א

סימן רמד

בעזר"ה ער"ח שבט תקצ"ב לידידי הרב המופלג הותיק מו' ישכר בער נ"י:

ע"ד השו"ב שהעיד עליו עד א' שרצה להעלים לשחוט בהמה בלי תשלום דמי מכירה ז"ץ. שנסתפק אה' אם נאמן עוד על בדיקת הסכין לפ"ד הרמב"ם הובא ת"ש סי' ח"י סקל"ה וביאור אזמו"ר הגאון ז"ל שם ד"ה מנדין כו'. אין נלע"ד להחמיר בזה. דלא חמיר ממ"ש בגמ' דבכורות דל"א בחבר שנעשה גבאי דדוחין אותו מחברותו ועכ"ז כשפירש הרי הוא ככל אדם ומהימן ע"י קבלת דברי חבירות. והכא שלא עשה מעשה כלל ה"ל כפירש. ואפשר שגם י"ל דקיל מיני' וא"צ אפילו קבלת ד"ח דהסית ל"ד לעשה מעשה. ע' מהרי"ק שרש ק"ס וכש"כ כשהי' שתוי. ויתר ע"כ דעד א' אף שנאמן כבי תרי אין להחמיר רק במקום שאילו הי' כאן שנים הי' אסור מדינא ממש כמו באומר זינתה. אבל במקום שאם אפילו הי' שנים אין איסור גמור משוה"ד רק דרך חומרא אז בעד א' אף שנאמן כבי תרי אין להחמיר כלל כמ"ש בתשו' מהרמ"ל סי' פ' הובא ב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"ה. ובנד"ז ג"כ אפילו הי' שנים אין כאן איסור משורת הדין הגמור כמ"ש בתשו' כאאזמו"ר הגאון ז"ל רק ע"ד חומרא (וגם זאת אם לא פירש דבכה"ג מיירי התם רבינו ז"ל כשמשיג גבול ועומד במרדו ע"ש). וא"כ בע"א אף למי שנאמן בעיניו כבי תרי אין להחמיר. רק אם הי' אפשר בלי מחלוקת שיקבל עליו ד"ח להבא ולהיות זהיר בכבוד מי שגדול ממנו ובפרט המ"ץ דמצינו בגמ' שהקפידו ע"ז על השו"ב. הי' נכון. ואם א"א אין זה מעכב כיון דליכא שני עדי' ממש:

ד' א"נ ד"ש מנחם