א

סימן ריח

דין חדש בח"ל הנה בענין חדש בח"ל נראה שיש במשנה ובגמרא שלשה דעות. האחד סתם מתניתן דסוף ערלה דהחדש אסור מן התורה בכל מקום. וכן ר' אליעזר דספ"ק דקדושין (דל"ז ע"ב) משמע ג"כ בודאי דאוסר חדש בח"ל מדאורייתא מאחר דדריש מושב בכל מקום שאתם יושבים וכן ס"ל לר' עקיבא שם. והא דבריש פרק ט' דמנחות (דפ"ג סע"ב) גבי ממושבותיכם דשתי הלחם אמרינן דהיינו לא מחו"ל ומשמע שם דר' עקיבא ג"כ ס"ל כן צ"ל דבמושבותיכם דשתי הלחם דריש כן ולא במושבות דגבי חדש. וכן משמע לכאורה בתורת כהנים פ' אמור דבפרשה י"א גבי בכל מושבותיכם דגבי חדש פי' דהיינו בארץ ובח"ל. ובפרשה י"ג גבי ממושבותיכם דשתי הלחם פי' ולא מח"ל. ועיין במנחות פרק ר' ישמעאל (דס"ט ע"ב) אמרינן ג"כ בפשיטות ממושבותיכם ולא מח"ל. ויש לומר הטעם דבכל מושבותיכם הוא דמשמע אפילו ח"ל. אבל ממושבותיכם לא משמע רק א"י ואפשר גם ר' יוסי ברבי יהודה במנחות רפ"ט (דפ"ד ע"א) לא פליג רק על פי' מושבותיכם דגבי חדש ולא על פי' ממושבותיכם דגבי שתי הלחם והיינו מטעם הנ"ל. וז"ש רש"י שם דמושבותיכם דכתיב בההוא קרא כו' דהיינו גבי חדש. דאל"כ ה"ל לר' יוסי בר' יהודה לומר עומר ושתי הלחם באין מח"ל. ומדלא קאמר רק עומר ושביק לשתי הלחם ש"מ דלא דמי. וכן רשב"י ספ"ק דקדושין (דל"ח ע"א) ס"ל דחדש אסור בח"ל מן התורה. וכן רבי יוסי ברבי יהודה במנחות שם קסבר חדש בח"ל אסור מן התורה. וכן אמוראי רבנן דבי רב אשי קסברי דחדש בח"ל אסור מדאוריי' במנחות פרק ר' ישמעאל (דס"ח ע"ב) וכן אביו דרבינא כדפירש"י שם. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש שלהי פסחים והרמב"ם והטוש"ע י"ד סי' רצ"ג וכ"מ לכאורה דעת בה"ג סוף פסחים שהביא דברי אביו דרבינא וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' רע"ט:

הב' הת"ק במשנה דקדושין (דל"ו סע"ב) משמע דס"ל דחדש בח"ל מותר לגמרי ואפילו מדרבנן אינו אסור כדמשמע בתוס' שם ד"ה כל מצוה. במ"ש ואין לומר לפי שאינם אלא מדרבנן כו'. דלפ"ז אילו לת"ק היה חדש בח"ל אסור מדרבנן הל"ל ג"כ חוץ מן החדש כמו דאמר חוץ מן הערלה והכלאים. וכ"מ עוד בתוס' (דל"ז ע"א) ד"ה הרי תפילין במ"ש דהא חשיב ערלה כו' דאינו אלא מדרבנן כו'. ומשנה שלימה שנינו דהכלאים אינו אלא מד"ס. והנה ר' ישמעאל בקדושין שם ור' אלעזר בר' שמעון שם (דל"ח סע"א) ס"ל ג"כ כת"ק דקדושין שם. וכן בחי' הריטב"א בקדושין במשנה הנ"ל משמע ג"כ בדעת ת"ק כמ"ש התוספות. והט"ז בי"ד סס"י רצ"ג כ' שעל דעת הת"ק סמכו במדינתינו בשעת הדחק משום דלא אתמר הלכתא בהדיא כר"א. והביא ראי' לזה מפ"ק דנדה דבשעת הדחק סמכו על היחיד במקום רבים ובנה"כ השיג ע"ז דהתם היינו משום דהוי מידי דרבנן ויש לתרץ דעל היחיד במקום רבים הוא דלא סמכינן אפילו בשעת הדחק רק בדרבנן. משא"כ הכא הת"ק אינו יחיד בדבר כנ"ל. ועוי"ל משום דאיכא עוד דיעה ג' דהוי דרבנן ודו"ק. מיהו עוד הקשו ע"ז דהא עכ"פ לכל האמוראים במנחות (דס"ח ע"ב) עכ"פ חדש בח"ל אסור או מדאורייתא או מדרבנן וה"ל כמו איפסיקא הלכתא דלא כת"ק דקדושין הנ"ל. והמ"א סס"י תפ"ט ס"ל ג"כ דהעולם סומכין ע"ד הת"ק וס"ל דלת"ק ג"כ חדש אסור מדרבנן ודוקא במקומות הסמוכין לא"י ולא במקומות הרחוקים מא"י. ודומיא דתרומה בתוס' דקדושין (דל"ו סע"ב). ובספר המקנה בקדושין (דל"ו) סד"ה בא"ד ונראה דחדש נוהג בזמן הזה כתב טעם לסברת האומרים דהלכה כת"ק דהא פלוגתא זו תליא בענין אם קירבו נסכים במדבר והרי ר' שמעון בן ננס פ"ד דמנחות (דף מ"ה) ס"ל ג"כ כת"ק דהיינו ר' ישמעאל דלא קירבו נסכים במדבר. ודבריו אלה צ"ע דהא ר' שמעון בן יוחאי יוכיח דס"ל ג"כ דהלכה כר' שמעון בן ננס ואעפ"כ ס"ל כאן בקדושין (דל"ח) בהדיא דחדש אסור בח"ל מן התורה אלמא דלאו הא בהא תליא. ואפשר לומר דהא רש"י פי' כאן (דל"ז ע"ב) בד"ה במאי קמיפלגי מה ראה ר' עקיבא כו' משמע קצת דהסברא נוטה כדעת ר' ישמעאל רק ר' עקיבא הוכרח לחלוק עליו משום דס"ל קירבו נסכים במדבר. א"כ ממילא למאן דס"ל לא קירבו נסכים במדבר ס"ל לענין חדש ג"כ כת"ק. ור' שמעון בן יוחאי ה"ט משום דיליף מק"ו:

הג' איתא בגמרא דמנחות (דס"ח ע"ב) דרב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע קסברי חדש בח"ל דרבנן. וכ"כ בפנ"י שכ"ה סתם משנה דמנחות ר"פ כל הצבור והיחיד כו' דהכי משמע בגמרא שם דלבתר דמסיק מתניתן דלא כרבי יוסי ברבי יהודה כו' מאריך עוד ואומר וקסבר חדש בח"ל מדאורייתא כו'. משמע דסתמא דתלמודא בעי למימר דפלוגתא דסתמא דמתניתן ורבי יוסי ברבי יהודה תליא בהא מילתא אי חדש בח"ל מדאורייתא או מדרבנן ודלא כהרמב"ם עכ"ד. ולדבריו יהי' עוד סתם משנה כן והוא רפ"ב דפרה ע"ש. עוד כתב הפנ"י בק"א שם שאפשר לומר דרבנן דבי רב אשי לא חשיבי בתראי לגבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כדמשמע קצת בכתובות (דף כ"ב) ובסנהדרין ודלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל ס"ל כו' ורבינא נמי לאו משמיה דנפשיה קאמר כו' עכ"ד. ותדע דהא לענין חדש גופא פסק הרמב"ם ג"כ פ"י מהמ"א דלית הלכתא כוותייהו במאי דס"ל דריב"ז דהתקין שיהא יום הנף כולו אסור דמדרבנן הוא אלא דמן התורה הוא אסור והיינו כמו רבינא בשם אביו או כמו רב נחמן בר יצחק והכי ס"ל בזה ג"כ לרב פפא ור"ה בדר"י ומ"ש הרי"ף והרא"ש ספ"ק דקדושין וקיי"ל כר' אליעזר משום דסתם לן תנא כוותיה צ"ע דהא הרא"ש עצמו כתב בכתובות פרק נערה סימן ל"א דבמקום דאיכא פלוגתא דאמוראי לא אזלינן בתר מחלוקת ואח"כ סתם. מיהו מדברי הרי"ף והרמב"ן שם שהביאו ראיה מהסתם משנה דהלכה כשמואל מוכח דלא ס"ל כהרא"ש בזה וגם הרז"ה שחלק על הרי"ף לא הזכיר טעם זה. ועיין פ"ק דחולין (די"ח ע"א) דפסק הרי"ף כלישנא דהש"ס משמיה דרבא ולא כרבינא והרא"ש שם סי' כ"ד תמה ע"ז. וצ"ל משום דרב אשי עבד עובדיה כוותי' דרבא ומעשה רב. וא"כ אפשר לומר גם כאן כיון דרב פפא ור"ה בדר"י עבדי עובדא להקל כדבריהם מעשה רב. משא"כ רבנן דר"א ורבינא אין שייך לומר דעבדי עובדא דהא הם עבדי להחמיר ובמניעת דבר שלא לאכול עד אורתא. אלא דעכ"פ גם לר"פ ור"ה אסור מדרבנן עכ"פ גם בח"ל וא"כ אין די בזה ליישב מנהג העולם המתירים לגמרי:

הד' דעת הב"ח דס"ל דאף לר' אליעזר וסתם מתניתן דערלה דחדש בח"ל אסור מן התורה מ"מ היינו בחדש של ישראל. אבל בחדש של אינו יהודי אין בו אפילו איסור דרבנן. וכ"פ בתשו' כנסי"ח סי' מ"א ובתשו' שב"י סי' ס"א רק ס"ל דוקא בח"ל ולא בא"י משום דאין קנין כו'. וע' בספר המקנה בקדושין (דל"ח) דכתב ליישב דעת הב"ח מהשגת הט"ז והש"ך עליו ע"פ סברא זו דחדש בא"י נוהג אפילו בשל אינו יהודי ובח"ל אינו נוהג רק בשל ישראל. והנה טענת הב"ח במה שחלק על התוספות דקדושין (דל"ו) שהוכיחו מהירושלמי דחדש נוהג בשל אינו יהודי מדפריך עלה דמתניתין דקתני אף החדש אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה בשל אינו יהודי משמע דחדש דקתני במתניתן נוהג בשל אינו יהודי עכ"ל. וע"ז דחה הב"ח באומרו דהירושלמי אינו מקשה רק על הת"ק. והחזיק אחריו השב"י רס"י ס"א. והגאון רבי יהודה מילר שם השיב עליו דהקושיא בירושלמי היא על מתניתין דערלה דתנן החדש אסור כו' אמאי לא תני שם חלה. וההיא אתיא כרבי אליעזר דקדושין ש"מ דלר"א חדש נוהג בח"ל גם בשל אינו יהודי. והשב"י חזר והשיב עליו דהקושיא היא דוקא על משנה דקדושין. ודבריו נכונים בזה. דבלא"ה אין מקום לקושיא זו כלל אמתניתין דערלה אמאי לא תני ג"כ חלה. דהא לעיל מיניה במסכת חלה מיירי מזה רפ"ב פירות ח"ל שנכנסו לארץ כו' יצאו מכאן לשם ר' אליעזר מחייב ר"ע פוטר. וכן בפ"ד דחלה משנה ז' רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה כו' גם אסוריא פליגי שם ר"ג ור' אליעזר ע"ש. אבל במתניתין דקדושין פריך שפיר. אבל מ"מ אין דברי הב"ח והשב"י נכונים דבירושלמי דקדושין מוכח דלרבי אליעזר פריך דהכי איתא בירושלמי ולמה לא תנינן אף החלה. והלשון מורה דקאי על ר' אליעזר שנקט בלשונו אף החדש ע"ז אמר אמאי לא תנא ג"כ אף החלה. אבל אי קאי את"ק לא הל"ל לשון אף החלה אלא הכי הל"ל ולמה לא תנא נמי חלה. וכן פי' המפרש בירושלמי סוף ערלה ג"כ דארבי אליעזר פריך והיינו משום דהכי משמע הלשון. מיהו זה לגירסת הירושלמי ספ"ק דקדושין דגריס כנ"ל. אבל לגירסת הירושלמי סוף ערלה שעם היות שהביא שם ג"כ מתניתין דספ"ק דקדושין הנ"ל ומשמע דעלה פריך דלא כהגאון ר' יהודה מילר הנ"ל. אך מ"מ הכי גריס שם ולמה לא תנינן אף החלה עמהן. ולשון זה מורה שפיר דאת"ק ג"כ פריך. אך בהמפרש שם לא נז' תיבת עמהן. ואיך שיהיה עכ"פ פשט הירושלמי משמע יותר כפי' התוספות דחדש נוהג בשל אינו יהודי ג"כ בין לת"ק בין לר' אליעזר. לת"ק רק בא"י ולר"א גם בח"ל:

והנה הבה"ז הביא ראיה דחדש נוהג בשל אינו יהודי ג"כ מדאמר רשב"י וק"ו לערלה בשנים. ואם חדש אינו נוהג בשל א"י אף בא"י. הל"ל וק"ו לערלה בג' שהרי ערלה נוהג מן התורה בשל אינו יהודי ג"כ בא"י. וכן בח"ל הלמ"מ שוה ג"כ של יהודי לשל אינו יהודי. ועד"ז הל"ל וק"ו לכלאים בד'. והשב"י דחה דאין ע"ז לימוד מהתורה דערלה נוהג בשל אינו יהודי. והגאון רי"מ שם השיב עליו והשב"י חזר ודחה בתשובה השנייה אות ה'. ובמחכ"ת נעלם משני המאה"ג הת"ק פ' קדושים פרשתא ג' הלכה ב' כי תבואו ונטעתם פרט לשנטען א"י עד שלא באו לארץ יכול שאני מוציא את שנטעו א"י משבאו לארץ ת"ל כל עץ מכאן אמרו כו' עכ"ל. הרי מביא מקרא ע"ז מהתורה דערלה נוהג בשא"י. והובא הת"כ הנ"ל בהר"ש פ"ק דערלה משנה ב'. ואין לדחות דמיירי בא"י הנוטע ליהודי דזה אינו במשמע לפי' הר"ש שאינו מחלק בהכי כמ"ש במשנה הנ"ל בפי' והנכרי שנטע דיליף מכל עץ. ולא כפי' הרמב"ם במשניות שם דמיירי שנטע לישראל שכבר חזר בו בחיבורו. וכדמשמע ג"כ בהדיא במתניתן ספ"ג דתרומות דלא פליגי רבנן ורבי יהודה אלא אם יש בשל אינו יהודי דין כרם רבעי וגם בזה ס"ל לרבנן דיש לו אבל בערלה אפי' ר' יהודה מודה דיש לו וכ"מ בהר"ש שם בשם ברייתא. ומ"ש השב"י בתשובה השניה אות ה' שהתוס' דקדושין (דל"ו סע"ב) ד"ה כל שהוצרכו להוכיח מש"ס בבלי וירושלמי דערלה נוהג בשל אינו יהודי עדיפא ה"ל להוכיח מקראי א"ו דליכא קרא ע"ז. י"ל דהוכחתם היינו להוכיח מהגמרא דקיי"ל כן דהא אין למידין הלכה ממשנה. ועוד דבאו להוכיח דגם בח"ל דהוי מהלמ"מ אסור ג"כ בשל א"י. וע"ז אין הוכחה מהקרא דקאי בארץ ישראל. משא"כ מהגמרות שהביאו מוכח בהדיא דנוהג אף בח"ל א"כ לפ"ז ראיית הבה"ז נכונה מאד. וראיתי בתשובה כני"ח סי' מ"א הביא ראיית הבה"ז וכ' עליו וז"ל ותמיהני פה קדוש יאמר זה דודאי לרשב"י דיליף כלאים וערלה מק"ו מחדש. ודאי היה לו לומר דכלאים וערלה אינו נוהג בשל אינו יהודי. משא"כ מתניתין דערלה דלא ס"ל ערלה וכלאים מק"ו כי אם ערלה הלכה והכלאים מד"ס אפשר שם היה ההלכה והגזירה אף בשל אינו יהודי משא"כ חדש עכ"ל. ותימה רבה על תמיהתו דהא אין נפקותא בין מתניתין דערלה ובין רשב"י רק לענין לימוד ערלה וכלאים בח"ל לבד דרשב"י יליף מק"ו מחדש. ומתניתין דערלה לא ס"ל מק"ו כ"א ערלה הלכה וכלאים מד"ס. אבל לענין ערלה וכלאים בא"י לא נשמע שום הפרש בין רשב"י למתניתן דערלה ושאר תנאים. וכיון דאיתא בת"כ ובמשנה פ"ק דערלה וספ"ג דתרומות דערלה נוהג גם בשל כנעני בא"י עכ"פ כמו בשל ישראל ודאי דגם רשב"י אינו חולק ע"ז. ועוד דא"כ ה"ל להביא במשנה ספ"ג דתרומות סברת רשב"י לומר דמיקל יותר מר' יהודה ורבנן. א"ו דרשב"י אינו חולק בזה כלל. וכיון שכן אם איתא דחדש אינו נוהג בשל אינו יהודי אפילו בארץ ישראל ה"ל לרשב"י לומר בק"ו שלו והוא הדין לערלה בשלש. א"ו מוכח דחדש נוהג ג"כ גם בשל אינו יהודי כמו ערלה:

אך בסהמ"ק בקדושין (דל"ו ע"ב) בביאורו על התוספות ד"ה כל. כתב ליישב קושיית הבה"ז דאף המתירים בחדש של אינו יהודי היינו רק בח"ל. אבל בא"י מודים דאיסור חדש נוהג גם בשל אינו יהודי משום דאין קנין לערבי בא"י ומש"ה לא אמר רשב"י לערלה בג'. ואין זה מספיק דהא התוספות במנחות (דס"ה סע"ב) הביאו בשם הירושלמי פ"ה דדמאי דרבי שמעון ס"ל יש קנין וכ"ה ג"כ בהר"ש פ"ה דדמאי משנה ט' ואע"ג דמשמע לשם דסוגית הגמרא שלנו במנחות פליגא על הירושלמי ומוקי פלוגתייהו אי מירוח האינו יהודי פוטר היינו משום דס"ל להגמרא שלנו דאפילו לרבי מאיר יש קנין. אבל לא שמעינן דלר' שמעון יהי' הדין דאין קנין. הן אמת דלפרש"י בגיטין (דף מ"ז ע"א) משמע דמאן דס"ל מירוח האינו יהודי פוטר ס"ל דאין קנין ולפ"ז כיון דלגמרא שלנו ס"ל לר' שמעון דמירוח האינו יהודי פוטר ממילא ס"ל דאין קנין. אבל כבר חלקו ע"ז התוס' שם ובמנחות. וא"כ כיון דבירושלמי מבואר להדיא דס"ל לר' שמעון יש קנין ובש"ס שלנו לא מבואר להפך אין לנו לחדש מחלוקת מדעתינו. וכיון דס"ל יש קנין ואפ"ה חדש נוהג בשא"י [ה"ה בח"ל] דמאי שנא מא"י כיון דגם בארץ ישראל יש קנין כו'. וא"כ ראיית הבה"ז נכונה אך עפמ"ש השב"י סוף תשובתו השני' יש ליישב והוא דלרבי אלעזר דס"ל בגיטין (דמ"ז ע"א) יש קנין להפקיע מיד מעשר מ"מ אין לו קנין לחפור בורות כו'. והיינו משום דלגבי מעשר יש קרא האומר יש קנין דגנך ולא דגן כו'. כמ"כ ס"ל דלהפקיע איסור חדש אין קנין כמו דאין קנין לחפור כו'. ולגבי הבאת העומר יש קנין דאיכא קרא קצירך ולא קציר כו'. והשתא שפיר יש ליישב קושיית הבה"ז דאע"ג דר' שמעון ס"ל יש קנין מ"מ היינו לענין מעשר. אבל חדש נוהג ג"כ בשל אינו יהודי בארץ ישראל משום דלענין חדש אין קנין. אבל לענין ח"ל עדיין י"ל דאינו נוהג בשל אינו יהודי. ובזה נדחה ג"כ הראיה שהביאו הט"ז והש"ך מסוגיא דר"ה (די"ג) די"ל אה"נ דודאי נוהג בא"י גם בשל אינו יהודי משום דאין קנין לערבי כו' וכמ"ש זה השב"י סוף תשובתו השנייה. ואעפ"כ קשה מאחר דסוף סוף הוכרחנו לומר דבארץ ישראל אין שום חילוק והפרש בין חדש של ישראל לחדש של אינו יהודי א"כ מנלן לבדות מלבינו לומר דבח"ל אינו נוהג בשל אינו יהודי מאחר שאין שום קרא על זה. דע"כ הכתוב אינו מחלק כלל בחדש בין של יהודי ובין חדש של אינו יהודי. דהא הקרא בארץ ישראל קאי ובארץ ישראל על כרחנו אין שום חילוק כנ"ל. וא"כ כיון דליכא רמז בקרא ע"ז לחלק. א"כ כיון דשמיעא לן דחדש נוהג בח"ל מן התורה מנלן לבדות דבשל אינו יהודי מותר. מאחר דהתורה לא תלתה איסור זה בקציר יהודי כו'. רק גבי עומר כתי' קצירך כו'. משא"כ גבי חדש דכתיב סתם ולחם כו' לא תאכלו בכל מושבותיכם. אין שום חילוק. וכמו דלא מחלקינן בערלה כו'. וכ"כ הפנ"י בק"א בד"ה אמנם כעת מקרוב ובד"ה נחזור לענינינו דלשטת הסוברים דחדש בח"ל מדאורייתא פשיטא להו מילתא דאין לחלק בין של יהודי לשל אינו יהודי היכא דליכא קרא למעוטי עכ"ל. ועוד ראיה דאי איתא דחדש אינו נוהג בח"ל בשל אינו יהודי א"כ לרשב"י דיליף ערלה וכלאים מק"ו מחדש עכצ"ל דיו לבא מן הדין כו'. וא"כ ערלה וכלאים אינו נוהגים בח"ל בשל אינו יהודי ומלבד שזה הפך כמה גמרות הרי מלשון רשב"י עצמו משמע דהק"ו לא בא להקל על דברי ההלכה. שהרי אמר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בח"ל והדין הוא שינהגו מק"ו כו' משמע דכמו מההלכה ידענו שנוהגות בין בארץ בין בח"ל כך יש ללמוד מק"ו. והרי מההלכה ידענו דערלה וכלאים נוהגים גם בח"ל גם בשל אינו יהודי. א"כ עכצ"ל דגם מהק"ו יש ללמוד כן. ואם איתא דחדש אינו נוהג בח"ל בשל אינו יהודי הרי אי אפשר ללמוד מהק"ו לערלה וכלאים שינהגו בח"ל בשל אינו יהודי. וא"כ איך אומר והדין הוא שינהגו דמשמע שמהק"ו לבד יש ללמוד ג"כ כל מה שידענו מההלכה. א"ו עכצ"ל דס"ל לרשב"י בפשיטות דחדש נוהג בח"ל גם בשל אינו יהודי כמו בשל יהודי ומש"ה שפיר יש ללמוד ערלה וכלאים מק"ו מחדש גם לענין של אינו יהודי בח"ל:

השטה הה' הוא שטת הפנ"י דלהאומרים דחדש בח"ל מדרבנן נ"ל פשוט דאינו נוהג בשל אינו יהודי דהא לדידהו של אינו יהודי אף בא"י שרי מקרא דקצירכם ולא קציר אינו יהודי ע"פ מה שכתבתי לעיל בשטת המקילין דודאי הבאת עומר ואיסור אכילת חדש הא בהא תליין וכדמשמע פשטא דלישנא דתלמודא דר"פ כל קרבנות הצבור. וא"כ ממילא דבח"ל אפילו מדרבנן שרי כל כמה דלא אשכחן שגזרו חכמים ואפילו בארץ ישראל לא אשכחן כ"ש בח"ל עכ"ל. והנה הרמב"ם והתוס' ע"כ ס"ל הפך זה דאפילו למ"ד חדש בח"ל דרבנן אין להתיר בשל אינו יהודי ג"כ. דהא הרמב"ם פ"ו מהלכות תמידין ומוספין ס"ל דהבאת העומר ואיסור אכילת חדש לאו הא בהא תליין דס"ל דהעומר אינו בא מח"ל אף דחדש בח"ל מדאורייתא. וא"כ לפ"ז ממילא י"ל דגם להאומרים חדש בח"ל דרבנן מ"מ בארץ ישראל אסור מדאורייתא אף בשל אינו יהודי. אף דגבי הבאת העומר ממעטינן קציר אינו יהודי הא הבאת עומר ואיסור אכילת חדש לאו הא בהא תליין. וכיון שכן מנלן לחלק בח"ל ג"כ בין חדש של יהודי לשל אינו יהודי. ועוד דהכי משמע פשטא דגמרא דמנחות (דס"ח ע"ב) רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר קסברי חדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן. דמלשון זה משמע בהדיא שלא טעמו ולא אכלו חדש כלל קודם אורתא דשיתסר כו'. ואילו לדברי הפנ"י היו יכולים לאכול חדש גם מקודם. שהרי היו בח"ל בבבל והיו יכולים לאכול חדש של אינו יהודי כיון דקסברי חדש בח"ל דרבנן. א"ו משמע דגם למ"ד חדש בח"ל דרבנן אין הפרש בין של יהודי ובין של אינו יהודי. וגם התוספות במנחות שם שכתבו אהא דאמר וקסברי חדש בח"ל דרבנן. דפליגי תנאי בספ"ק דקדושין. א"כ ע"כ ס"ל דגם ת"ק דר' אליעזר ס"ל דחדש בח"ל אסור מדרבנן. וכ"כ המ"א סס"י תפ"ט. והרי מהירושלמי דקדושין מוכח דבין לת"ק בין לר"א אין שום חילוק בין חדש של יהודי בין חדש של אינו יהודי. וא"כ לת"ק גם בח"ל דחדש אסור מדרבנן האיסור שוה בין של יהודי לשל אינו יהודי:

והנלע"ד לצדד היתר ע"פ דעת האומרים חדש בח"ל דרבנן. והוא שלפ"ז י"ל דעכ"פ לא חמיר מערלה בח"ל דהוי הלמ"מ אלא דכך נאמרה ההלכה דספיקא שריא. וכ' הר"ן ספ"ק דקדושין דכל ספיקא שריא ואפילו קרוב לודאי ואפילו לספוקי להדדי נמי שריא עכ"ל. וא"כ לפ"ז גם בחדש יש לומר כן דכל שיש לו ספק שמא אינו חדש יש להתיר אף אם קרוב לודאי שהוא חדש. ואין לומר דרק גבי ערלה מקילין כן כיון דנאמרה ההלכה דספיקא שריא היינו אפילו כל ספק. משא"כ גבי חדש אף שהוא דרבנן לא מקילין רק בספק שקול. דהא כלאים שהם מדברי סופרים מקילים בספיקן יותר מספק ערלה. א"כ גם בחדש עכ"פ אין להחמיר יותר מספק ערלה. אך התוס' בקדושין (דל"ו סע"ב) שהקשו גבי ערלה בח"ל דהוה לנו לילך אחר הרוב. משמע דלא ס"ל כהר"ן. דאילו להר"ן כיון דאפילו ספק קרוב לודאי שריא א"כ ה"ה אפילו מיעוט נגד רוב שריא. ועיין מזה בסהמ"ק בקדושין (דל"ו) על דברי התוספות שם:

והנה שמעתי מדודי זקני הרב מוהרי"ל ז"ל ששמע מאחיו אאזמו"ר ז"ל שיש לו צד ליישב מנהג העולם המקילים בחדש ע"פ הא דנהוג עלמא כר' יאשיה בכלאים כו' ולא שמע ממנו יותר. ולכאורה י"ל ביאור דבריו ע"ד מ"ש בספר שו"ת תשואת חן סס"י כ"ו וז"ל דמשם מבואר היכא שיש מנהג ויש להם על מה שיסמכו עוקר ההלכה אף דקיי"ל הלכה כסתם משנה א"כ ה"ה בחדש כו' עכ"ל יעו"ש. אמנם אפשר יש להעמיק עוד דבריו יותר. כי הנה במשנה דספ"ק דקדושין שמשם מקור האיסור דחדש בח"ל מבואר עכ"פ דכלאים אסור ג"כ אלא דת"ק ס"ל ערלה וכלאים לבד ור' אליעזר מוסיף אף החדש. ועיין פנ"י שם שכ' דעיקר הפי' דאסרי כלאים היינו מדאורייתא וגם להתוס' שם דס"ל דפי' איסור כלאים שבמשנה הוא מדרבנן וכמתניתן דספ"ק דערלה. מ"מ עכ"פ עכשיו דנהוג עלמא כר' יאשיה המתיר לגמרי כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן כו' היינו דלא כמתניתין. וכיון דעכשיו נהוג עלמא דלא כמשנה זו לענין כלאים. והוא ג"כ דלא כמתניתן דספ"ק דערלה דאוסר כרם הנטוע ירק. א"כ ה"ה לענין חדש אם נהוג עלמא כת"ק דר' אליעזר עכ"פ אין למחות בהם. דהא בלאה"נ לא נהוג עלמא כלל כמתניתן זו וכמתניתן דערלה לענין כלאים:

ומ"מ כ"ז ליישב מנהג העולם ודוקא בחדש של אינו יהודי ובח"ל דהושוו הב"ח והפנ"י להקל בזה ע"כ בזה הוא שיש לצדד. אלא דלפמ"ש נת' שמ"מ אין לצדד אפילו בכה"ג אלא כשיש עוד ספק שמא הוא ישן ואף דהוא ספק קרוב לודאי שהוא חדש מ"מ צד גדול הוא להקל כמו ספק ערלה בח"ל להר"ן וסיעתו. ומסתמא בכל חדש של אינו יהודי יש ספק כזה ומ"מ ודאי שכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדעת הרי"ף והרמב"ם והטוש"ע דחדש בח"ל אסור מדאורייתא דלפ"ז העיקר שאין שום חילוק בין חדש של אינו יהודי לשל יהודי. וגם לפ"ז כשיש ספק בזה לא דמי כלל לספק ערלה כי אם כשאר ספיקא דאורייתא כדאיתא במנחות (דס"ח ע"ב) במימרא דרבינא וכדפירש"י שם הלכך חייש לספיקא. ואע"ג דספק דקביעי דירחא אינו ספק אמיתי לדידן. וכ"ש בשאר ספק ממש. ועיין בכתובות פ"ב (דכ"ד ע"א) בתוספות ד"ה שלי חדש דלכאורה מוכח משם דכולהו ס"ל דחדש אסור מדאורייתא. דאל"כ אין תימא כ"כ אם הקילו בו כמו בדמאי. אע"ג דבדמאי רוב ע"ה מעשרין הן הא גם בחדש איכא ספק שמא הוא ישן ואם חדש בח"ל דרבנן הוי ספק דרבנן עכ"פ וה"ל כמו רובא בדאורייתא וכ"ש לפמ"ש התוס' דקדושין (דל"ז ע"א) דרוב השעורים נזרעו קודם י"ו בניסן כו'. א"ו משמע דס"ל דחדש הוי דאורייתא מיהו י"ל דתנא דמתניתין דדמאי בארץ ישראל קאי דשם לכ"ע הוי חדש דאורייתא:

ובדין שכר הנעשה מחדש שנזכר בפנ"י בק"א דקדושין. כתבתי מזה קצת על המשנה רפ"ג דפסחים גבי שכר המדי. ועוד כתבתי מזה בתשו' בדין יי"ש שלא נמכר קודה"פ במכירה הגונה כדבעי: