א

סימן רכד

שאלה בהמה מבכרת שגנבה א"י וילדה אצלו אם נפטרה מהבכורה מחמת שקנה הולד ע"י שינוי. לכאורה הרי פ"ג דעכומ"ז (דמ"ז א') אמרינן דאין זה שינוי כי רק דשא אחידא באפא כו' וכן קיי"ל דולד נעבד אסור לגבוה. הגם שהתוספת שם ד"ה הכא פי' משום דניחא ליה בנפחיה כדאמרי' פ"ו דתמורה (ד"ל ע"ב) ופי' בתוספות שם ד"ה דניחא ליה בנפחותיה ודעתו להשתחוות לכל הנפח. מ"מ עכצ"ל ג"כ דהלידה אינו שינוי. דאי הוה שינוי הרי אף שהשתחוה לכל הנפח מ"מ כיון שנשתנה אינו אוסר. דוגמת קמת חטים שנעשו סלת. וא"כ הא דקיי"ל פרק הגוזל קמא דלידה ה"ל שינוי לגבי הולד עכ"פ לכולי עלמא. אפשר דהוא ג"כ רק מפני תקנת השבים כמ"ש התוספות בעכומ"ז שם (דמ"ו סע"ב) לענין האם. מיהו יש לדחות דרק בנעבד לא חשוב הלידה שינוי מטעם הנ"ל דניחא ליה בנפחיה וכן משמע לשון האיבעיא יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד וכמ"ש התוספות שם (דמ"ו ע"ב) סד"ה יש משום דעכומ"ז יש לאסור אע"ג שנשתנה עכ"ל. אי מדרבנן אי מדאורייתא. אבל בשא"ד ודאי יש שינוי ולכן אין להביא ראיה לאסור בנ"ד מפסק הרמב"ם פ"א מה' ציצית וטוש"ע א"ח סי' י"א ס"ח דהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית משום דאין זה שינוי גמור. והרי לידה שוה לגיזה רפ"ט דב"ק. די"ל דרק גבי נעבד אין זה חשוב שינוי. ותדע דלהתוספות שם נשאר האיבעיא אפילו בקמה ועשאו סולת כמש"ש ד"ה היינו דהא בכלל בעיא דרמי בר חמא היא שהרי נשתנה ע"י טווייה. א"כ ע"כ האיבעיא היא דשום שינוי לא מהני בנעבד אפילו כבעיא דרמי בר חמא דמשתחוה לקמה. דהא ה"נ גבי המשתחוה לבהמה איכא תרי פעמים שינוי. הא' גיזת הצמר דחשוב שינוי רפ"ט דב"ק. הב' מה שטוואו ועשאו חוטין. דמשמע בש"ע א"ח סי' י"א ס"ו בהג"ה דהוי שינוי גמור כדפי' המ"א שם סק"י. וכ"מ בתוספות רפ"ט דב"ק (דצ"ג ע"ב) ד"ה טוואו. דטווייה הוי שינוי. א"כ ב' פעמים השינוי לא גרע מקמת חטים דעשאו סולת ואפ"ה לא מהני בנעבד. א"כ לפ"ז גם מה שאמרו התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה כו' לומר דהלידה אינו שינוי י"ל ג"כ זהו רק בנעבד. ודלא כהקצה"ח רס"י שנ"ד דאטו אשתמיט סוגיא זו לכל הפוסקים ועוד יקשו הסוגיות אהדדי. ומיהו בשט"מ פ"ט דב"ק שם (דף צ"ה ע"א) סד"ה גזל פרה מעוברת וילדה כו' אינו מחזיר אלא את הפרה לבדה ולא את הולדות דהא אתעביד בהו שינוי כו' וגדולי המחברים כתבו בזו דוקא כשנתייאשו הבעלים כו' לא מפני ששינוי מעשה צריך ליאוש אלא שאין זה אצלם שינוי מעשה גמור ורוב מפרשים דנים משנתינו בשינוי מעשה וא"צ ליאוש עכ"ל. ודעה זו של גדולי המחברים הוא דעת הרמב"ם פ"א מה' גניבה. ועוד אפ"ל דאף לפ"ד רוב הפוסקים דהלידה היא שינוי לגבי הולד י"ל דאינו יהודי אינו קונה כלל הגניבה והגזילה בשינוי. דהא דשינוי קונה נפקא לן מוהשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו אלא שנשתנית לא יחזיר* וכל פרשה זו נאמר רק בישראל כמ"ש וכחש בעמיתו וגם בסנהדרין (דנ"ז ע"א) פירש"י בהדיא דמ"ש והשיב את הגזלה לא קאי רק אישראל כו' ע"ש. וכיון שכן שוב אין ראי' דא"י קונה הגזילה בשינוי. מאחר דאשר גזל לא קאי עליה. והרי גבי קנינים דכסף ומשיכה אינן שוים א"כ מנלן דבקנין דשינוי יהיו שוים מה גם שיש מאן דס"ל דשינוי אינו קונה אפילו בישראל כדאיתא בגמרא פרק מרובה (דס"ז סע"א). אך עכ"פ בעכומ"ז מישראל י"ל דאינו קונה. וכמו שמצינו בפסחים פכ"ש דאע"ג דישראל מישראל קונה משכון אבל עכומ"ז מישראל אינו קונה משכון. הרי קליש קנין העכומ"ז שאינו קונה בדרך שישראל קונה ומה גם לר' מאיר יעו"ש. וא"כ כמ"כ לענין הא דשינוי קונה אין ראיה מהא דישראל קונה שכמ"כ יהיה עכומ"ז קונה. אלא שלכאורה בפ"ג דסוכה (ד"ל ע"ב) גבי וקרקע אינה נגזלת משמע דאי הוה נגזלת היה העכומ"ז ג"כ קונה הגזלה ע"י יאוש. ועיין פב"ת דב"ק (דף קי"ד ע"א). והנה כיון שעכ"פ לא ברירה דקנה הגנב הנ"ל ע"י שינוי של הלידה. ועוד דהא מצד דינא דמלכותא ודאי לא קנה. וא"כ אפ"ל כדיניהם דיינינן ליה דלא קנה. וכיון שכן ודאי מה שציוו להא"י להטיל בו מום לא מהני כלל להתיר הבכור כמבואר בהדיא בפסקי מהרא"י סס"י קס"ט דהבכור דהתם היה צדדים טפי להקל מבנד"ז שהרי הפרה היתה חולבת וגם היה קנין כסף. ואפ"ה כיון דס"ל להחמיר לא מהני ההטלת מום אם היה ציווי כו'. כ"ש בנדון זה שציוו לו להטיל מום דזה לא מהני ולא מידי: