א

סימן רמג

שו"ב שנחלה לפעמים על כאב עינים ואז אינו יכול כ"כ לבדוק הסכין בטוב והקהל רוצים לצרף לו שו"ב שני שהוא עדיף מיניה. והוא טוען שחתנו יהי' לו לעזר. ע' תשו' רשב"א סי' שי"ן שהדין עם השו"ב דכל המתמנה לעולם מתמנה ע"ד כן שכשיחלה יעמיד לפי הזמן את מי שירצה כו' הובא בא"ח סס"י נ"ב. והגם שהשני עדיף מיניה מ"מ א"י להעבירו מה"ט כיון שהוא כשר גמור. דאפי' בנו קודם לכל אדם הגם דעדיפי מיניה כמ"ש בתשובה הנ"ל כש"כ הוא עצמו. אמנם בזאת יש להסתפק לאחר אריכת ימיו אם חתנו קודם לשאר אדם משום שראוי ליורשו (כשאין לו בן או שבנו אינו ראוי לשו"ב) וכל הקודם לנחלה קודם ג"כ לענין זה כמ"ש ברמב"ם ה' מלכים. או דילמא כיון שהבת היא היורשת והיא א"א לה לירש ענין זה שהמנהג שאין הנשים שוחטות. וחתנו אינו יורש רק הבת יורשת וא"א לה לירש. ולכאו' מוכרח לומר כן דמקור הדין דכל הקודם לנחלה כו' נובע ממלכים וכה"ג. ובכה"ג ודאי אין סברא כ"כ שחתנו יהיה היורש דשמא אינו כהן. וגם במלכים כשאינו ממל' בית דוד. ע"כ מסתברא דלא קאי רק כשקודם לנחלה מצד עצמו ולא כשאשתו קודמת בנחלה כו'. וצ"ע דלפ"ז גם הקודם בנחלה מצד האם אינו יורשו כגון שאין לו יורש קרוב מבן אחותו נאמר ג"כ דאינו יורשו דהא אחותו לא היתה ראוי' לזה וא"כ יירשנו בן אחי אביו. וזה נגד ל' הרמב"ם הקודם בנחלה כו'. איברא שיש לחלק דהתם אינו שייך כלל לומר שאחותו יורשת והיא מורישה לו אלא הוא הבן אחותו יורש כו' (ע' ספ"ט דב"ב גבי בן הבן מכח אבוה דאבא כו') משא"כ בחתנו ל"ל הכי: