א

סימן רכז

בדין ספק בכור צירוף גמל"ת ע"י שאלה להיתר דחולבת:

מ"ש בתשו' צ"צ סי' ס"ד דצירוף גמסל"ת ע"י שאלה לא מהני בבכור. אינו מוכרח דהא גבי קפילא פירש"י בחולין (דצ"ז ע"א) דנק' לפי תומו כשאין מודיעין לו שצריכין לו לדבר איסור והיתר וכ"כ הרא"ש שם. גם הרשב"א דאינו מצריך לפי תומו מ"מ מבואר שם מדבריו ג"כ דזה נק' לפי תומו כמ"ש בב"י רס"י צ"ח. והט"ז שם ססק"ב ביאר זה דאף דבעדות אשה לא מהני זה מ"מ כאן מהני. וכיון דמצינו דזה נק' לפי תומו גבי איסור והיתר אע"ג דגבי עדות אשה לא נק' זה לפי תומו. מ"מ בכור דהוא ג"כ דבר איסור יש ללומדו מאיסור ולא ממידי דבעי עדות גמור. וכמו שחילק הט"ז שם בינייהו. ועוד דבפסקי מהרא"י סי' קל"ח כ' דגם בעדות אשה י"ל דשאלה לא גרע ממשאל"ס ע"ש. ועוד דשאני התם דכל ההיתר ע"פ גמסל"ת. משא"כ הכא דלא הוי רק סניף בעלמא ול"ד למ"ש בחולין (ס"ד א') דאע"ג דסימני' מסייעי' לא סמכינן עליו דעוכמ"ז אא"כ אומר של עוף פלוני טהור הוא. ולא באומר של עוף טהור הוא. דהתם שאני משום דסימני' לאו דאורייתא וגריעו טובא מחולבת בבכור דהוה רובא מעליא והמיעוט לא שכיח כלל. (ועוד התם אומר עוף טהור א"כ יודע דלענין או"ה הוא הנפ"מ. מיהו עיקר הוא החילוק הראשון) ועוד דהתה"ד סי' רע"א ובפסקיו סי' ק"ל שצידד לסמוך אסניף דגמל"ת משום מ"ש האשרי פ"ג דבכורות. באמת אנן לא קיי"ל כהאשרי בזה כמ"ש בט"ז סי' צ"ח סק"ב. וא"כ עיקר יסוד ההיתר משום דמיעוט חולבות אף שאין יולדות הוא בבהמה גסה מיעוטא דלא שכיחא כלל. ולכן נ' דיש לצדד לסמוך על סניף דמסל"ת ע"י שאלה רק כשאינו יודע שהנפקותא הוא לדבר איסור והיתר. והנה ספ"ב דכתובות אמרינן כיון דרוב נשים בתולות נישאות גלוייא מלתא בעלמא הוא. ובתוספות רפ"ב (דט"ז ע"ב) ד"ה וזו. מבואר דאע"ג דאיתרע לה רובא דרוב נשים בתולות נישאות מפני שרוב נשים הנישאים בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא אפ"ה משום דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מרוב הנישאות בתולות יש לה קול כו' לכן נק' גילוייא מלתא יעו"ש. והנה התשב"ץ ח"א סי' פ"ג דמ"א ע"ג כ' שאם במלתא דעבידא לאיגלויי ע"א נאמן כ"ש בגילוייא מלתא כו' וע"ש עוד דף הנ"ל סע"ד דלהרי"ף ורמב"ם א"צ אחר עמו. ולהתוספות דצריך אחר עמו הרי כתבו (דכ"ח א') ד"ה והוא שיש גדול עמו. לא קאי אתרומה. כיון דאין מעלין מתרומה דרבנן ליוחסין כו'. א"כ גם באיסור דאורייתא שאין מעלין ממנו ליוחסין י"ל דנאמן כיון גלוייא מלתא בעלמא הוא. וא"כ גבי פרה חולבת דלא אתרעי רובא כלל ועוד שגם עצם הרוב ודאי עדיף טפי מרוב נשים בתולות נישאות. דשם ודאי מיעוטא דשכיחא טובא הוא שאין נישאות בתולות. משא"כ הרוב פרות אין חולבות אא"כ ילדו המיעוט לא שכיח כלל כמ"ש בתה"ד סי' רע"א ובפסקיו סי' ק"ל. וא"כ ודאי נק' גלוייא מלתא בעלמא. וא"כ לכן נאמן בזה גמל"ת כי מאחר דנאמן בעדות אשה לפי שהוא מלתא דעבידא לאיגלויי כ"ש שנאמן בענין כזה שנקרא רק גלוייא מלתא בעלמא. מחמת שיש רובא מעליא דלא איתרע שכן הוא. וצ"ע באה"ע סי' קס"ט ס"ח גבי ואשתמודעינהו לא נז' גמל"ת משמע דאינו נאמן על זה. אע"ג דגלוייא מלתא בעלמא הוא. ויש לחלק דהתם אין הגלוייא מלתא עד"ז שיש רוב ממש שכן הוא. ולכן איכא מ"ד בגמרא דצריך שני עדים ע"ז. ועיין בש"ע אה"ע סי' ז' ס"ב יש דיעה דאין גמל"ת נאמן בשבוייה. י"ל הכא עדיף דשם רוב עו"ג פרוצים בעריות ורק משום דמנוולה נפשה לגבי שבאי. אבל הכא הרוב מעליא להתיר והרי כמה גדולי הפוסקים מתירים ע"י רוב זה לבד. ולכאורה י"ל בפרה בת ג' שנים כיון אפילו לא ראינוה חולבת מחשב ספיקא שמא ילדה כמ"ש במשנה רפ"ג דאף לר' ישמעאל נחשב ספק. א"כ כשנוסף ע"ז הרוב דחולבת. ה"ל המיעוט מיעוטא דמיעוטא. ואין לומר דהכל ענין אחד דזה אינו דיש שני טעמים שילדה. א' מפני שהיא בת ג' שנים וכדאמרינן בגמרא רפב"ת דיבמות ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות כו'. הב' משום דחולבת וזוהי רוב גמור כו' א"כ הוי כמו תרי רובי. ועכ"פ ספק ורוב. ולכן בגמל"ת יש להתיר כמ"ש מהרא"י. ועיין בתשו' חוות יאיר סי' ל"ז שהביא הפתחי תשובה סי' שי"ו סק"ג נוטה להקל בחולבת אף ע"י שאלה רק כשלא היה השאלה לענין איסור והיתר דומיא דטעימת קפילא כו'. אף דהריב"ש סי' קפ"א כ' דשאני התם דהוי מלדעל"ג ולהתברר מיד ועדיף משאר מלדעל"ג. מ"מ הכא דהוי גילויא מלתא בעלמא מחמת הרובא מעליא וכו' כנ"ל י"ל דלא גרע מהתם: