א

סימן ריט

עיין תשו' הרא"ש כלל ב' סי' א' ודבר תימה הוא למה לא לנהוג בשל כנענים דמאן דאמר יש קנין כו' דריש לי' מקרא כו' עכ"ל. ותימה לתמיהתו הא התם אי לאו קרא ה"א דאין קנין. ועוד דלפמ"ש התוס' בקדושין ספ"ק (דל"ח סע"א) בד"ה וה"ה לערלה בשתים וא"ת טבל ותרומה ומעשר נילף מק"ו כו'. וי"ל דאיכא למיפרך מה לחדש כו'. וא"כ לענין לנהוג בשל א"י נילף ק"ו מטבל ותרומה ומעשר. ועוד שבתוס' (שם ע"ב) ד"ה והכלאים מד"ס הקשו דנילף ק"ו מחדש וא"כ לענין לנהוג בש"ג נילף חדש מכלאים בק"ו דמן התורה אינו נוהג וליכא למימר דמה להנך שכן ישנן בשאלה ואינן נוהגות בחו"ל דהא בכור וראשית הגז ומתנות אליבא דרבנן דרבי אילעי יוכיחו. וגם הא פשיטא אין לומר דממשמעות דמושבותיכם משמע אפי' של כנענים דא"כ למה לו להביא ממרחק לחמו ממעשר ומערלה ומסברא מגופא דקרא הוה לי' לאתויי וכן התוס' הביאו ראי' מהירושלמי וה"ט משום דאמרינן בפ"ג דפסחים (דל"ח ע"ב) דחלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון וקרינן בהו בכל מושבותיכם משום דנאכלין בכל ערי ישראל וכ"ה שם בירושלמי בהדיא ואדרבא מושבותיכם מיעוטא כמו עריסותיכם ולא של כנענים וכ"מ קצת ברפ"ב דפסחים (דכ"ג ע"א) קצירכם דכל ישראל וע' בפירש"י פי"א דחולין (דקי"ו ע"א) ד"ה ארצך דארצכם נמי מיעוטא הוא אלא דלא הוה מיעוטא כ"כ כמו ארצך ולא הוה ממעטי' ח"ל מינה ומשמע דש"ג שפיר ממעטי' מארצכם ומש"ה מוקמי' ארצך לשל ח"ל וכ"מ רפ"ט דמנחות אליבא דר"י בר"י דעומר ושתי הלחם באין מח"ל דקרינן בה מושבותיכם ואפ"ה אמרינן בפ"ק דר"ה (די"ג ע"א) קצירך ולא קציר כנעני ומשמע דליכא מאן דפליג עלה מכלל דממושבותיכם לא הוה מרבינן של כנעני אלא של ח"ל (ואע"ג דפ"ג דפסחים דלעיל אמרי' דחלות תודה ורק"נ נאכלין בנו"ג ולא בח"ל והיינו משום דאין קרבנות כשרים בח"ל דכתוב ובאת שמה והבאתם שמה ואכלתם שם) ומ"ש ובחדש כתיב מושבותיכם כבר נת' דאדרבה מושבותיכם מיעוטא הוא ומ"ש והלא ערלה כו' לק"מ דש"ה דכתיב כל עץ וכדמסיק ומ"ש וכן כלאים אמת כן הוכיחו התוס' מירושלמי. אבל י"ל דהיינו מדרבנן ודוקא בערלה וכלאי הכרם דאסירי בהנאה דומי' דהא דאסרו בח"ל כה"כ דאסירי בהנאה בארץ כו' כדאיתא בגמרא ומ"ש שר"י כ"כ והביא ראיה מירושלמי. הנה בתוס' הביאו ראי' מדתני במתני' חדש מכלל דלאו דומיא דחלה. וקשה דהא לת"ק דלא תני חדש ודאי אינו נוהג בשל א"י. וכ"מ להדיא בירושלמי בפ"ב דחלה ממה שתגרי כנענים מוכרים להם וכר"י כו' ות"ק דמתני' ר"י הוא וכדאמר אביי וכ"מ בהדיא בגמ' דילן בפ"ו דמנחות (דס"ח ע"ב) דר"פ ור"ה ברי' דר"י סברי חדש בח"ל דרבנן והיינו כת"ק דמתני' וכמ"ש התוס' שם. וא"כ תקשי להו אמאי לא תני להו במתני' לת"ק דאסור מד"ס עכ"פ כמו כלאים וערלה למ"ד ה"מ. א"ו דס"ל דאינו נוהג בשל א"י כמו חלה ור"א ל"פ עלי' אלא במן התורה. וא"ל דהא בהא תליא דהא כבר נת' דליתא גם א"א לפרש כמ"ש הב"ז ותיו"ט. דא"כ מנ"ל לר"א דת"ק לא ס"ל הכי דלמא בחדש גם ת"ק מודה אלא דלא תני לה משום דאינו נוהג בשא"י דהא לפי האמת מוכרח ע"כ לומר הכי אליבא דר"פ ור"ה ברי' דר"י דרבנן נמי מודו בחדש דאסור מדרבנן עכ"פ ולא תני להו משום דאינו נוהג. אע"כ צ"ל דהתוספות הוכיחו דר"א ס"ל עכ"פ דנוהג בשל א"י מדתני להו במתני' ובתרתי פליגי וא"כ מאן יימר דהלכה כר"א דהא כיון דלאו הא בהא תליא הא קיי"ל כל המיקל בארץ כו'. מיהו בהא י"ל דהתוס' לטעמיה בפ"כ דשבת (דקל"ט ע"א). אבל הרא"ש לטעמיה בה' ערלה דס"ל דאמרינן כל המיקל כו' אפי' בכה"ג: