לשאר כל אדם. שסתם ישראל יש לו חזקת כשרות. הנה נתבאר שצד הראשון שכתב מעל' אין לסמוך עליו:

ומ"ש עוד טענה להקל דכאן אינו אלא פושע. דבריו תמוהים. כי בג' זימני לכו"ע נקרא מזיד. וכש"כ הכא שיש חימוד ממון שאפילו בפ"א דייני' ליה כמזיד. לפי מ"ש אא"ז מו"ר נ"ע סי' ב' בשם ב"ח ופר"ח סי' קי"ט. והנה במזיד צריך התשובה דפז"ב דווקא. אך מ"ש מעל' עוד להקל. דא"א לעמוד הדת על תלה ודי בסיגופים. בזה יש מקום עיון. כי באמת כ"ה דעת רש"ל בפ' גיה"נ סי' י"ז הובא בט"ז סי' קי"ט ס"ק ט"ז ובפמ"ג סי' ב'. אך מה נעשה והנה כ"ק אאזמו"ר סי' ב' חולק עליו וכתב דלא כיש"ש. דאישתמיטתיה תשובת הרא"ש כלל נ"ח. דמבואר שם. דאפילו עינה נפשו בצומות הרבה וביזה עצמו במלקיות ברבים אפשר דהוי תשובה של רמאות. כדי שישמעו הב"ד ויחזירהו לאומנתו. ומדבריו נ"ל שגם במקום שאין מכירין אותו לא מהני התשובה שיחזיר אבידה ויוציא טרפה בדבר חשוב ע"ד לחזור מיד לעירו שעי"ז יקבלוהו ב"ד שבעירו ויחזירוהו לאומנתו. דא"כ אכתי יש לחוש לרמאות שילך ויוציא טרפה בעיר אחרת כדי שיקבלוהו ב"ד שבעירו ע"י שיעידו עליו כן ב"ד שבעיר אחרת הנ"ל. וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. אלא וודאי כוונתו שילך למקום שאין מכירין אותו ע"ד להשתקע שם. ומתחלה יהיה שוחט לעצמו. עד שיזדמן לו או אבידה בד"ח ויוציאה מתח"י שזהו תשובה אמיתית בוודאי. שהרי במקום שאין מכירין אותו היה יכול להיות טבח גם לאחרים. אילו רצה לעבור על גזירת ב"ד שבעירו. מאחר שאין מכירין אותו שם. ולכשיזדמן לו תשובה כזאת. אזי יוכשר להיות טבח גם לאחרים. והיינו באותו העיר שאין מכירים אותו לבד. ולא לשוב לעירו מיד להיות טבח שם. דא"כ יש לחות לרמאות. ופי' תשובה זו לדבריו אינה אלא הוראת דין להטבח עצמו איך יוצא ידי חובתו נגד הש"י. אבל לא לגבי המכירים אותו ועונו. שלא יתכשר אצלם להיות בעירם אא"כ בעיר אחרת. ואין להקשות דלגבי עצמו מה שייך תשובה זו. הלא הוא יודע לבו אם לעקל וכו'. י"ל דאף שמתחרט בלבו על עונו איננו נקרא בע"ת גמור עד שבא מעשה לידו וכו'. כדאיתא בשילהי יומא ופסקו הרמב"ם רפ"ב מהלכות תשובה. וא"כ לסברא זו אין עצה לסופר זה לחזור ולהיות סופר בנעו"נ בשום אופן. ומי יבוא אחר המלך. ואין בידינו להקל נגד דעת כ"ק אאזמו"ר נ"ע לסמוך על דעת רש"ל וט"ז. ומ"ש מעל' עוד ראיה מתוספות והרא"ש דמנחות מ"ב לא ידענו מה אידון בו. דא"כ למה חששו לחסירות ויתירות. מאחר שחזקה על בן דעת שאין קלקולים יוצאים מתח"י ומאי שנא חסירות ויתירות. אלא וודאי ל"ד כלל למ"ש הרשב"א בחולין. ואדרבה שגיאות מי יבין כתי'. ועינינו רואים שהסופרים כותבים טעיות. אלא שהירא את ה' אינו מתיר האסור. משא"כ זה שהוא חשוד. ועוד לא ידעתי מה תיקן מאחר שעכ"פ יש לחוש לחסירות ויתירות לד"ה. ואפשר כי כוונתו שיעמידו אחד שיבדוק הפרשיות אח"כ מחסירות ויתירות: