א

סימן רלט

(השלמה לסי' ב) ...מ"מ יש טעמים אחרים להקל אף לפ"ד התוס' שם. אלא שאין להאריך כיון שכבר הורו להתיר הכנה"ג בשם מוהרשד"מ ולא מצינו חולק עליהם. ובפרט בזה האיש שמוחזק בכשרות מזמן שלושי' שנה שהוא שו"ב במחניכם הא וודאי חזקה אלימתא היא:

ומעשה בא לידינו בשו"ב ששחט בשר הרבה ליו"ט דפסחא. ואח"כ בדקוהו ולא הרגיש קצת פגימות דקות שהרגיש השו"ב דמתא. אכן סכינים שלו נמצאו יפים והם טובים ומלוטשים ומה שלא הרגיש הי' על סכין אחר שאינו שלו ולא טוב כ"כ. והנה הפגימות דקות שלא הרגיש אומר השו"ב דמתא ג"כ שרחוק שתהא אוגרת כחוט השערה. והשו"ב הזה כבר קבל קבלות מכמה שו"ב. והוא ירא שמים ולמדן. אלא שיש בו ריעותא שזה איזה שנים ג"כ שנתקלקל בהרגשה ג"כ ע"ד שנמצא עתה ממש. אלא שאח"כ בחן א"ע ג' וד' פעמים בכל חצי שנה פעם א' ושמצא מרגיש ככל השו"ב. וע"ז יש לו קבלות:

והנה בתוי"ק סי' י"ח דל"ה ע"א כ' וז"ל והיכא שמצאו שאינו מרגיש כו' אם נטל קבלה אז תלוי לפי ראות עיני המורה דאם שמרגיש במקצת דמקצת ובפגימות דקות אינו מרגיש יש להתיר לפי ראות עיני המורה מחמת ס"ס ס' הי' בעת ששחט מרגיש ואת"ל שלא הי' מרגיש שמא לא באו לידו פגימה כזו כיון שמרגיש בקצתם. אבל אם אינו מרגיש כלל דאז ליכא ס"ס דודאי אם לא הי' באותו שעה מרגיש כלל אין ס' כלל ששחט בסכין פגום לכן אסור עכ"ל:

ואף דיש חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. ורבו האומרי' דכל היכא דאתחזיק איסורא ל"א ס"ס לקולא. מ"מ שאני הכא שיש חזקה אחרת כנגדה דהעמיד השו"ב על חזקתו שהי' מרגיש מאחר שנטל קבלה. וכמובן מדברי אאזמו"ר נ"ע בסי' י"ח סק"ג גבי דינו דהשבו"י שכ' ואף להאומרי' דכל היכא דאתחזק איסורא כו' מ"מ הכא איכא נמי חזקה אחרת כנגדה כו' ודמי לנטל קבלה דלעיל סי' א' בהגהה ס"ס א'. וה"ז בא ללמד ונמצא למד:

ומיהו בכו"פ שם סעי' א' ס"ק י"ג פסק דבשכח להרגיש פגימת סכין יש להורות כהט"ז החולק על ההגהות רמ"א שם ולאסור למפרע אף בנטל קבלה אלא א"כ יש דבר לתלות כגון שהי' חולה. וע"י כן באה לו השכחה כו' ואז מה ששחט מקודם החולי כשר. וי"ל דמיירי באינו מרגיש כלל דאז שייך מ"ש כי בלי ספק שחט בסכין פגום א"נ הכו"פ לשיטתו אזיל דכל פגימ' הנרגשת בצפורן לשלם דהרגשה היא אסורה מדינא דגמ' לכ"ע ונק' חגירת צפורן. משא"כ לשיטת שאר פוסקי' דלעיל א"כ אם בקצת פגימות מרגיש שפיר י"ל שיש שני ספיקות לקולא כמ"ש התוי"ק:

ואדרבה לכאורה י"ל שיש שלשה ספיקות להקל. כי הנה מ"ש התוי"ק שמא לא בא לידו פגימ' כזו ר"ל אף שאם באה לידו אז לא הי' מרגישה כמו שאינה מרגישה עכשיו. מ"מ יש לספק שמא השחיז והעמיד את הסכין בטוב עד שלא הי' בו פגימה דקה כזו שאינו מרגיש בה והרי היש"ש פ"ק דחולין סי' ל"ח כ' לתרץ דעת הרי"ף דס"ל כהרמב"ן דפגימ' כ"ש פסולה ודלא כהרא"ש בדעת הרי"ף. ומ"ש הרא"ש מאחר שכ' הרי"ף דבעי' בדיקה אבישרא ואטופרא. היינו כדי שתחגור בה צפורן כו' בוודאי מן הסתם כך הוא דלא חיישינן טפי ל[מ]בדק מ[בדיקת] בישרא וטופרא ואוקמי אחזקה שאין בה אפילו פגימה קטנה בכל שהוא כו' עכ"ל וכ"כ בש"ך סק"ד. אמת שהפר"ח כ' ע"ז דהוו מילי דכדי שאין להם טעם דאמאי ל"ח לפגימה כ"ש אלא הטעם הוא משום שהצפורן מרגיש אפילו בכ"ש כו' וגם הת"ש ישב דברי היש"ש דר"ל דמוקמי' גברא אחזקתי' דיפה בדק בצפורן והרגיש בכ"ש כו'. מ"מ במשבצות סק"ג השיג ע"ז וכ' שהמעיין ביש"ש יראה דקאי אסכין דאוקמי' אחזקה דאין בה פגימה קטנה ולכן אף שבאמת עיקר הטעם שם משום שבצפורן מרגישי' אפי' בכ"ש. וא"צ לסברת היש"ש והש"ך דאוקמי לסכין אחזקתה. וגם הפר"ח כ' דסברה זו דאוקמי' לסכין אחזקה הוי מילי דכדי. וכ"ד הת"ש ג"כ בזה מ"מ היינו שאינו חזקה לסמוך ע"ז להקל אבל ספיקא י"ל דהוי כמ"ש התוי"ק:

אלא דמשום הך ס' פשיטא שאין להקל ובפרט נגד חזקת איסור דאורייתא. ולכן שם עיקר הטעם דבצפורן מרגיש אפי' כ"ש אבל כאן לענין צירוף ס"ס י"ל כדברי התוי"ק דמאחר שמרגיש הרבה פגימות רק קצת אינו מרגיש י"ל דספיקא הוי שמא כששחט אז לא בא לידו פגימה כזו:

ובפרטות בנ"ד עכ"פ וודאי י"ל כן מאחר שכל הסכיני' שלו שהעמיד עתה נמצאו יפה בלי שום פגימה א"כ הרי אנו רואי' שאף שעכשיו אינו מרגיש קצת פגימות עכ"ז הוא אומן בהעמדת הסכינים להשחיזם ולהעמידם יפה חד וחלק בלי שום פגימה. א"כ י"ל כן דגם אף את"ל שלא הי' מרגיש אז כששחט כמו עתה. מ"מ ס' הוי שמא העמיד הסכין בטוב עד שלא הי' אז בי' פגימות כ"א כמו עכשיו. ובהצטרף אף הס' מאחר שנטל קבלה י"ל אוקמי לשוחט אחזקה והי' מרגיש אז הו"ל שני ספיקות כמ"ש התוי"ק:

אלא שיש לפקפק דהס' הזה שמא לא שכח עד עתה ס"ל להפרי תואר דע"ז מסתבר' לומר חסר ואתאי ורעותא שי"ל בה חסר ואתאי גדולה משאר ריעותא שי"ל בה השתא הוא דנתהווה כדאית' בגמ' בשמעתא קמייתא רפ"ק דנדה עד שבהצטרף אליה עוד חזקה אע"ג דאיכא חזקה אחרת כנגדה הו"ל טומאה וודאי. וזהו דין מקוה שנמדד כו'. וא"כ לפי"ז בנ"ד אף שנטל קבלה מאחר דאמרינן חסר ואתאי בשכחת ההרגשה א"כ לולי הספק השני דשמא לא בא לידו פגימה כזו הו"ל איסור וודאי מחמת חזקת איסורא דבהמה בחייה ממש כמו במקוה שנמדד כו'. וא"כ אף בהצטרף לזה עוד ס' שני הנ"ל י"ל דנחתינן חד דרגא מטומאה ואיסור וודאי אל ספיקא דאיסורא. אבל לא להקל לגמרי מחמת ס' זה השני מאחר שלולי הס' השני הוי בחזקת איסור וודאי כנ"ל:

ול"ד למ"ש רבינו ז"ל סי' י"ח סק"ג בשם תשו' שבו"י דהתם גם בלא הס' השני י"ל דהוי רק ספיקא דאורייתא משום דריעותא ההיא דשוחט בסכין ונמצאת פגומה לא שייך בה חסר ואתאי כו'. וגם הס' הראשון דס' דדינא דשיעור פגימה י"ל דלא שייך בו אוקמי אחזקה. עיי' בפמ"ג בסי' י"ח במשבצות ס"ק ל"ג מנידון דתשו' שבו"י הנ"ל:

מיהו להחמיר בריעות' דחסר ואתאי גם בס"ס הלא זהו טענת הט"ז סי' א' סק"ו ועיי' במשבצות שם שהחזיק דבריו בדברי המרדכי פא"ט סי' תרל"א. וא"כ רמ"א ואחרוני' הנמשכי' אחריו ע"כ לא ס"ל וכ"מ קצת מדאמרינן ס"פ כל הגט דל"א ע"ב פשיטא דחולקין עליו רבנן במקוה שנמדד ונמצא חסר על ר"א דהתם דאם אבדה ה"ז חושש רק מעל"ע ומאי פשיטותא הא האבידה הי' בב"א ולא שייך לומר בה אבד ואתאי כמו במקוה דחסר ואתאי ולכן אפ"ל אנידון דרמ"א ג"כ בנטל קבלה דכשם גבי אשה אמרינן דמוקמיני' לה אחזקת טהרה לחולין אף שי"ל הגס הגס חזיתי'. אלמא דחדא ריעותא אע"ג שי"ל בה כעין חסר ואתאי לא מפקא מחזקה דטהרה. א"כ כמו"כ כשיש עוד ס' לקולא אזי מהני להקל אע"ג דאיכא עוד ריעותא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. דהא נגד תרתי לריעות' אלו איכא תרתי לטיבותא חזקת השוחט בנטל קבלה והס' השני להקל ותרתי לגבי תרתי י"ל דדמי לחדא ריעותא דהגס הגס חזיתי' לגבי חזקת טהרה דלא מחמרינן מ"מ צע"ג ואין כאן מקומו:

אבל מה שיש לצדד להקל הוא משום דלבד שני הספיקות שכ' התוי"ק יש ס' שלישי שמא דמאחר שלא הרגיש רק בקצת פגימות א"כ אם הם פחותים מחגירת הצפורן לשון חגירה מהסתם. א"כ הוי ס' דדינא לדעת תשובת שבו"י ח"ב סי' י"ג הנ"ל. וגם הכנה"ג ס"ל דבשוחט שהי' מרגיש ועכשיו נמצא שאינו מרגיש י"ל דעתה ברגע זו אבד חוש ההרגשה והובא בפמ"ג סי' א' בשפתי דעת ס"ק ח' אות ג':

ובנ"ד נראה שיש שלשה ס' אפילו לפי פסק השו"ע דשיעור פגימה בכ"ש ובלבד שתהא אוגרת כחוה"ש. דהא מה שנמצא עכשיו שלא הרגיש אומר השו"ב דמתא ג"כ שרחוק שתהא אוגרת חוה"ש. א"כ אף אם אין זה בירור גמור לפחות ס' גדול מיהו הוי. וה"ל ג' ספיקות להקל אף לפ"ד הרשב"א והשו"ע בשיעור פגימה וגם לדעת הפ"ת ודעימי' המחמירים יותר מהרשב"א בשיעור פגימ' (גם לדעת הפ"ת) יש עכ"פ ב' ס' להקל שהרי סכינים אלו שהעמיד עתה היו יפים בלי שום פגימה כנ"ל. וא"כ יש ס' גדול שמא אז העמידם ג"כ בטוב אף אם אז ג"כ הי' הרגשתו כמו עתה וס' שני שמא אז הי' מרגיש בטוב כמו בזמן שנטל קבלה:

אך מה שיש לכאורה טענה גדולה להחמיר הוא משום שמכבר אבד ג"כ פעם א' חוש ההרגשה כמו עכשיו. וכיון שעכשיו אבד ג"כ יש לדמותו לנידון דתשובת הר"ן סי' ס"ו בענין מקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין לפעמים ולעמוד על פחות מארבעים סאה והובא להלכה בשו"ע סי' ר"א סעי' ס"ה דאע"ג שעכשיו נמצא שלם וגם זמן מקודם ידענו שהי' שלם. אפילו הכי חיישינן שמא הי' חסר בשעת טבילה משום דהו"ל חזקה העשויה להשתנות כו' ע"ש. ולכאורה כ"ש הכא דגם עכשיו נמצא חסר בההרגשה:

אך באמת הרי לא הוחזק כלל לאבוד את חוש ההרגשה בפגימות האסורות לפ"ד השו"ע ואצ"ל בפגימה דחגירת צפורן דפשיטא שזה לא אמרו כלל עליו אלא גם בפגימה דאוגרת חוה"ש. הרי אדרבה אמר השו"ב שרחוק שיהי' כן ואף שלא ידענו בבירור גמור שלא הי' אוגרת חוה"ש מ"מ מאחר שקרוב שכן הוא א"כ יש להעמידו אחזקה קמייתא והו"ל כמ"ש בתשובת הר"נ שם אבל אם לא הוחזק להיות מימיו מתמעטין כ"כ שיעמדו על פחות ממ' סאה אעפ"י שפעמים מימיו עולין ופעמים מימיו מתמעטין א"צ לחזור ולטבול דהא איכא למימר אוקמי אחזקתי' שהורגל שהי' בו מ' סאה והא לא אתיילד רעותא כלל. ואעפ"י שפעמי' מימיו עולי' ופעמי' מתמעטין מה בכך עכ"ל. ובודאי אין ר"ל שידענו שהוחזק שלא נתמעטו ממ' סאה אלא ר"ל שלא הוחזק להיפוך שיתמעטו פחות ממ' סאה. וא"כ נ"ד נמי דכוותי'. ואדרבה בנ"ד אומרי' שרחוק שתהי' אוגרת חוה"ש כנ"ל:

אלא שי"ל דהכא ריעותא מיה' הוי' מה שאינו מרגיש מה ששאר שוחטי' מרגישי'. ול"ד לנידון הר"ן דבין מ"ם סאה וסמ"ך סאה אין שום נפקותא כלל ולכן לא אתיילד ריעותא כלל. ומ"מ נ' דלפמ"ש הת"ש סי' י"ח סס"ק י"ז. וביאר דבריו רבינו ז"ל סי' א' סק"ב. אבל מי שבודק הסכין בכוונת הלב ואינו מרגיש כלום אף שיש מי שמרגיש אחריו בשאר סכינים וודאי שאינו מרגיש פגימה האוסרת מדינא כו' ע"ש. ולכן י"ל דדומה ללא הוחזק להיות מימיו מתמעטין פחות ממ"ס כו' כיוון שי"ל יותר שהפגימות שהרגישו אחריו לא היו אוגרת שום דבר:

ואף אם לא דמי ממש לזה מ"מ כיוון דעכ"פ לא דמי כלל להוחזק שיהיו מימיו מתמעטין פחות ממ"ס. אין להחמיר כי בלא"ה במ"א נת' אצלי שיש לתת וליתן בדינו דהר"ן וראייתו מהש"ס דב"ב. ע"כ לכה"פ בענין שגם הוא ז"ל לא פסק להחמיר אין לחוש. ולכן לפ"ד השו"ע בשיעור הפגימה יש כאן ג' ספיקות להקל וגם להפ"ת ודעימי' יש כאן ב' ספיקות. כי אף גם שלגבי פגימה האוסרת לשיטתם הו"ל כהוחזקו להיות מימיו מתמעטין פחות ממ' סאה מ"מ מאחר דהוחזקו ג"כ רבות פעמים להרגיש בכל הפגימות הנרגשות בצפורן ככל השו"ב שבעולם. א"כ מידי ספיקא לא נפקא שמא הי' אז מרגיש היטיב והס' השני שמא מ"מ העמיד הסכינים בטוב כמו שהעמידם עכשיו: