א

סימן רטו

סופר שכתב בס"ת במקום האמורי. טעה וכתב השם הוי'. ואח"כ תיקן בעצמו ועשה מתיבת השם תיבת האמורי. היינו הה"א דשם נשאר ה' דהאמורי. אם רשאי לקרות בס"ת זו ואם צריך תיקון איך יהיה אופן תיקונה אם לגנוז כל היריעה אם לקדור תיבת האמורי ולהניח מטלית ולכתוב תיבת האמורי:

גרסי' פ"ק דערכין (ד"ו ע"א) יגוד וישתמש במותר. ופירש"י יגוד יחתוך מקום השם ויגנוז החתיכה וישתמש במותר ויבננו בבהכ"נ עכ"ל. נראה שאין צריך לחתוך כל הקורה לשנים חלקים ולחתוך לגמרי מקום השם ויהיה א"כ מהקורה שלשה חלקים חלק אחד שהוא כנגד מקום השם יגנוז. והשני חלקים יבנה בבהכ"נ. דמלשון וישתמש במותר ויבננו משמע שנשאר הקורה אחת. ולא חתוכה לחלקים. וכן משמע בפירש"י בשבת פרק במה אשה (דס"א ע"ב) בד"ה יגוד יקוץ מקום השם ויגנזנו עכ"ל. ולשון מקום השם משמע רק כמו נטילת מקום שבפוסקים שהוא כעובי אצבע עד"מ כמ"ש במשנה בפסחים פרק כיצד צולין (דע"ה ע"ב) יקלוף את מקומו כו' יטול את מקומו. ופירש"י יטול. דלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי כו'. והרשב"א בתה"ק פי' דנטילת מקום היינו קליפה עבה כו'. אבל התוספות כתבו יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגוררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל. והגם שזה הדין מ"ש ויש ליזהר כו' גם לפירש"י אמת ויציב. שהרי הקלף שתחת מקום השם הוא לא עב יותר מכדי נטילת מקום. א"כ לא שייך בו יגוד. אך עכ"ז מדבריהם משמע שכל עובי הקורה שכנגד מקום השם היא קדוש וטעונה גניזה אף אם יש בה יותר ויותר מכדי נטילת מקום:

קיצור. שי"ל דרש"י ס"ל דפירוש יגוד הוא נטילת מקום ותוספות ודאי ס"ל דכל המקום שכנגד השם יגוד ויגנוז:

ב ולכאורה זה תלוי בשני הפירושים שהביא רש"י שם. בד"ה שם שלא במקומו אינו קדוש. דלפירוש ראשון דרש"י. כלומר אינו קדוש אלא מקום השם. א"כ כיון דמקומו מיהא קדיש אף כשכתוב על ידות הכלים. א"כ י"ל כל מקומו קדוש וכ"נ מהתוספות שמפירוש זה דקדקו שהחתיכה שכנגד השם טעונה גניזה דכל עוביה נקרא מקומו של השם. אבל לפירוש שני דרש"י. שכשכתוב על ידות הכלים או על הקורה זהו נקרא שם שלא במקומו ולא קדיש. לכן י"ל דלא קדיש כל עובי הקורה רק כדי נטילת מקום. אך קשה דהא רש"י כתב שהפירוש הראשון הוא עיקר. א"כ עכצ"ל דרש"י ס"ל ג"כ כהתוספות שיחתוך כל המקום שכנגד השם ולא כמש"ל בשמו. והנה כמו שכתבתי שתלוי בשני הפירושים דרש"י עד"ז מצאתי בפר"ח בביאורים ללשונות הרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת ה"ו כ' ודע דאיתא פ"ק דערכין דשם שלא במקומו לא קדיש ופירש"י כו' ואיכא בין הני תרי פירושי כו' ולפירוש תניינא כו' וק"ל דא"כ שם שכתוב על הכלי למה יגוד ויגנז והא לא קדיש וניחא לי דנהי דלא קדיש מדאורייתא מדרבנן מיהא קדיש עכ"ל. ובזה אין דבריו נראים דגם לפירש תניינא השם מיהו קדיש רק שאינו מקדש כל המקום שכתוב עליו. ולכן צ"ל יגוד ויגנז דכיון דהשם עצמו מיהו קדוש. והיינו עם כדי נטילת מקום דזהו בכלל השם עצמו כמו הגויל הסובל את הכתב. וכן מבואר בשו"ת מהרלב"ח סי' ב' שהביא בשם בה"ג וסמ"ג דפירשו כפירוש שני דרש"י דשם שלא במקומו פירוש במקום שאין ראוי ליכתב לא קדיש כולי גליון דידיה כו' שנראה מזה שכהשם הוא במקומו מחולף בדינו לכשאינו במקומו עכ"ז החלוף הוא לענין קדושת כל היריעה או לא כי כשהוא במקומו מקדש כל היריעה וכשהוא שלא במקומו יגוד ויגנוז. אבל לענין קדושת השם בעצמו לא הוזכר שם חלוף בין זה לזה עכ"ל. והנה עם היות שזה הפירוש לא קדיש כולה גליון דידיה מבואר רק בסמ"ג וספר יריאים סי' ט'. אבל כפי עצם פירוש שני דרש"י אפ"ל דגם מקומו כולו בעובי אינו קדוש רק כדי נטילת מקום כנ"ל. אבל זה עכ"פ דהשם בעצמו מיהו קדיש אף לפירוש שני דרש"י ודלא כהפר"ח שלא ראה תשו' מהרלב"ח:

קיצור. לכאורה דין זה תלוי בשני הפירושים דרש"י דלפי' שני דשם שלא במקומו כגון על ידות הכלים לא קידש י"ל דאינו קדוש רק השם ומקומו כדי נטילת מקום. משא"כ לפירוש ראשון דרש"י. וגם לס"י וסמ"ג אף דס"ל כפירוש שני דרש"י מחמרי טובא. השגה על הפר"ח דס"ל דגם השם עצמו אינו קדוש רק מדרבנן:

ג וגם ראיה נגד הפר"ח מהש"ס דשבת פי"ו (דק"כ ע"ב) הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו לא ירחץ וכו' לא תעשון כן. משמע דאסור מדאורייתא. והרי השם נכתב שלא במקומו ואעפ"כ אסור מן התורה למוחקו וכ"מ בפירש"י פ"ק דיומא (ד"ח ע"א) בד"ה לא ירחץ. ואזהרה למוחק כו' משמע דזהו נמי מדאורייתא. ובתוס' ישנים שם לא חלק על פירש"י רק משום דזה הוי גרמא והמסקנא בפרק כ"כ דגרמא שרי. אך אף שהשם עצמו קדוש אף שלא במקומו. עכ"ז י"ל דאין מקומו קדוש כולו רק כדי נטילה. ואפ"ל קצת ראיה לסברא זו מדאמרינן בשבת שם דעשייה הוא דאסור הא גרם מחיקה שרי כיון שאינו מוחק ממש רק גורם כגון שטובל במים ועי"ז המים מוחקים השם. א"כ כמ"כ כשנוטל השם עם כדי נטילת מקום דעדיף טובא מגרמא דמחיקה שהרי נשאר השם שלם עם מקום חשוב ממש. י"ל דשרי. ולא דמי להא דאיתא בסנהדרין פרק ד' מיתות (דנ"ו ע"א) ואימא דברזיה מיברז. דהתם פירש שעשה נקב בהשם עצמו וע"ז פירש בס"י ומניין שהחותך אסור דאמר ואימא דברזיה מיברז. משא"כ הכא שחותך בהעץ ומשייר בו למעלה מהחתך כדי עובי אצבע. והנה הס"י וסמ"ג כתבו שהעיקר כפירוש השני דרש"י. אלא דמחמרי טובא וס"ל דשם במקומו מקדש אף הגליון דהיינו כל הגויל. ושלא במקומו אינו מקדש רק מקומו. ונראה התוספות לא ס"ל כס"י וסמ"ג שהס"י כ' הלכך אם כו' והתוספות לא ס"ל כן. אך י"ל זהו מפני דס"ל כפירוש ראשון דרש"י. אח"כ ראיתי בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט מפרש פירש יגוד שכל המקום שכנגד השם יגוד ויגנוז. ומזה הביא ראיה לאסור לקלוף השם וז"ל וכן יש להביא ראיה שדבר זה אסור כו' (ר"ל לקלף את השם מהגויל באופן שישאר השם שלם עם קצת גויל שתחתיו נגד כל השם יעו"ש) מדאמרינן בערכין היה שם כתוב כו' יגוד ויגנז ופי' יגוד יחתוך כמו גודו אילנא ואם הגירסא היא יגור מלשון מגוררת במגירה בלשון משנה פי"ז דשבת (דקכ"ב ע"ב) מגירה לגור בה את הגבינה. ואילו היה אפשר להתיר קליפה לא היה לו לגוד ולא לגור כל מקום השם אלא יקלף אותו בקרדום ויגנז דהא אסיק התם דשם שלא במקומו לא קדיש ויותר קל הוא זה בקורה ולא בגויל עכ"ל. והנה מדבריו אלו מוכח דמקום השם שלמטה מהקליפה לא קדיש אלא דאעפ"כ יגוד כולו ולא ליקח כדי קליפה משום שיש לחוש שמא לא תהיה הקליפה שלימה ויבא לידי מחיקת השם. יעו"ש דמפני טעם זה אסר לקלוף השם. והנה בחלק ב' סי' ק"ט כתב שאין למחות על הנוהגים לקלוף את השם. א"כ לפ"ז כ"ש דיש לומר כן גבי יגוד בקורה שיטול כדי עובי אצבע דרחוק מאד שיבא לידי מחיקת השם. ועוי"ל שאף אם ח"ו יבא שלא תהיה הקילוף שלם. אין זה נקרא רק גרמא. אך עכ"ז מאחר דחזינן להתשב"ץ שמפרש יגוד כולו בטלה סברתי. והטעם י"ל משום דמקום הקורה שכנגד השם קדוש כולו אף שהתשב"ץ נ' דלא עלה על דעתו סברא זו דאם כן אין ראייתו כלום:

קיצור. ראיה נגד הפר"ח מהש"ס דשבת (דק"כ ע"ב) וביומא (ד"ח ע"א) ומפירש"י שם. מהתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט משמע דלפי' שני דרש"י הנ"ל סעיף ב' שם שלא במקומו לא קדיש המקום שתחתיו רק כדי נטילת מקום. ומ"מ ס"ל דאסור לקולפו. גם כי לפירוש ראשון דרש"י שהסכימו כן רש"י ותוספות נראה דמקומו כולו קדוש:

ד והנה בנד"ז שבמקום תיבת האמורי כתב שם י"ל שנקרא שם שלא במקומו לפירוש השני דרש"י. הגם דלכאורה נראה מלשון רש"י דשלא במקומו היינו כגון ע"ג כלים וקורות. משמע הא כשכותבו בקלף בס"ת נקרא במקומו אף אם כתבו במקום שא"צ להיות שם כלל. אך ממ"ש רש"י דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתב המקרא עם השם כנתינתו. א"כ כשכתבו במקרא שאין בו השם כלל הוי שלא במקומו. ולכאורה כן משמע מהתוספות במש"ש ויש ליזהר וכו' משמע דזה נקרא שלא במקומו. אלא שהתוספות ס"ל כפירוש ראשון דרש"י ולכן אין מדבריהם ראיה. ובשו"ת שיבת ציון סי' מ"ג ע"פ פירושו במס"ס ס"ל דהוי כמו קדושה בטעות. הביאו בפתחי תשובה סי' ער"ה סק"ד. ומ"ש דהוי הקדש בטעות אינו נראה. וראייתו מהמס"ס אינו ראיה כמו שדחה בעצמו מדברי רבי יהודה שם ותירוצו על זה דוחק גדול ועצום. רק דה"ל ככותב השם שלא במקומו. וג"ז צ"ע כנ"ל. אך לנדון שלפנינו אין נפקותא דלו יהא דהוי שם שלא במקומו עכ"פ השם קדוש מדאורייתא וכמו כן הגויל שתחתיו ודאי קדוש כולו. וכשעשה ממנו תיבת האמורי עבר על ל"ת דלא תעשון כן. והרי התוספות דערכין (ד"ו ע"א) אוסרים אף אם גררו ומחקו מלכתוב שאר תיבות דס"ת וכ"ש כשלא גררו. וכ"ש תיבת האמורי דהוא בזיון גדול. דאף שתיבה זו היא ג"כ מקדושת ס"ת. מ"מ הרי גם אל אחר נכתב בס"ת. והנאמר שאין זה בזיון כשעשה מהשם הנכבד והנורא תיבה שנאמרה לרעה ולקלס. אין לך בזיון גדול מזה. וחלילה להניח הס"ת כן:

ה והנה הש"ך סי' ער"ה סק"ג הביא בשם תשו' הרא"ש כלל ג' סי' ז' שכתב וח"ו לקדור את האזכרות. וכן בתשו' מהרלב"ח סי' ב' בשם הרא"ש ג"כ כמ"ש הש"ך ובהג"ה שם שבדפוס וויניציאה אינו וכ"כ בספר תפל"מ שבתשו' הרא"ש שלפניו לא נמצא כן ומ"מ מהרלב"ח שם כ' שמדינא מותר לקדור את האזכרה. והביא ראיה מהא דיגוד ויגנוז הנזכר לעיל. הרי כשקוצץ השם שלם שהוא מותר. (ומזה ראיה לכאורה שמפרש יגוד ע"ד שכתבתי לעיל סעי' א' לפירש"י ולא כפירוש התשב"ץ דלעיל סעיף ג' דאם הפירוש שקוצץ הקורה מעבר לעבר אין זה דומה כלל לקודר). אך אח"כ העלה כיון שהרא"ש כ' וח"ו לקדור כו' ע"כ תירץ ההיא דיגוד ויגנוז משום שהשם שלא במקומו. וחילוק זה אין לו יסוד דהא שם שלא במקומו ג"כ הוא קדוש עכ"פ מדאורייתא. ועוד דהכא שנכתב השם במקום שא"צ להיות שם י"ל הוי ג"כ כמו שלא במקומו. ובשבת פי"ו (דקי"ו א') קודר את האזכרות שבהן וגונזן כו' התירו לקדור את האזכרות בשביל שלא יהיה גנאי להשם. מיהו משם אין ראיה. ובתשו' נ"ש סי' ל"ז הביא ראיה ממ"ס דמותר לקדור את השם שנכתב יתיר ועדיף מלגנוז את היריעה וחלק על תשו' מהרלב"ח הנ"ל. ובתשו' שבו"י ח"א סי' פ"א השיג עליו והבל"י השיג על השבו"י. גם בתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט אע"פ שאסר לכתחלה לקלוף את השם התיר לקדור. וז"ל ויותר טוב היה לקדור כל האזכרה ולדבק במקום הנקב מעט גויל בדבק כו'. אלא שעכ"ז לדבריו מוכח מהרמב"ם פ"ח מהס"ת ה"ג דסילוק היריעה עדיף מלקדור את השם. ואין מזה ראיה דשם יש עוד טעמים כמ"ש הכ"מ פ"ח ה"ג ובט"ז סי' ער"ה סק"ב. ועוי"ל דשם יצטרך לקדור כמה אזכרות. וגם התשב"ץ בעצמו בתשו' ח"א סי' קכ"ה האריך בטעמו של הרמב"ם דיגנוז. ולדבריו שם אין מוכח כלל דין הנ"ל דגניזת היריעה יהיה עדיף מלקדור את האזכרה יעו"ש. ולכאורה י"ל כיון אפילו גרם מחיקה אין איסור כמבואר מהש"ס פי"ו דשבת (ק"כ ע"ב) כנ"ל. כ"ש קודר דאינו אף גרמא דמחיקה כלל שהרי השם שלם רק לכל היותר י"ל דנראה קצת כמחיקה. ובודאי זה קיל מגרמא דמחיקה ממש. וא"כ אפ"ל דזה קיל מגניזת יריעה שלימה:

אך כ"ז כשהאזכרה כתובה כמו שהיא אזי שייך חקירה הנ"ל איזה דרך טוב יותר אם לקדור את האזכרה או לסלק כל היריעה ולגונזה. אבל בנד"ז שכבר קלקל הסופר ועשה מהאזכרה תיבה אחרת היינו תיבת האמורי. פשיטא דיותר טוב לקדור תיבה זו מלגנוז היריעה. וכמ"ש בספר תפל"מ בסי' ער"ה וז"ל מ"מ נראה דהיינו דוקא כשהשם הוא כתקונו וא"צ תיקון אלא שס"ת צריכה תיקון משום פתוחות וסתומות. וכההיא דתשו' הרא"ש או שכתובים ב' אזכרות ואחד מיותר. אבל אם השם בעצמו אינו כתיקונו וצריך תיקון ועי"ז תפסל היריעה נ"ל דמותר לחתוך כיון דנפסל אין בו משום קדושת השם כ"כ וכההיא דסי' רע"ו סי"א עכ"ל. כ"ש בנד"ז דכבר עשה מהשם תיבה אחרת לגמרי. דמותר לקדור התיבה ההיא מהס"ת ולגונזה. וידבק במטלית ויכתוב עליה תיבת האמורי: