א

סימן רכח

הנה מה שנסתפק מעל' בספק בכור שמא יש להקל אף שלא הראה מומו לג' בהכ"נ כיון דאינו אלא משום גזירה משום דוקין שבעין כו'. י"ל בספק בכור לא גזרו. ודאי לפ"ד הגאונים והרמב"ם והטוש"ע סי' ש"י דפוסקין כר"מ דגזרינן משום דוקין כו' אין להקל כלל אף בספק בכור וראי' מפסקי מהרא"י ס"ס קמ"ט שכ' א"כ לית דין ולית דיין להתיר אפי' בכור שיש בו כמה ספיקות כו' ע"ש. ואע"ג דגבי ודאי בכור אין בכה"ג רק איסור קנס דרבנן כמש"ש מהרא"י. וכמבואר בש"ע סי' שי"ג סס"א. מכש"כ בנידן דמהרא"י דהוי אמירה ואמירה דאמירה כו' ע"ש אפ"ה לא הוי שום סברא למהרא"י להקל בכה"ג אפי' בבכור שיש בו כמה ספיקות ולרוב הפוסקים לא הוי בכור כלל כיון דהיא חולבת כמש"ש סי' קס"ז כו'. וא"כ ודאי ה"ה בנ"ד אין להקל אע"ג שהוא ספק בכור. אך מה שי"ל לכאורה כיון דהתוס' דבכורות וביצה וסייעתם פסקו כר"י י"ל אע"ג דקיי"ל כר"מ מ"מ בספק בכור שמא יש להקל ולסמוך ע"ז בהפסד מרובה עכ"פ . והנה ממ"ש הרא"ש והב"י סי' ש"י מובן לכאורה דבשאלתות פוסק כר"י וז"א דבהדי' איתא בשאלתות ר"פ בא דהלכה כר"מ רק דהרא"ש כ"כ ע"פ מ"ש התוס' בבכורות (דכ"ח סע"א) ובשאלתות כו' אבל התוס' והרא"ש לא נתכוונו להביא ראיה מן השאלתות רק דאין הלכה כר"מ בקנסותיו ואינהו ס"ל דהכא נמי קנסא הוא אבל השאלתות עצמו ס"ל דהכא גזירה היא כו'. אלא הטור כ' ובשאלתות פוסק כר"י וצע"ג. וא"כ כיון דהשאלתות ובה"ג פוסקים כר"מ א"כ נראה דעת הגאונים כר"מ ולכן קשה לסמוך להקל. ומ"מ בצירוף מה שראו ג' הדיוטות המום (ע' רש"י שבת דמ"ו ע"ב ד"ה הכא ותוס' שם) מחיים והוא מום קבוע ובצירוף המל"ת שאינו בכור ובצירוף מה שנתערב ברוב היתר הסומך על ד' התוס' וסייעתם אין מזחיחין אותו. ומ"ש מעל' בשם רש"י ביצה כ"ז א' ד"ה אטו. ואלו אדם אחר שחטו כו' הרי הרמב"ן כ' בהדיא להפוך ומדקדק כן מהמשנה והואיל ונשחט כו'. גם מ"ש דמשמע מההוא עובדא דשרוע (בכורות ל"ו ב') דמום קבוע א"צ להראות רק משום כבודו כו' ז"א דר"ל דסגי בג' בהכ"נ ע' תוס' שם ד"ה משום. ידידו דו"ש מנחם: