א

סימן רי

א ע"ד הס"ת שכתב כס יה בשני שטין. והנה לפי גירסא שלנו בש"ס פרק ערבי פסחים (דקי"ז א') ס"ל לרבה דכס יה ב' תיבות הן. אבל ר' יוחנן ורב ס"ל דתיבה אחת הן וא"כ ודאי אין הלכה כרבה. דדוקא מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי. ואין לומר דאידך דריב"ל דאמר גדול שבכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת א' יהיה ס"ל כרבה לפי' מהרש"ל ביש"ש פ' השולח והט"ז בא"ע סי' קכ"ט גבי עמינדב ותשו' פנ"י חלק א"ח סי' ו' שפי' דאידך דריב"ל ס"ל דב' תיבות הן והללו חול י"ה קדש. ופליג אדריב"ל קמייתא. וא"כ נאמר כמו דס"ל בהללויה דב' תיבות הן ה"נ בכסיה. ואם ריב"ל ס"ל כרבה י"ל דאפשר אין לדחותם מהלכה וכמ"ש מהרא"י בפסקיו סי' קפ"ח בשם ר"ת במגלה דהלכתא כוותיה אפילו נגד ר' יוחנן. אך באמת זה אינו דאפי' לפירושם דאידך דריב"ל ס"ל בהללוי' דב' תיבות הן מ"מ אין ראיה דס"ל כן בכסי' וראיה ברורה מרב דס"ל דכסיה תיבה א' היא אע"ג דס"ל דהללוי' ב' תיבות הן. מלבד דבספר שמות פי' דאידך דריב"ל ג"כ ס"ל דהללוי' תיבה א' הוא וכן ודאי פי' מהרא"י בפסקיו סי' הנ"ל דברי ריב"ל וחנם השיג עליו מהרש"ל בזה וכדבעינן למימר קמן ומאחר דתיבה א' הוא י"ל דפסול כשנכתב בב' שטין וכמ"ש הרשב"א בתשו' לרמב"ן סס"י קמ"ח שאין זו כתיבה. אמנם התשב"ץ ח"א סס"י קע"ז כ' לא מלאני לבי לפוסלו משום דהתם פליג רבא על ר' יוחנן ורב ודלמא הלכתא כוותיה משום דבתרא הוא. והיא ג"כ הגירסא שבתוי"ט פ"ד דסוכה. ולהתוי"ט פשיטא לי' דהלכה כרבא. לפ"ז כשר לכותבו גם בב' שטין דומיא דהללויה שבתלים דר' חייא. ואפשר עפ"ז נכתב הס"ת הזאת. ומ"מ הצריך התשב"ץ לתקנה כהובא בב"י בבי"ד סי' רע"ו בבד"ה. אמנם לגי' שלנו הדבר ברור דמוכרח לתקנה והג"פ בא"ע סי' קכ"ט ס"ק קל"ד הכריח דהעיקר כגי' שלנו דגרסי' רבה. ותמיהני על תשו' שב יעקב חי"ד סי' נ"ז שהשואל הכריח דכסיה תיבה א' היא משום דאין הלכה כרבה נגד ר' יוחנן ורב. והשב"י צידד להקל משום דרבא ס"ל דב' תיבות הן. ולא הרגיש כלל בחילוף גירסאות שיש בזה גופא דהגי' שלנו רבה ולא דיבר רבא מאומה בדין זה כלל:

ב והנה בגמר דבריו הביא עוד ראי' דכסי' ב' תיבות הן מהפסיקתא שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק שנאמר כי יד על כס יה א"כ מזה מוכח דפשטא דקרא ב' תיבות הן וכס חול ויה קדש כמו דס"ל לרב בידידי' עכ"ל. ותוכן כוונתו בראיה זו היינו דמאחר דדרשינן דאותיות י"ה הן השם א"כ עכצ"ל דהוא תיבה בפ"ע דאת"ל דהוא תיבה א' עם כס א"כ אינו קדש ולא שייך לומר שאין השם שלם דהא אין כאן שם קדש כלל (והנה לדבריו אין אנו צריכין לראיות מהפסיקתא כ"א מתלמוד ערוך בברכות (דנ"ח א') ובסנהדרין (ד"כ ע"ב) דפי' כס ל' כסא ממילא דיה הוא שם. ויש לדחות דגם כסי' הוא לשון כסא. ולכן הוצרך להביא ראי' מהפסיקתא. דנק' כסא ושם). אכן באמת אין זו ראי' כלל דאפילו לר' יוחנן ורב דס"ל כסי' תיבה א' מ"מ התיבה זו האחת כולל ענין כסא ושם. רק דנכללין בתיבה א'. וזהו שאין הכסא שלם ואין השם שלם. וכן הבין התשב"ץ סס"י קע"ז ממדרש זה דתיבה א' הוא. הפך סברת השב"י במדרש זה. וראיה לזה מאידך דריב"ל דאמר דהללויה כולל שבח ושם בבת אחת. הרי דפי' י"ה דהללוי' שהוא שם. ואעפ"כ ס"ל דתיבה א' הוא. כמו שהאריך בזה בספר שמות (דף ל"ג ע"א) ויש ראי' לפי' זה מהירושלמי רפ"ק דמגלה שהביא הס"ש (דף מ' ע"ב) מילהון דרבנן פליגי דאמר ר' סימון בשם ריב"ל כו' הללויה שהשם והשבח כלולין בו ע"כ ור"ל דפליגי על רב דאמר ב' תיבות הן והם ס"ל דתיבה א' הוא כמ"ש ריב"ל או דפליגי גם אשמואל ע"ש בס"ש ומ"מ ס"ל דתיבה א' הוא ויש נפ"מ דלפי' ראשון כיון דתיבה א' היא אין השם קדש ולפי' שני דהס"ש אע"ג דתיבה א' היא מ"מ השם הוא קדש יעו"ש. ואיך שיהיה עכ"פ מזה ראי' דריב"ל ס"ל דתיבה א' היא. גם מלשון שכולל שם ושבח בבת אחת שבגמרא משמע כפירושם דתיבה א' הוא וזהו בבת אחת ר"ל בתיבה אחת. וכן משמע בזוה"ק פ' ויחי דרל"ב ע"ב דאומר ובג"כ הללויה שבחא ושמא כחדא כלילן כחדא. מדאמר כחדא כלילן כחדא. משמע ודאי דתיבה א' הוא שכוללת השבח והשם. משא"כ לפי' הרש"ל וט"ז ושו"ת פנ"י דר"ל דב' תיבות הן. א"כ איך הוא בבת אחת. וכ"ש דאין שייך לומר כלילן כחדא. וכ"ה ג"כ ל' הירושלמי הנ"ל שהשם והשבח כלולין בו ובגמרתינו ג"כ שכולל שם ושבח. וכיון שכן הרי אנו רואים דאע"ג דתיבה א' הוא מ"מ דרשי' בה שבח ושם. כמ"כ בכסי' אע"ג דתיבה א' היא דרשינן בה כסא ושם. לכן אין שום ראיה מהפסיקתא כלל דכסיה ב' תיבות הן:

ג ועוד יש צ"ע על התשב"ץ בתשו' דסי' קע"ז הנ"ל שכ' וניקוד הסמ"ך בשב"א אינה ראיה כ"כ שכן מצינו מימינו אש דת השי"ן נקודה בשב"א ואחרים כמוהו ובודאי שהן ב' תיבות עכ"ל התשב"ץ והובא תחלת לשון זה בבד"ה סי' רע"ו נמצא בנה בנין להקל דכסי' ב' תיבות הן מהא דאש דת דבודאי ב' תיבות הן. ובאמת זה אינו כמ"ש הרמ"ה בספר מסורת סייג לתורה באות אלף וז"ל מימינו אשדת למו. אשדת חדא מלה כתיב וקרי תרין וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ט אש דת צ"ל מלה אחת וקריין תרין והנ"ל אם הי' כתוב בשני שטין אפשר שיש לפסול דהרי הוא כהנהו כתיבין וקריין שבתורה שהשינוי בהם פוסל וצ"ע כי לא אוכל כעת לברר אם המסורה הזה בלי חולק עכ"ל. והגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל בספר שערי אפרים ש"ו סמ"ט פסק דפסול. אלא דמ"מ גבי כסי' כ' הרמ"ה בספר מסורת הנ"ל באות כ' בנוסחי דיקי תרתין מילי כתיב. ואפשר דר"ל דפסיק להו לתרי תיבות אבל בחדא שטה דוקא ע"ד שנז' בפא"ט דס"ה. ועוד אפי' את"ל דהרמ"ה ס"ל דב' תיבות הן ואפילו לחלקן בב' שטות שרי הרי ודאי שפיר קאמר כת"ר כיון דהתשב"ץ סס"י קע"ז הביא שיש מסורה דס"ל ב' תיבות הן ויש מסורה דס"ל חד תיבה הוא וא"כ ודאי י"ל דמסורה האומרת ב' תיבות הן ס"ל כדעת רבה בש"ס ואנן קיי"ל כר' יוחנן ורב וכ"ד רבנן שבירושלמי דמגילה וכ"ד הזוהר ויחי כנ"ל. וע' בתשו' שב"י סי' נ"ז הביא ד' הרמ"ה הנ"ל שהובאה בס' אור תורה. והשואל שם הכריח דהמסורה האומר דכסי' תיבה א' היא ראוי לסמוך עלי' יותר כו' ע"ש. ולא דמי למ"ש בתשו' הרדב"ז (ובנדפסות מחדש הוא ח"ד) סי' ק"א בשם הרשב"א והוא בתשו' להרמב"ן סי' רל"ב וע' בב"י בי"ד סס"י ער"ה. שאין מוסיפין וגורעין בכל מקום ומקום בספרים ע"פ המסורת ולא ע"פ מדרשי אגדה כו'. ומ"מ מה שבא בגמרא דרך עיקר דין כקרנות קרנת בסוכת בסכת וכו' בזה ודאי מתקנינן עכ"ל. א"כ בהנהו דערבי פסחים י"ל כיון דאינו עיקר דין לא מגיהין עפ"ז. אך ז"א כיון דהוא מימרא דאשמעינן סדר כתיבת תיבות אלו ודאי ה"ל כמו דרך עיקר דין. ועוד דהא דין גמור הוא אם יה חול או קדש כמש"ש לפיכך וכו'. גם מלשון איבעיא להו מובן דזהו דרך עיקר דין ועוד דלא כ' הרדב"ז אלא שאין להגיה ע"פ הדרשות נגד והפך מ"ש ברוב הס"ת ומשום דאחרי רבים להטות. א"כ י"ל דזה מהני לנד"ז שא"צ להגיה לכתוב כסיה תיבה אחת ממש כיון שבס"ת שלנו כתובה ב' תיבות. אבל מ"מ כיון דגם בס"ת שלנו הכל בשטה א' ודאי דאין להקל אפילו נגד המדרשות לכותבה בב' שטין כ"ש נגד תלמוד ערוך הבא דרך עיקר דין כנ"ל:

ד והנה ע"ד התיקון לכאורה היה נ"ל לגרר כס שבסוף השטה ולהרחיב למ"ד של על כמ"ש בבד"ה בשם הרשב"ץ. ולכתוב כס אצל תיבת יה שבתחלת השטה. היינו בריוח שבין דף לדף. ונמצא יהיה תיבת כסי' בס"ת זו כמו בכל הס"ת בשטה א'. ואע"פ שאותיות כס יהיה חוץ לשטה אין בכך כלום. דאע"ג דקיי"ל בי"ד סי' רע"ג ס"ג וסי' רע"ו ס"א דתיבה שלימה אפילו אין בה אלא שתי אותיות לא יכתבנה חוץ לדף. היינו תיבה שלימה. אבל שני אותיות שהם רק חצי תיבה או אפילו רובה יוכל לכתוב אפילו לכתחלה חוץ לדף. וא"כ הרי שני אותיות כס הם רק חצי תיבה באמת לפמ"ש דקיי"ל כר' יוחנן ורב דכסי' תיבה א' היא. ואף שהסופרים נוהגים לכותבן בשתי תיבות. מ"מ הרי באמת רש"ל כ' ע"ז ואי איישר חילי אבטליני' ואף למנהג זה מ"מ כיון שכותבין רק בשטה א' דוקא נק' זה תיבה אחת וכמ"ש בשו"ת פנ"י חא"ח סי' ו' דלד"ה אע"ג דתיבה א' היא מ"מ שרי לחולקם לשתים. והיינו בשטה א' דייקא אבל לא בשני שטין. וא"כ עכצ"ל דאינן שני תיבות ממש דא"כ אפי' כתבם בשני שטין לא יפסל. א"ו מדפסל בכתבם בשני שטין עכצ"ל דאין רשאי לחלוק אותם ממש להיות תיבה זו מובדלת מזו. ואעפ"כ בשטה אחת רשאי לכותבן בב' תיבות דכיון דבשטה א' הן אין זו התחלקות גמור וכתיבה א' יחשבו. ואע"ג דבשאר תיבה כמו יהודה שכתבה ב' תיבות יהו דה אף בשטה א' ודאי פסולה כמ"ש הרמב"ם פ"י מהס"ת ה"א תנאי י"ו. א"כ מזה נשמע דאף בשטה א' נקרא התחלקות כשהפסיק בין האותיות כשיעור ריוח שבין תיבה לתיבה ונקרא עי"ז שני תיבות. וא"כ גם בכסי' נימא הכי כיון דתיבה א' היא יהיה פסול כשהפסיק ביניהן. ומ"ש מכתבם בשני שטין. וכבר עמד ע"ז הג"פ סי' קכ"ט ס"ק קל"ג אכן באמת לק"מ דהא מוכח בהדיא בגמ' בחולין (דס"ה ע"א) דבשטה א' אין זו התחלקות להיות נק' תרתי תיבות אא"כ פסקם בב' שטין אז ודאי נק' תרתי תיבות כמש"ש ומדפסק להו ספרא בתרתי תיבות ש"מ כו' ואח"כ ביאר דבריו דהיינו בתרתי שטין משא"כ כדרלעמר כו' ע"ש. הרי דבשטה א' לא נק' תרי תיבות דאין לומר דאפילו בשטה א' נק' ודאי תרין תיבין דא"כ לא הל"ל בתחלה ומדפסק להו ספרא בתרי תיבות והל"ל בתרי שטין. אלא משמע דבאמת לא נק' תרתי תיבות אא"כ פסקם בתרי שטין. וא"כ על כרחנו צריכים אנו לחלק ולתרץ גמרא זו שלא יקשה הלכתא אהלכתא דקיי"ל שאם הפסיק תיבה א' לשנים אפילו בשטה א' פסולה כמש"ל בשם הרמב"ם. והחילוק הוא כמ"ש הר"ן בחולין שם. אבל בשטה א' אפשר שפוסקין קצת שמות שסובלין כן דומיא דכדר לעמר. ור"ל דשמות שהם תיבה א' מורכבת משני שמות. יוכל לחלקן לשני תיבות בשטה א'. כיון שהיא באמת מורכבת משני ענינים. אע"פ שעשאום תיבה א' סובלות התחלקות זו דשני תיבות בשטה א'. משא"כ תיבה א' שהיא בלתי מורכבת משני תיבות כמו יהודה. אין סובלת שום התחלקות אפילו בשטה א'. כי בזה נשתנה משמעותה לגמרי. משא"כ בתיבה א' המורכבת משנים לא נשתני' ע"י התחלקות זו שבשטה א'. ואע"ג שהר"ן כ"כ רק לענין גט אבל בס"ת י"ל דאין רשאי לחלקה אפילו בשטה א' דבס"ת בעינן כתיבה תמה ולא פסוקה ושבורה משא"כ בגט. מ"מ הרי למנהגינו לכתוב כסיה בב' תיבות בשטה א' עכצ"ל דגם בס"ת ס"ל דזה נק' כתיבה תמה ועוד דהא הר"ן למד זה מענין כדרלעמר שבגמ' דמיירי גבי ס"ת. וכיון דהכי הוא דהא דכותבין כסי' בשני תיבות בשטה א' אינן נקראי' עי"ז שני תיבות חלוקות רק מ"מ אחת היא. א"כ י"ל דכשכותב כס חוץ לדף אין זה נקרא שכותב תיבה חוץ לדף דהא אין כס תיבה בפ"ע רק חצי תיבה. ולא אמרו שאין לכתוב תיבה חוץ לדף אלא תיבה ממש מן התיבות שרשאי לכותבה בשטה אחרת. אבל תיבת כס דאין רשאי לכותבה רק בשטה אחת עם יה א"כ אינה תיבה בפ"ע ושפיר דמי לכותבה חוץ לדף. וכ"ש הכא דדיעבד הוא וכדי שלא יגנוז היריעה דרשאי לכתוב כן. וא"ת הרי בש"ע סי' רע"ג ס"ג בהג"ה כ' ואפילו כו' ונראים כו' וכ"ה בפסקי תוס' דמנחות סי' נ"ג וא"כ כ"ש כס. אך הרי הש"ך שם סק"ג כ' דמדברי הטור ופוסקים נראה דאין קפידה. גם בסמ"ק לא כ' חומרא זו רק בשם וי"א ע"ש:

ואפילו אם יהיה הלב נוקף לסמוך על חילוק זה ונוכל לחוש דמ"מ מאחר שחולקי' אותם לב' תיבות אף שהוא בשטה א' מ"מ נק' כס תיבה א' ואין לכותבה חוץ לדף. הרי יש להשיב דהא אפילו בתיבה שלימה ממש שכתבה חוץ לדף אין שום קפידא בדיעבד כמבואר ממ"ש בש"ע סי' רע"ג ס"ה וכמו שהביא בד"מ בשם פסקי מהרא"י סי' צ"ג ומהרי"ק שרש ק"ל. ומבואר במהרא"י שם דאין למנוע מלקרות בה אפילו כשיש ס"ת אחרת. וא"כ הכא בנד"ז נמי כדיעבד דמי דאל"כ תצטרך לגנוז היריעה לכן תיקון זה דלכתחלה י"ל דכדיעבד דמי. כ"ש כשנצרף לזה הטעם הראשון דהא כס אינו תיבה בפ"ע מעיקר הדין:

ה אמנם הנה הרשב"ץ ח"א סי' קע"ז הביאו הב"י בבד"ה סי' רע"ו כ' לתקן בענין אחר היינו לגרוד כס ולהרחיב למד של על. ולכתוב כס בין השיטין על י"ה. ולכאורה יש לתמוה ע"ז דלכאורה טוב יותר לכתוב כס חוץ לשטה אצל יה. ויהיה כמו בשאר כל הס"ת שיהיו בשטה א' ממש. מלתלות כס בין השיטין. וגם שיהיה על יה. ולא אצל יה. כמו בכל הס"ת. וחפשתי לבקש טעם לדברי רבינו התשב"ץ. ומצאתי לשני גדולי האחרונים שכתבו דרך אגב קצת טעם ע"ז. הא' הוא השב"י בתשו' סי' נ"ז וז"ל אלא ודאי מיירי (הרשב"ץ) בענין דמלת יה בריש שטה דלכך צריך לכתוב כס ממש על יה משום דבריוח שבין דף לדף אין לתלות עכ"ל. הב' בתשו' מעיל צדקה סי' נ"ה הבין דהרשב"ץ מיירי שנכתב כס יה בשטה א' וצוה למחוק כס ולהרחיב הלמד ולכתוב כס ע"ג בין שני התיבות הרי אפילו אם אינו נוגע בקצה השם אלא אם הי' מדחיק לו כס בתיבה אחת היה בכלל מוחק השם עכ"ל המע"צ. והנה בפי' ד' הרשב"ץ הלא מבואר בהדיא בתשו' שם שהענין היה שנכתב כס בסוף שטה ויה בריש שטה האחרת. וזה כדברי השב"י. ומ"מ נלע"ד דהטעם שכ' השב"י אינו מספיק כלל. דנהי שבריוח שבין דף לדף אין לתלות. היינו לתלות דוקא ר"ל שיהיה נכתב נגד הריוח דביני שיטי. ואיכא תרתי שנכתב חוץ לשטה וגם אינו ביושר אצל השטה. אבל למה לא יכתבו אצל תיבת י"ה כמש"ל. ואפשר כוונת השב"י דבריוח שבין דף לדף אין לכתוב לכתחלה אפילו אצל השטה. כיון דמלת יה בריש שטה א"כ א"א לכתוב כס אצלו רק חוץ לשטה ואין כותבין תיבה א' חוץ לשטה. ומ"ש אין לתלות. י"ל דמה שכותבין חוץ לשטה נק' אצלו כמו תלייה. וס"ל דעדיף לתלות ביני שיטי מלכתוב חוץ לשטה אף שהוא אצל השטה ממש. אכן לפע"ד נ' הסברא להפך. וראי' לזה מתשו' הר"ן סי' ל"ט דהביא הירושלמי פ"ק דמגלה תולין בספרים ואין תולין לא בתפילין ולא במזוזות וכ' לפרשה ע"פ סה"ת משום שהתלייה הנכתבת באמצע שטה שלא במקומו הוא נכתב לפי שהקריאה כדרכה היא לקרות אחר שטה ראשונה התלייה שבין שטה לשטה ואח"כ שטה שנייה ונמצא שנכתב שלא כסדרו לפי שמה שכתוב בראש השטה שנייה הוא מקודם לתלייה שהיא ההשמטה שבאמצע השטה ולפיכך בתפילין שהוזכר פסול שלא כסדרן אין תולין אבל בס"ת שלא הוזכר תולין. והוא ז"ל עצמו השיב ע"ז דבירוש' משמע שמה שתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות אינו מחומר תפילין ומזוזות ולא מקולן של ספרים אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן שלפי שהספרים כתיבתן גסה ויש ריוח הרבה בין שטה לשטה תולין. אבל תפילין ומזוזות מתוך שכתיבתן דקה אין תולין ולפיכך ספרים שכתבן כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם עכ"ל. והנה באמת על הבנת הר"ן בסה"ת יש להקשות דלחד פי' בסה"ת סס"י ר"ה דטעמא דאין תולין בתפילין ומזוזות לפי שנכתבו שלא כסדר ותניא במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנוזו. אין ר"ל דהפיסול משום שהתלייה הנכתבת באמצע שלא במקומו הוא נכתב כו' כפי' הר"ן. דהא בהדיא כ' שם הסה"ת דאסור לכתוב אפילו בריוח שהניח בסדר השורה משום שלא כסדרן ע"ש סס"י הנ"ל. והרי כשכותבו בסדר השורה נכתב במקומו ממש ואפ"ה פסול. א"ו פי' שלא כסדרן לפי סברא זו היינו מה שהקדים לכתוב האות המאוחר ואיחר לכתוב האות המוקדם אע"פ שכתבן במקומן שצריכים להיות ונמצא הקורא קורא כסדרן אפ"ה פסול משום שלא נכתבו כסדרן וכמבואר בא"ח סי' ל"ב. אמנם מ"מ ודאי יש דיעה א' הובאה בסה"ת שם דפיסול דאין תולין בתפילין ומזוזות אינו נמשך מדין כתבן שלא כסדרן והוא ענין בפ"ע. ואף אם אין שייך שלא כסדרן אפ"ה אין תולין ותדע דכ' שם דמהאי טעמא אסור לכתוב בתפילין ע"ג המחק או ע"ג הגרר דהא לא נתברר איזה עדיף ר"ל אם תליי' עדיף או על המחק והגרר עדיף וכיון די"ל דתליי' עדיף ואפ"ה בתפילין ומזוזות אין תולין לכן אין לכתוב בהם ג"כ ע"ג המחק והגרר. וע' בסס"י קצ"ט ובסימני' שם. הרי מבואר לפי' זה דסה"ת שהחמירו בתפילין ומזוזות יותר מבס"ת לענין תלייה דאין תולין בתפילין ומזוזות בלאו טעמא דשלא כסדרן. ואילו לענין כתיבת האותיות חוץ לשטה מבואר בב"י בא"ח סי' ל"ב (בד"ה ולא יכתוב ג' אותיות חוץ לשטה) שאין חילוק בין ס"ת לתפילין ומזוזות דכל מה שכשר בס"ת דיעבד כשר ג"כ בתפילין. הרי שלא החמירו וחילקו בזה מאומה בין ספרים לתפילין ומזוזות. משא"כ לענין תליי' חילקו ביניהם. א"כ מזה מוכרח לומר דעדיף טפי לכתוב אותיות חוץ לשטה מלתלותן ביני שיטי. וכן לפי' הר"ן עצמו בהירושלמי לפעמים אשכחן דתליי' גרועה יותר אפילו בס"ת כגון כשהכתיבה דקה כו' ובכתיבת חוץ לשטה ודאי אין שום חילוק בין כתיבה גסה או דקה. וא"כ לפ"ז תלייה זו לכתוב כס ממש על יה י"ל דג"כ אינה תלייה טובה משום דלא נדע כ"כ מה להקדים בקריאה. דהא מנהג הסופרים כשתולין התיבה שדילגה בריוח שביני שיטי. מקרבה קצת יותר לימין מהתיבה שצ"ל אחריה למטה בכדי שנדע שהיא מוקדמת. משא"כ הכא את"ל שיכתוב כס ממש על י"ה ולא יצא כס חוץ לריוח שבין הדפין. א"כ לא נדע כ"כ מה יוקדם אם כס או יה ע"כ נ"ל דבכה"ג טוב יותר לכתוב כס אצל יה בריוח שבין דף לדף. והנה אף דלפי' השני שבסה"ת בטעם דאין תולין כו' דהוא משום שלא כסדרן אין ראי' דתליי' גריעא מכתיבת אותיות חוץ לשטה. די"ל דלא גריעא כלל אלא דמ"מ פסולה בתפילין ומזוזות משום דלא כסדרן. ונ' דהפוסקים תפסו פי' זה עיקר כמ"ש בב"י בא"ח סל"ב. י"ל דהפוסקים לא תפסו כן רק לחומרא אבל לא היכא שיומשך מזה קולא. ואע"ג דהקילו לכתוב על הגרר והמחק ולפי' זה כ' סה"ת שאין לכתוב על הגרר והמחק. מזה אין ראי' שדוחי' הפירוש הזה לגמרי רק י"ל דס"ל דאין לדמות הגרר ומחק לתליי' ולא אמרו אלא אין תולין כו'. והבו דלא להוסיף כו'. ועוד הא עכ"פ אף לפי' השני אין שום ראי' לומר דתליי' יהיה עדיפא מכתיבת אותיות חוץ לשטה. וכיון שמפי' הראשון מוכרח דכתיבת אותיות חוץ לשטה עדיף מתלייה ומפי' השני ג"כ אין שום סתירה ע"ז נראה דיש לתפוס בזה כפי' הראשון:

ו אך לכאורה יש להקשות ע"ז דלכאורה משמע מדברי ר"ת דתולין עדיף מחוץ לשטה דהנה התוספות במנחות (ד"ל ע"ב) כ' אור"ת דשם צריך שיהיה כולו בתוך הדף. והן אמת לשון צריך י"ל שאינו רק לכתחלה לפ"ד הט"ז בי"ד סי' רע"ד סק"ה אך הפמ"א ח"א סי' ס"ו חלק על הט"ז דלשון צריך מצינו ג"כ במקום דמעכב וכן מצאתי בפסקי מהרא"י סי' צ"ג מדנקט ר"ת והרא"ש צריכין משמע אפילו בדיעבד. וכן הביא בבד"ה סי' רע"ו בשם הרשב"ץ. אך בסה"ת סי' קצ"ז כתב וז"ל פי' רבינו יעקב נזדמן לו שם בסוף השטה לא יכתוב חוץ לגליון אפילו אות אחת עכ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל דדיעבד לא מיפסיל ס"ת בהכי לפמ"ש בפסקי מהרא"י סי' הנ"ל דלשון לא יכתוב דהגמרא וכל החיבורים משמע שלכתחלה לא יכתוב כך כו' ע"ש. וכלשון סה"ת כך כ' ג"כ הסמ"ג במ"ע סי' כ"ה לא יכתוב כו' וכ"ה לשון הסמ"ק סי' קנ"ה וכן בהגמי"י פ"ז מהס"ת אות ג' שאין לכתוב כו' וגם ממ"ש וכן כו' משמע שאינו רק לכתחלה גם ממש"ש אבל בשם ר"ת משמע דהבין דלהרמב"ם שרי אפילו לכתחלה וזה צע"ג דברמב"ם שם ליכא שום משמעות ובתשו' פאר הדור להרמב"ם סי' ס"ט נשאל ע"ז בס"ת אשר נמצא השם כתוב חציו בתוך השטה וחציו חוץ לשטה. והשיב מעולם לא ראיתי מעשה זה והנראה לי הוא כי צריך להחליף זאת היריעה ולגנזה ולכתוב אחרת ואז יקרא בו בצבור לכתחלה וכתב משה עכ"ל. וכן רבינו ירוחם נ"ב ח"ב כ' שאינו יכול לכתוב ממנו חוץ לדף שום דבר כי צריך כו'. והשתא לפ"ד הרמב"ם והרא"ש ורי"ו בשם ר"ת לפ"ד מהרא"י דזה מעכב אפילו דיעבד א"כ מוכרח לומר דכתיבה חוץ לדף גרע מדין תליי' ביני שיטי דהא קיי"ל דתולין את השם. ואין לחלק ולומר דלעולם כתיבה חוץ לדף לא גרעא מתולין ביני שיטי אלא שאני הכא דהא גבי תולין ג"כ קיי"ל כר' שמעון שזורי דאומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין. והכא הרי כ' מקצתו חוץ לדף וה"ל כדין מקצתו אין תולין. דהא בורכא דודאי גבי תולין גרע טפי כשתולין מקצתו מכשתולין כולו. דכשמקצתו הרי נכתב בשני שטין זו למעלה מזו. אבל גבי לכתוב חוץ לדף דנכתב הכל בשטה א' פשיטא דעדיף כשנכתב רק אות א' מהתיבה חוץ לדף ממה שנכתב כל התיבה חוץ לדף כדאיתא בהדיא בגמ' וכל הפוסקים גבי שאר תיבות. וא"כ כיון דבשם אפילו נכתב ממנו רק אות א' חוץ לדף מעכב דיעבד מכ"ש וק"ו כשנכתב השם כולו חוץ לדף. וא"כ מוכח דכתיבת תיבה א' חוץ לדף ואפילו אות א' גרע מתולין ביני שיטי. אמנם זהו לפ"ד ר"ת. ונ' דר"ת לשטתי' דכ' התוס' במנחות (ד"ל ע"ב) בשמו דתולין עדיף מגורר ומוחק. מש"ה י"ל דס"ל ג"כ דעדיף מכתיבה חוץ לדף. דהא גורר ג"כ עדיף מחוץ לדף שהרי תיבה א' אסור לכתוב לכתחלה חוץ לדף ועל מקום הגרר שפיר דמי לכתוב לכתחלה א"כ ש"מ דלכתוב על מקום הגרר עדיף מחוץ לדף וכיון דתולין עדיף מגורר כ"ש דעדיף ג"כ מלכתוב חוץ לדף אבל לפ"ד התוס' וסה"ת שחלקו ע"ז והסכימו דתולין גרע אף ממוחק וכ"ש מגורר והביאו ראיה ע"ז מירושלמי. וא"כ י"ל דכתיבה חוץ לדף לא גרע כלל מתולין. ואפשר עדיף מיני'. והא דאין כותבין אפילו אות א' מהשם חוץ לדף י"ל דהיינו רק לכתחלה ומש"ה כ' הסה"ת וסמ"ג וסמ"ק לשון לא יכתוב. וגבי תולין את השם ג"כ כ' סה"ת דאסור לתלותו עד שיהיו שלש תיבות כו' מיהו בדיעבד כו'. ואף לדידן דקיי"ל בש"ע סי' רע"ו דתולין את השם י"ל דמ"מ על כרחנו מיירי בדיעבד כשטעה ושכח כו' וגם כ' הש"ך דאם אפשר לתקן ע"י גרירה או מחיקה אין לתלות כו'. ועוד נראה דאפילו לפ"ד ר"ת והרא"ש ורי"ו והרמב"ם דלענין כתיבת השם גרע חוץ לדף מתולין עכצ"ל דזהו רק לענין כתיבת השם לבד ואין למידין מזה לשאר תיבות דשם אדרבה י"ל להפך כדמוכח מהירוש' שהבאתי מענין אין תולין בתפילין ומזוזות כו' כנ"ל. ועוד דהא מוכרח כן מהגמ' דכתיבת אות א' חוץ לשטה עדיף מתולין תיבה דהא גבי תולין ודאי אין לתלות תיבה א' לכתחלה אם לא ששכח ודילג תיבה א' אז רשאי לתלות. והרי לכתוב חוץ לשטה רשאי אף לכתחלה לכתוב שתי אותיות מתיבת בת חמש אותיות כדאמרינן בגמ' (ד"ל) נזדמנה לו תיבה בת חמש לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף. מבואר דאפילו לכתחלה רשאי לכתוב כן. וכדפרש"י אע"פ שהתרנו לכתוב כו'. ועוד דהא כ' מהרא"י דהא דלא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף אינו אלא לכתחלה מכלל דשלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף אפילו לכתחלה שרי. וא"כ מוכרח דזה עדיף מתולין דפשיטא דאסור לכתחלה לתלות כנ"ל ואפילו בדיעבד י"ל דכשאפשר לתקן ע"י גרירה אין לתלות כמ"ש הש"ך סי' רע"ו סק"ח. ואף שכ"כ גבי שם מ"מ מ"ש וכמדומה לי שכן נהגו י"ל דקאי על כל כתיבת סת"מ וכיון דמוכרח דכתיבת שתי אותיות חוץ לשטה עדיף מתולין. א"כ לכאורה הפוסקי' דכ' דתולין את השם וכ' דאם כתבו מהשם אפי' אות א' חוץ לשטה הוא מעכב דיעבד. א"כ דבריהם הם נגד הש"ס. אעכצ"ל דלעולם מודו דבשאר תיבות ודאי עדיף לכתוב שתי אותיות חוץ לדף מלתלות. אלא דגבי כתיבת שם החמירו כן לפסול כשכ' אפילו אות א' חוץ לשם ואע"ג דתולין את השם. ובגמ' מוכרח דאות א' או שתים חוץ לדף עדיף מתולין כנ"ל ס"ל דזהו בשאר תיבות. אבל אין ללמוד מזה לכתיבת השם דחמיר טפי טובא מכתיבת שאר תיבות. ע"כ אין להקל בו מה שלא נז' בגמ' בפי' להקל. ולא מצינו שהקילו רק בתולין. ובחוץ לדף דלא מצינו שהקילו בו החמירו. אע"ג דבשאר תיבות זהו עדיף מתולין כו' לגבי כתיבת השם אולי יש סברא להפך כו'. וכיון דמוכרח דמדברי ר"ת והרא"ש גבי כתיבת השם אין ראי' לומר דתולין יהי' עדיף מכתיבה חוץ לדף. א"כ הראיה מהירושלמי דמגילה קמה וגם נצבה דכתיבה חוץ לדף עדיף מתולין. והיינו אפילו בכתיבה תיבה שלימה חוץ לדף. דהא בתיבה שלימה שכתבה חוץ לדף בתפילין ומזוזות כשר דיעבד והא דאין תולין י"ל דהיינו אפילו דיעבד. כמו דלהפוסקים המפרשים הטעם דאין תולין משום שלא כסדרן דא"כ ודאי אפילו דיעבד פסול כמבואר בטוש"ע א"ח סל"ב כמו כן לפי' הראשון דסה"ת דאין תולין הוא ענין בפ"ע ג"כ י"ל דהוא פיסול דדיעבד ג"כ. מאחר דלשון אין תולין סובל ג"כ פיסול דיעבד כנ"ל. וא"כ אפילו למ"ד דכס הוא תיבה בפ"ע י"ל דעדיף לכותבו חוץ לדף מלתלותו ע"ג. כיון דהוכחנו דכתיבה חוץ לדף עדיף מתולין. ואפילו את"ל דלכתוב תיבה שלימה חוץ לדף לא עדיף מתולין ושקולים הם מ"מ איכא הכא מעליותא טפי לכתוב כס חוץ לשטה מלתלותו ע"ג י"ה. דהא חזינן בגמ' בשבת (דס"ג ב') דבציץ היה כתוב קדש למד למטה הויה למעלה. ופירש"י כדי שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם. וע' תוס' שם נראה לר"ת כו'. וה"נ אין לתלות כס ע"ג י"ה ממש בין השטין. ואע"ג דמשנה שלימה שנינו שלהי מסכת ידים ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן. הרי דאין קפידא בזה בכתיבת סת"מ. ועכצ"ל דלא דמי לציץ. אך נראה דהחילוק הוא משום דשאני כתיבת ספרים ותו"מ שהם פרשיות התורה אשר א"א לסרסן דא"כ יהפכו דברי אלקים חיים משא"כ בפיתוחי חותם שעל הציץ דאינו ספר קפדינן שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם. והשתא אפשר דענין לתלות ביני שיטי דהוא ג"כ שלא כדרך שאר כתיבה י"ל דיש להקפיד מלתלות שאר אותיות למעלה מן השם כשאפשר לתקן בטוב שלא בדרך זה כנ"ד שיש לכתוב כס אצל יה למה לנו לתלות ע"ג. וכל זה הוא אפילו אם כס הוא תיבה בפ"ע אבל באמת הא קיי"ל דכסי' תיבה א' היא וא"כ כס הוא חצי תיבה. וא"כ אפילו נאמר דבתיבה שלימה עדיף תולין מלכתוב חוץ לדף. מ"מ בחצי תיבה ודאי דעדיף לכותבה חוץ לדף מלתלות אפילו תיבה שלימה כנ"ל דמוכרח כן מהש"ס. וכ"ש דעדיף מלתלות החצי תיבה. דהא תליי' תיבה שלימה עדיף מתליית מקצת התיבה כדמוכח מדין תולין את השם וקצתו אין תולין. וא"כ כיון דלכתוב חצי תיבה חוץ לדף עדיף אפילו מלתלות התיבה כולה כ"ש וק"ו דעדיף מלתלות החצי תיבה. וא"כ כיון דקיי"ל דכסי' תיבה א' היא מוטב לעשות התיקון לכתוב כס חוץ לדף אצל יה מלתלותו ע"ג. ונידון חשש שכ' המע"צ דהוי כמוחק נ' דאין שייך כאן מאחר שיניחו קצת ריוח בין כס לי"ה:

ז אך א"כ יש להבין דעת הרשב"ץ למה כ' התיקון לתלות כס וראיתי בתשב"ץ שם ח"א סי' קע"ו דס"ל שמה שנכתב בין הדפין הוא כמי שלא נכתב אא"כ הוא ב' אותיות מתיבה בת ה' אותיות שכיון שהרוב הוא בפנים כו'. והשתא א"ש דלפ"ז הוכרח לעשות התיקון לתלות כס דאם יכתבו כס חוץ לדף ה"ל כמי שלא נכתב אפי' למ"ד כסי' תיבה א' הוא דמ"מ אין כאן רוב בפנים כו'. ועוד דבתשו' סס"י קע"ז גריס דרבא ס"ל כסי' ב' תיבות הן א"כ לרבא נכתב תיבה שלימה חוץ לדף ופסול לשטתו דס"ל דה"ל כמי שלא נכתב והוא בכלל ס"ת חסר ע"ש. משא"כ לדידן דקיי"ל דאפילו כ' תיבה שלימה חוץ לדף כשר דיעבד כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' צ"ג ובמהרי"ק שרש ק"ל וכנלע"ד מוכח דעת הר"ן בתשובה סי' ל"ט (ע"ש בלשון השאלה ואפ"ה לא התירו לכתחלה כו' וגם כל השאלה אם ההשמטה באמצע שטה והגיה וכתב מה שהשמיט חוץ לדף דה"ל כנכתב שלא במקומו לפי שסדר הקריאה הוא לקרות מה שחוץ לדף תחלה. משא"כ בנד"ז) גם גירסתינו שהיא עיקר כמ"ש הג"פ הוא רבה א"כ עדיף התיקון לכתוב כס אצל י"ה בשטה א' אע"פ שיהיה כס חוץ לדף כנ"ל. אלא שמ"מ מלשון שאלה שבר"ן הנ"ל שכ' ומה שכתוב בין דף לדף אין ראוי לקרותו לפי הנחת הכתוב רק בדרך אחד משלשה דרכים כו' ע"ש. י"ל דאע"ג דמהרא"י ומהרי"ק מכשרי כשכתב חוץ לדף זהו דוקא כשהוא בסוף השטה ונמצא שיקרא כסדר בסוף השטה. אבל בנד"ז שיזרוק כס בין הדפין בתחלת השטה יש לחוש שנכתב שלא במקומו דהיינו שמא יקרא כס אחר סוף השטה שכנגדה בדף שלפניו. כמש"ש בהשאלה שבר"ן. ומיהו ודאי אם היה מסמיך כס אצל יה ממש ולא להניח שום ריוח עד שיהיה תיבה א' ממש אז ודאי לא היה מקום לספק הנ"ל דמהכ"ת יחלק כס בפ"ע. אבל מכיון שנהגו הסופרים לכתוב כס תיבה בפ"ע צ"ע (ואין נ' לשנות מנהגם אע"ג דרש"ל רצה לבטלו ע' רדב"ז סי' ק"א). מ"מ באמת נ"ל דליכא שום חששא דהא כ' שם בשאלה דר"ן וז"ל או שיקרא אחר סוף השטה בדף שכנגדה אם קרוב אליה עכ"ל. משא"כ בנד"ז שהוא סמוך לתיבת יה שבדף זה אף שיש הפסק כמו בין תיבה לתיבה מ"מ הוא רק כשיעור אות קטנה. אבל משטה שבדף שכנגדה יהיה רחוק הרבה שהרי הריוח בין דף לדף הוא שני אגודלין. א"כ אין שום ספק שמא יקראו אחר סוף השטה שבדף שכנגדה שהרי רחוקה משם הרבה וניכר אפי' לתינוק דשייך לשטה שבדף זה וכמש"ש בשאלת הר"ן או שיקרא קודם שטה שכנגדה בדף שלפניו אם סמוך אליה עכ"ל. ומש"ש גם הוא ט"ס וצ"ל אם. ואין לך סמוך יותר מבנדון זה. וע' בתשו' הר"ן הנ"ל דיש סברא אצלו ז"ל לסמוך להקל שאף אם ההשמטה היא באמצע השטה והגיה וזרק התיבות בין הדפין דכשר אלא שמ"מ לא היקל כן. אך מזה מובן עכ"פ דבנד"ז שתיבת כס יוכתב אצל יה ממש ביני דפי דכשר וישר. וגם עדיף הרבה ממ"ש בבד"ה רס"י רע"ו בשם התשב"ץ סי' קע"ו דאין לחוש לסירוס זה כיון שהתלייה בכתיבה דקה כו' ע"ש. דא"כ כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנד"ז דבודאי יובן ויהיה קורא כסדרן כסיה אלא דהתשב"ץ שם פוסל בתיבה שנכתבה חוץ לדף מטעם אחר. וכבר נת' דיחידאה הוא נגד הר"ן ומהרא"י ומהרי"ק והטוש"ע:

קיצור מתשו' הנ"ל א ב ג התשב"ץ ס"ל מדינא אין לפסול כשכ' כסיה בב' שטין וכ"מ לפ"ד התוי"ט וכ"מ במסורת להרמ"ה אמנם זהו לגירסתם רבא ס"ל כן. אבל אנן גרסי' רבה וא"כ הלכה כר' יוחנן ורב דתיבה א' היא. וכ"ד הירושלמי דמגילה כמ"ש בס"ש ד"מ דלא כהתוי"ט וכ"מ בזוה"ק פ' ויחי דרל"ב ע"ב. ול"ד למ"ש הרדב"ז סי' ק"א שאין להגיה כו' דאחרי רבים להטות דה"נ הרי בשום ס"ת אין נכתב בב' שטין. ועוד דהנהו דפרק ע"פ יש לסמוך ע"ז כמו על מה שבא בגמ' דרך עיקר דין:

ד ואיך לתקן נ' לגרר כס שבסוף השטה ולהרחיב למ"ד של על ולכתוב כס אצל תיבת יה שבתחלת השטה ואע"ג דאין לכתוב תיבה שלימה חוץ לדף היינו לכתחלה דוקא ולא דיעבד כנד"ז. ועוד דהא כס חצי תיבה הוא מכסי' כנ"ל:

ה והתשב"ץ כ' לתלות כס בין השטין על יה. וס"ל דעדיף לתלות ביני שיטי מלכתוב חוץ לשטה. אמנם יש ראי' להפך מהא דאין תולין בתפילין ומזוזות ולפי' א' בסה"ת סס"י ר"ה אין הטעם משום שלא כסדרן וכ"כ המפרש בירושלמי פ"ק דמגילה ולענין חוץ לדף שוה תו"מ לס"ת אלמא דחוץ לדף עדיף מתולין:

ו אך ממ"ש הפוסקי' דאם כ' אות א' מהשם חוץ לשטה דפסול וכ' דתולין את השם משמע דלתלות עדיף אך זה אינו ראי' דהא מוכרח בגמ' דלכתוב חוץ לדף שתי אותיות מתיבה בת חמש אותיות רשאי אפילו לכתחלה. משא"כ לתלות ודאי אין תולין לכתחלה אא"כ טעה ושכח. הרי דקצת אותיות חוץ לדף עדיף מלתלות תיבה שלימה וכ"ש מלתלות חצי תיבה דהיינו כס וכתיבת השם שאני:

ז והתשב"ץ לשטתי' בסי' קע"ו דס"ל כשכ' חוץ לדף ה"ל כלא נכתב כלל וכאילו הס"ת חסרה אותיות אלו אלא רק בשתי אותיות מתיבה בת חמש ע"ש ומש"ה הוכרח לתקן ע"י לתלות כס. אבל אנן לא קיי"ל כוותי' כמ"ש מהרא"י סי' צ"ג ומהרי"ק שרש ק"ל וכ"מ בתשו' הר"ן סי' ל"ט. והגם שיש לחלק בין כשכ' בין הדפין בסוף השטה לנד"ז שצריך לכותבו בתחלת שטה ולהניח ריוח כמו בין תיבה לתיבה מ"מ אין לחוש כיון דהוא סמוך לתחלת שטה זו שבדף זה ורחוק הרבה מסוף השטה שכנגדה בדף שלפניו ודאי יהיה הקורא קורא כסדרן כס יה: