א

סימן רכה

ע"ד בכור תם שגנב אותו אחד ושחטו אם רשאי הישראל לקבל התשלומין עבורו מהגנב:

משנה פ"ק דמעשר שני מ"ב הבכור מוכרים אותו תמים חי. ופירש"י פ"ק דב"ק (די"ב ע"ב) בזמן הזה כדמוקי לה לקמן והכהן מוכר אותו לכהן ובב"י בי"ד סי' ש"ו לכהן או לישראל. תמים חי ולוקח ימתין עד שיפול בו מום וישחטנו אבל תמים שחוט לא דאין לו תקנה אלא קבורה דאסור בהנאה דקדשים השחוטין בחוץ הוא. ועיין במשנה פב"ת דתמורה (דל"ב ע"א) גבי ואם מתו יקברו. ופירש"י אי נמי האי מתה כגון שעבר ושחטה כו'. ובהרמב"ם פי"ט מה' פסולי המוקדשין דין י"א. ומקדשים בו (כהנים בבכור תמים חי) את האשה (דממונן הוא דבעליו של בכור היינו כהן דמשנולד הבכור שלו הוא) אבל הרא"ש פ"ק דב"ק סי' ט"ו כתב ולרבנן אפילו בכור בעל מום חי בזמן הזה לא הוי ממון בעלים לקדש בו את האשה. וראייתו מהש"ס פ"ה דב"ק (דנ"ג ע"ב). וע' בהר"ש לא משמע כן דהביא בירושלמי פליגי בשחוט ואי איתא דלרבנן אפילו בחי אין מקדשין אמאי לא הביא וע' באה"ע סס"י כ"ח סכ"ג. וא"כ לענין השאלה כשהגנב גנבו ושחטו אם רשאים לקבל ממנו תשלומין המעות נראה לדמות זה להא דאיתא פרק ד' דעכומ"ז (דף נ"ט ע"ב) דהתיר רב אשי לקבל תשלומין עבור יין כשר שבא עכומ"ז ונסכו דשרי לקבל דמי היין מאותו עכומ"ז כ"ש הכא. ול"ד לחלופי קונם דאסירי בנדרים (דמ"ז) וע' במשנה פרק הנודר מן הירק גבי קונם פירות האלו כו' אסור בחלופיהן. דהתם שאני דהן אסורים בהנאה ע"כ אסור בחלופיהן. אבל הכא הבכור תם מותר בהנאה. א"כ זה שבא ועשאו אסור בהנאה קלייה ושרפו לכן מותר לקבל התשלומין ממנו. ומה שהעיר מעל' מהא דבי ר' ינאי יזפי פירות כו' בפב"ת דעכומ"ז (דס"ב) נראה כאן א"צ לזה: