א

סימן רכ

שאלה מנידון מה שזורעים א"י שדות של ישראל למחצה וכן זורעים ישראל שדות של א"י למחצה איך להתנהג שלא יהא בתבואה דין חדש של ישראל ונתפשט המנהג שחולקי' העמרים אחר הקצירה ואח"ז מחליפין עם הא"י ואנכי לא ידעתי ההיתר הזה. ומתחלה נדון בחלק של גוי שהגיע לו בעת החלוקה. הנה הרב ברטנורה (מס' דמאי פ"ו) בפי' שאפי' בדרבנן בתלוש אין ברירה א"כ אף אם חדש דרבנן בחו"ל כהנך רבוותא דס"ל כן לא מהני החליפין ואם נאמר לחלוק בקמה ובזה פסק הרב הנ"ל דיש ברירה לא פסק כן אלא בדמאי. אבל במידי שהוא דאורייתא אפי' בקמה אמרי' דא"ב וכמ"ש הרמב"ם בהל' תרומות פ"א. אלא שבזה מחולק הרמב"ם עם הברטנורה דס"ל דבדרבנן אפי' בתלוש י"ב. וצ"ע על הרמב"ם מירושלמי (מסכת דמאי פ"ו) דא' ר' יוחנן שם בהדי' דא"ב בתלוש אף בסורי' דמעשרות מדרבנן והנה הרי"ף ורמב"ם וסמ"ג וסמ"ק וכלבו והרא"ש וטור ורוקח כולם ס"ל דחדש בחו"ל דאורייתא כמ"ש בס"י ה"פ בשמם ובד"ת אף חלקו בקמתה אמרי' א"ב. וליישב המנהג היה נראה שהוא ספיקא דדינא מחמת פלוגתא דרבוותא ופלוגתא דאמוראי (מנחות ד' ס"ח) אם חדש דאורייתא או דרבנן וא"כ חלקו של א"י יש להתיר מחמת ס"ס שמא יש ברירה אף בדאורייתא דהא תנאי טובא ס"ל דאף בדאורייתא י"ב וכ"פ רש"י וכ"מ בתוס' פ' כל הגט (דף כ"ד) ומכ"ש בנ"ד שקנו ע"מ לחלוק ואמרי' בירושלמי דמאי א' ר' הושעיה הדא דתי' שקנו ע"מ שלא לחלוק. אבל אם קנו ע"מ לחלוק אפי' ר' מודה לרשב"ג שזה החלק המגיע לו משעה ראשונה ואף שאין לסמוך ע"ז לבד להתי' כי נראה מרמב"ם ומשו"ע שסתמו דבריהם ולא חלקו בזה משמע דלא ס"ל כוותי' כ"א כר"י שם דפליג עליו אבל מידי ספיקא לא יצא. ואף את"ל דבדאורייתא א"ב שמא חדש בחו"ל דרבנן ולא מה"ת כמ"ש המ"א באו"ח סי' תפ"ט וכתב בשם כמה גאוני' כן דחדש בחו"ל דרבנן ואף שבדשל"מ א"א ס"ס להקל אך כבר כ' בתשו' הרא"ש כלל ב' דדוקא היכא דאתחזק איסורא אבל ס"ס דלמא אין כאן איסור כלל מהני אבל ז"א דהא י"ל הס"ס לחומרא שמא חדש דאורייתא ואת"ל דרבנן שמא הלכה כהברטנורה דאף בדרבנן בתלוש א"ב. ועוד איך אפשר להתיר לזרוע לכתחלה על ההיתר להחליף עם הא"י ולעשות ס"ס בידים והוי כמבטל איסור לכתחלה. גם א"ל דכיון שהקרקע של א"י אפשר שאין בה דין חדש ש"י וכמו החוכר שדה מא"י הישראל פטור מתרומות ומעשרות ומה שמחליפין הוא לרווח' דמלתא ז"א דלענין תרומות ומעשרות חובות גוף הקרקע הוא. אבל חדש בכ"מ שגדלה תבואה של ישראל ברשות ישראל אסור לאכול עד זמן העומר:

ומעתה נדון על חלקו של ישראל שהגיע לו בעת החלוקה הנה זה פשוט שזה חמור טפי דממ"נ אם א"ב הרי בכל קלח מעורב כו'. ואם י"ב ה"ה חדש ש"י לגמרי. וא"כ איך מחליף עם הא"י הרי אסור למכור איסור לא"י (וע' במס' גיטין פ' השולח (דף מ"ז) גבי ישראל וא"י שקנו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין כו' וברש"י ותוס' שם דיש לצדד להחליף לא"י. אבל ד' הרמב"ם הוא כרש"י שכ' בהדיא שמעורבי' זב"ז ובכל קלח וקלח יש חלק שניהם וכ"ה בירושלמי) ונראה שהמחוור לעשות הוא בענין זה שאחר שיזרע קודם שתביא שליש ימכרנו לגוי בכסף ובשטר ואחר שתגמו' ותגדל התבוא' יקנה ממנו ובזה בודאי אין שום מיחוש דקודם שתביא שליש אין איסור חדש כדאיתא בר"ה (דף י"ג ע"א) וכיון שמכר לא"י קודם שהביאה שליש הרי כל גידולה היה ברשות הא"י ומותר בפשיטות לאותן האוכלי' חדש שא"י אך זה לכתחלה אבל בדיעבד שלא מכר אין אנו אחראין לסתור המנהג שנהגו לחלוף הואיל שיצא הדבר מגדולי המורי' וצ"ל שתפסו העיקר כהנך דס"ל דחדש בזה"ז דרבנן דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו שאנו רואים שכמעט כל חכמי ישראל אינם נזהרים מחדש של א"י וכמ"ש הט"ז ודלא כהב"ח דחדש דאורייתא ואפ"ה טרח למצוא היתר על של א"י וכבר חלקו עליו כל הבאים אחריו אלא שהעיקר שאנו סומכים על הפוסקים דחדש דרבנן בחו"ל וכמ"ש הט"ז ומה שהקשה בנקוה"כ על הט"ז שמעתי מהה"מ דיאנוויץ ששמע מאחיו אדמו"ר שיישב הט"ז והביא כמה ראיות לו רק שבמדינת וואלין אין שעת הדחק כ"א על שכר שעורים אבל במדינות אילו שעת הדחק גם על חטין. ולפ"ז התיר רבינו הגדול הנ"ל אפי' חדש של ישראל במקום מצוה מצות שמורה. אבל שלא במקום מצוה לא רצה להתיר אפי' בשכר שעורים. אף שדעת המ"מ להתיר שכר ואף בי"ש לא התיר לערב שעורים כ"ז שמעתי מהרב הנ"ל. ומאחר שתפסו דחדש בחו"ל דרבנן אמרי' יש ברירה כרמב"ם וברטנורה. אך באם אפשר יותר טוב להחליף בקמה לצאת דעת הברטנורה אבל בדיעבד כדאי הרמב"ם לסמוך עליו רק שיקנה הישראל חלקו תחלה במשיכה או בהגבהה או שיקנה רשות חצירו ואח"כ יחליף עמו ועל מה שפקפקו לעיל האיך נותן לא"י דבר איסור י"ל כיון שחדש דרבנן ויש כאן כמה ספיקות שמא יאכלנו הא"י בעצמו או ימכרנו לנכרי או יתן לאוצר עד אחר הפסח על זריעה או ימכור שאז תבואה יותר ביוקר. וכן נראה ע"פ מה ששמעתי מהרב מהרי"ל הנ"ל:

תשובה אתו הסליחה על איחור תשו' מחמת הטרדא בשגם כי רציתי לכתוב בזה באורך לכן לא נגמר הענין. ולמעשה נלע"ד שאין לסתור המנהג בדיעבד כשא"א בע"א ולכתחלה טוב למכור כמ"ש מעל'. ושורש הטעם בקצרה הוא דנראה שהדרך היותר קרובה אל האמת בטעם המנהג להקל בחדש של א"י הוא משום דסמכי על האוסרים דחדש בחו"ל דרבנן. דלדידהו י"ל שבש"נ יש היתר לגמרי וכמ"ש הפנ"י בקו"א דקידושין אבל לומר כמ"ש הב"ח הוא רחוק משמוע וא"כ כיון שסמכו על האומרים דחדש דרבנן יש לסמוך על ברירה. ולכתחלה (ר"ל בדיעבד שלא מכרו רק דהוי לכתחלה קודם הקצירה) יש להחליף בקמה ובדיעבד שקצרו יש לסמוך אהרמב"ם דגם בתלוש יש ברירה בדרבנן ור"י המחמיר בירושלמי י"ל דלשטתיה אזיל בביצה (דף ל"ח) דס"ל אף בדרבנן א"ב מש"ה מחמיר טובא. וגם בחשש דהוי כמכירה לא"י יש לצדד בדיעבד כנלע"ד שאין אנו אחראין לסתור המנהג רק עכ"פ צריך שיזכה הא"י בשלו כד"ת וכן הישראל ואח"כ יחליפו. זול"ז יקבל החו"ש ידידו מ"מ:

הלכות כלאי אילן