א

סימן רל

אודות בכור היינו פרה שלא ילדה נתנה לא"י לזונה ופסק לו שכרו. ואחר זמן מכרה לו ונתן ע"ז אוף גאב וילדה זכר אם פטורה מן הבכורה דהא יש כאן כסף וחצירו זוכה לו וה"ל כמו משיכה. ויש אומרים דלא נפטרה דכיון דהיתה מופקדת אצלו מקודם שמכרה לו כ' הטור ח"מ סס"י קפ"ט וביאר דבריו הט"ז שם דלא נחשב חצירו של הנפקד וא"כ נשאר רק קנין כסף לבד:

הנה בפסקי מהרא"י סס"י ק"ל כ' דכיון דברשות האינו יהודי הוה בשעת התנאי כמו שנראה ממכתבך וקנה לו רשותו במקום משיכה ומעות נמי נתן כו' והובא בש"ע יו"ד סס"י ש"ך. הרי חצירו הוה כמו משיכה משמע אף שהיה בחצירו מקודם. וע"ד ערער הט"ז שם הנה גבי ברשות המופקדים אצלו שבפרק הספינה (דף ע"ה) אף לפ"ד הרשב"ם שם דמשוי ליה כמו רשות מוכר וכ"ד הרמב"ם לפי' הכ"מ זהו כשהקונה איש אחר ולא הנפקד וגם בזה פליגי התוספות ושאר פוסקים. אבל כשמוכר להנפקד עצמו ודאי לכ"ע חצירו קונה לו. וסברת הט"ז כבר נזכר בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ה ודחאה בשתי ידים כהובא בקצה"ח סי' קפ"ט. אף שרצה לעשות סניגורין לסברת הט"ז הנה בנתי"מ סס"י רי"ש כ' בפשיטות דהעיקר כדעת מהרי"ט. וגם הרב"י בבד"ה פסק כן בפשיטות והגיה כדברי הטור:

ולכאורה ע"פ דברי בד"ה נולד חשש אחר דכיון דלא כיון האינו יהודי שיזכה לו חצירו ושיהי' כמו משיכה. א"כ שמא לא קנה לפי סברת הראב"ד שהובא בטח"מ סי' רי"ש סי"ג. דמדמה לה להא דיבמות פר"ג (דנ"ב ע"ב) העודר בנכסי הגר וקסבר שלו הן לא קנה משום דלא נתכוין לזכות כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' ער"ה סעיף כ"ה.אך א"כ קשיא מזה אהא דקיי"ל בב"ק (דמ"ט ע"ב) ובב"מ (די"א א') דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ואיך קונה לו הא לא נתכוין האדם לזכות ומה אם הוא עצמו עושה זכייה בלתי מתכוין לא קנה. א"כ איך יקנה לו חצרו. אע"כ צריך לחלק בין עשייתו ובין חצרו. ועוי"ל דהכא כיון האינו יהודי רוצה לזכות ולקנות אף שהוא מתכוין שיקנה ע"י האוף גאב מ"מ גם חצירו זוכה לו בכה"ג. ולא דמי כלל לעודר בנכסי הגר וקסבר דשלו הן דשם לא נתכוין לשום קנין. אבל הכא מתכוין לקנות ע"י כסף לכן ממילא גם חצירו זוכה לו. והנה דין זה מבואר בשט"מ פ"ק דב"מ (דף יו"ד) בד"ה כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני. איכא מ"ד דדוקא בקנייה דרבנן אמרינן הכי כו'. אבל הרשב"א כתב דה"ה בקניות דאורייתא חדא דאינו קונה בע"כ. ועוד דגרסינן ביבמות פר"ג עשאוהו כעודר בנכסי הגר וקסבר דשלו הן דלא קנה. אבל הרא"ה חולק בדבר אף בקניות דרבנן כו' עכ"ל. ועיין מזה בב"י בח"מ סי' רס"ח ס"ה וסיים וכבר כתבתי שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כדעת הרא"ה ז"ל עכ"ל. הרי מוכרח דס"ל דלא דמי להא דפר"ג בעודר דשם לא מתכוין לשום קנייה כלל. אבל הכא שמתכוין לקנות אף שמתכוין לקנות ע"י שנפל לו עליה וזה באמת אינו קנייה אעפ"כ קנו לו ד' אמות אף שלא נתכוין להם כלל. א"כ כמ"כ בנד"ז אף שהאינו יהודי מכוין לקנות ע"י כסף וזה לא מהני לפ"ד כמה פוסקים מ"מ מהני לו קנין החצר ממילא ג"כ:

והנה בקצה"ח סי' ער"ה סק"ד הביא בשם שו"ת צ"צ סי' קכ"ט ותשו' עה"ג סי' ק"ב דהעירו ג"כ לענין קניית בהמה מבכרת אהא דפר"ג בעודר וכו' וקסבר דשלו הן הנ"ל והוא דחה דבריהם ע"פ מה שהביא בשם גדולי הראשונים שבדעת אחרת מקנה אותו לא שייך הא דעודר וכו' וקסבר כו' עיין עליו. אך בנד"ז שנתכוין לקנין לא דמי כלל להא דתשו' צ"צ ששם יש סברא שלא נתכוין לשום קנין כלל. ע"כ רצה לדמותו להא דעודר כו' וקסבר כו'. אבל הכא שנתכוין לקניי' גמורה זכה לו חצירו ועיין במסכת ע"ג ר"פ השוכר את הפועל (דס"ג ע"א) גבי וכגון דקאי בחצרה כו':