א

סימן רט

בדבר הס"ת שביריעה א' שורה גבוה משורה שביריעה אחרת הסמוכה לה ואי אפשר לתקנם בתיקון התפירה רק למחוק ולהשפיל שורה אחת בעמוד אחרון כי ביריעה אחת שורותיו מרווחות ובאחת דחוקות ולזאת נראה שורה פנויה שלימה נגד הכתוב אף שבמנין הם שוות ויש שמשורטטת על הפנוי כנגד הכתוב ויש שאין משורטט על הכתב כנגד הפנוי עכ"ל השאלה:

הנה בשו"ת חינוך בית יהודה סי' ע"ג כתב בדין סופר שכתב בעמוד אחד שורה אחת יותר מעמוד שלפניו. כשר. ושכן הסכים הגאון מהרשש"ך בדבר ס"ת שיש לה שורה יתירה ביריעה מחברתה איני יודע שום פיסול ומותר לקרות בה לפי הדין עכ"ד. משמע אף שהשורה היתירה היא למטה מהעמוד שמסתיים ביריעה השנית. אך השואל בתשו' שב"י סי' נ"ג לא פי' כן בדבריו וז"ל כי שם משמע שאין הכתב באותו עמוד נכנס יותר בתוך הגליון שלמטה מעמודים אחרים עכ"ל ומ"מ כאשר כתבתי כ"כ בשכנה"ג ביו"ד ה' ס"ת סי' ער"ה בהגהת הטור אות יו"ד וז"ל היו כל הדפין מ"ב שטות ובאחת כתובה מ"ג ושטה אחרונה למטה יוצאת חוץ מן הדפין שאצלו אע"פ שמצוה מן המובחר שיהי' שוות בדיעבד לא מיפסל הר"ם מטראני ח"ג סי' קע"ט עכ"ל. ובתשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה דף ל"ה ע"ד נשאל ג"כ בזה וז"ל ס"ת שיש בו דפין אחת קצרה ואחת ארוכה ממנה בשני שטין או בשטה אחת אם הוא פסול מפני שהדף הקצר מחבירו אותו המקום הפנוי יראה כמו ריוח שבין פרשה לפרשה כו'. תשובה וענין הדפין אשר קצתם ארוך מקצתם אם הקצר הוא הרבה לצד אחד והארוכים הם הרבה לצד אחד אינו נפסל בכך שזה היה ספר מחובר משני ספרים וכבר הוא ניכר שאין זה פרשה. וכן אם אין הארוך כי אם דף אחד באמצע הרבה קצרים והוא כתוב בשרטוט גם זה הוא כשר. אבל אם דף אחד קצר בין דפיו ארוכין בזה יש לחוש לפסול שזה נראה כמו הפסק פרשה. אלא שאם לא היה שם שום שרטוט אפשר להכשירו שבהפסק הפרשיות יש שרטוט ובזה כיון שאין שם שרטוט ניכר שאין זה פרשה ובדיעבד יש להכשירו אם א"א לתקן ולא לפסלו לאבד ס"ת עכ"ל. ועיין תשו' חתם סופר חי"ד סי' רס"א שפסל בפשיטות בדף אחד קצר בין דפין ארוכין ולא הזכיר היתר אם אין שם שום שרטוט מפני שבמחכ"ת לא ראה דברי התשב"ץ. דאילו ראה דבריו ודאי לא היה חולק עליו:

קיצור. מדברי התשב"ץ שאין לפסול כ"א בשדף אחד הקצר שטה אחת הוא בין שני דפין ארוכין וגם שיש בו שרטוט שאז נראה כמו הפסק פרשה וכ"נ דעת שו"ת מהר"ם מטראני ושו"ת חב"י:

ב ולפ"ז נראה דאם יש שני דפין סמוכין זל"ז שהם קצרים משאר הדפין ששאר הדפין ארוכים מהם יותר שטה אחת אין לפסול דהא אין כאן היכר הפסק פרשה. דדוקא כשדף אחד קצר שטה אחת שיש משני צדדיו דף ארוך יותר שטה אחת חשוב כמו הפסק פרשה. משא"כ בכה"ג שרק מצד א' יש אורך יותר שטה א'. ומצד השני שוה לדף שבצדו. הרי ניכר שאין זה הפסק פרשה יותר ממה שניכר ע"י שאין שם שרטוט. אמנם בשו"ת דבר שמואל סי' ר"פ שהביא השבו"י בתשובתו שבשו"ת שב יעקב סי' נ"ג משמע דאף בכה"ג יש לפסול דמ"מ חשוב ליה נראה כצורת פרשה במקום שאין בו פרשה שהרי אפילו ביריעות שכל דפי יריעה א' שוין ולא נראה השינוי כ"א בין דפי היריעה האחת לבין דפי היריעה שנית ג"כ ס"ל לפסול הרי אף שהדפים הקצרים שטה אחת הם שלשה סמוכים זה אצל זה ס"ל לפסול. ע"ש במ"ש האופן האחד כשהיה השינוי מחמת מנין השטות הכתובין גורעין ומוסיפין מדף אל דף או מיריעה ליריעה כגון שהאחד הוא בת חמשים שטין והאחרת בת מ"ט אז הסכמת רוב החכמים היתה לפסול ולאסור עכ"ל. הרי דאף כשהשינוי מיריעה ליריעה בכה"ג פסל. וגם משמע דס"ל לפסול אפילו אינו משורטט שם. ומה שמשמע אח"כ שכשאין שרטוט יש פנים שלא להחמיר כשהשינוי מיריעה ליריעה ע"ש במ"ש ובפרט היכא שהשינוי הזה אירע בדף אחד באמצע דפי היריעה. זהו כשמספר השטות הכתובות היה שוה בכולן אלא שהסופר לא דקדק להשוות הריוח שבין שטה לשטה כו' וגם ע"ז פקפק שם משום דלא אשכחנא שהשרטוט מעכב בשטה הנשארת חלוקה בין פרשה לפרשה. אבל בשו"ת שב יעקב סי' נ"ג ס"ל כשכל הדפין ביריעה אחת שוין אין זה בכלל סימן פרשה מה שביריעה הב' שלפניו או שלאחריו אינו שוה. והיינו כי צורת פרשה להניח למטה או למעלה שורה אחת חלק בלא כתב ובשני הדפין שבצדה מזה ומזה המה כתובים אותן מלמעלה ונראה השינוי משני הצדדים. משא"כ בנ"ד שדף הראשון ביריעה שנית נראה חלק למטה או למעלה נגד סוף הדף שביריעה שלפניו ואח"כ שני דפין הנותרים שבאותה היריעה המה שוה לדף הראשון כו' אין זה צורת פרשה. ולזה יש לצרף נמי ההיתר של תשו' באר עשק שאין שרטוט באותם השורות הנשארים חלק והוה תרתי למעליותא להצטרף שאינו נראה כצורת פרשה לפסול הס"ת בשביל זה עכ"ל. ודבריו נכונים כיון שהתשב"ץ מצדד להקל מצד חסרון השרטוט אף בדף א' קצר בין שני דפין ארוכין כנ"ל. א"כ יש להקל עכ"פ בכה"ג דהשב יעקב ודלא כשו"ת דבר שמואל הנ"ל:

קיצור. בתשו' דבר שמואל החמיר אף כשהשינוי רק מיריעה ליריעה. והדפים הקצרים הם שלשה סמוכים זה לזה. וגם אין החלק משורטט ס"ל לפסול. אבל בשו"ת שב"י מיקל בזה כשיש תרתי למעליותא. ויש לסמוך עליו דהא התשב"ץ מיקל אף בחדא למעליותא:

ג והנה בנד"ז באותן שאין משורטט כנגד הכתוב על הפנוי. א"כ פשוט להקל לפ"ד שו"ת שב יעקב. ואף לפ"ד הדבר שמואל אין ברור לפסול. דלא פוסל בפשיטות גם כשאין משורטט בשורה הפנוי אלא באופן האחד כשהיה השינוי מחמת מנין השטות. אבל באופן הב' כשמספר השטות היה שוה בכולן אלא שהסופר לא דקדק להשוות הריווח שבין שטה לשטה של דף אחד לדף שאצלו. בזה לא פסל בפשיטות אף כשאין הפנוי משורטט אלא היכא שהשינוי הזה אירע בדף אחד באמצע דפי היריעה שנראה כחסר שטה אחת בסופו בין לגבי הדף שלפניו ובין באותו שלאחריו שדומה יותר לצורת פרשה. מהיכא שכל דפי היריעה שוין ומכוונים מתחלתן לסופן ולא נראה השינוי כ"א בין סוף דפי היריעה האחת לסוף דפי היריעה השנית עכ"ל. וא"כ בנדון זה שאין השינוי בהדפין שביריעה אחת. רק השינוי בין סוף דפי היריעה הא' לסוף דפי היריעה השנית. גם לדידי' אין לפסול בשיש עוד תרתי למעליותא והוא כשמספר השטות הוא שוה בכל היריעות. וגם אין שרטוט במקום הפנוי שכנגד הכתב:

אך באותן שמשורטט על הפנוי כנגד הכתוב בזה פסל הדבר שמואל. אבל כיון שהתשב"ץ היקל בזה בהדיא כשאין השינוי בדף א' קצר בין שני דפין ארוכין כנ"ל כ"א מדפי יריעה זו לדפי יריעה אחרת הסמוכה לה. דבכה"ג ס"ל שאין זה צורת פרשה כלל. וכ"ד תשו' מהר"ם מטראני. והיינו אף כשהשינוי מחמת מנין השטין. א"כ יש לסמוך ע"ז עכ"פ בנד"ז שמספר השטין שוין. וכן לפ"ד תשו' שב"י שלא הכשיר כ"א בתרתי למעליותא עכ"ז היינו אף שמספר השטין אינן שוין ומחמת זה בא השינוי כנזכר בהשאלה שם רס"י נ"ג דקצת היריעות הם מס"א שטין וקצתן מס"ב וקצתן מס"ג כו' ע"ש בזה היקל כשבכל יריעה הדפין שוין. ובאין שרטוט במקום הפנוי. א"כ בנד"ז אף במקום שיש שרטוט כיון נגד זה יש מעלה שמספר השטין הוא שוה בכל היריעות. ה"ל ג"כ תרתי למעליותא. וא"כ יצא לנו שלפ"ד השב"י שראה והביא שו"ת דבר שמואל. אעפ"כ ס"ל להקל בכה"ג. וכ"ש לפ"ד התשב"ץ ומהרמ"ט ותשו' חב"י:

קיצור. בנד"ז באותן שאין שרטוט במקום הפנוי יש לצדד אף לפ"ד הדבר שמואל. ובאותו שיש שרטוט אף שהד"ש פסל יש לסמוך ע"ד השב"י דלדידי' יש להקל בכה"ג שיש ג"כ תרתי למעליותא מה שמנין השטות הם שוים והשינוי רק מיריעה ליריעה. וכ"ש דלהתשב"ץ ומהרמ"ט והחב"י בשם מהרשש"ך יש להקל:

ד והנה השואל שבשו"ת שב"י סי' נ"ג הביא מ"ש במס"ס פ"ג ה"ג אין עושין תורה חומשין כו' אבל עושה חומשין תורה אימתי בזמן שמדתן ושטתן שוין עכ"ל. וכ' ע"ז הרב הנ"ל די"ל דהיינו לכתחלה אבל בדיעבד אינו נפסל. אך בנד"ז הרי שטתן הן שוין כמ"ש רומע"ל שבמנין השטין הן שוין. וגם מדתן י"ל נק' מדתן שוין דהיינו אורך יריעה עם אורך יריעה חברתה הן ודאי שוין בכל היריעות. רק הכתב שבתוך היריעות אינו שוה לגמרי בכל היריעה בערך רוחב שורה א' לפעמים. י"ל שאין זה בכלל שאין מדתן שוין דעיקר פי' מדתן היינו אורך הקלף של היריעות. ובפתחי תשובה סי' רע"ג סק"ד הביא בשם בני יונה. ובשם תשו' פנים מאירות להקל בנדון כזה של שאילתינו כמ"ש רומע"ל. והנה בתשו' שב יעקב שם סס"י נ"ג סיים וז"ל והנה כל שאני מצדד להקל כדי שלא יבא הס"ת לידי גניזה בכן עכ"פ מה שאפשר לתקן יש לתקן כו' לתקן במחיקות עוד שורות ולכתוב שורות אחרים בכתב אותיות גדולות או קטנות עד שיתכוונו בשוה כו' עכ"ל. ומדברי תשו' חתם סופר סס"י רס"א נראה שחולק על זה דאסור לתקן ע"י מחיקה. כיון דלחד מ"ד הס"ת כשר (דהיינו (אף) רק להב"ח בפירושו דברי הטור ובאמת דחה הט"ז ובתשו' שב"י ד' הב"ח לגמרי) א"כ אסור למחוק ולכתוב על המחק דאין כאן מעלין בקדש כו' ע"כ לא פסק רק לגנוז אותה היריעה ולכתוב אחרת במקומה. אך זהו בנדון שלו שהיה הפיסול פסול גמור שכל היריעות היו בני חמשים שטים. ודף אחד היה בו רק מ"ט שטין והניח שטה אחת בסוף העמוד פנוי. והוא ממש כפרשה פתוחה. אעפ"כ לא היקל למחוק כ"א לגנוז היריעה. אבל בנד"ז שלדעת התשב"ץ אין זה צורת פרשה כלל כיון כל הדפין שביריעה אחת הן שוין. ועוד שגם מנין השטות בכל היריעות שוין. י"ל אין לגנוז יריעות בשביל חששא דהדבר שמואל לבד נגד רוב האחרונים וקצת ראשונים כנ"ל. וגם השו"ת נו"ב ותשובה מאהבה שבפתחי תשובה סי' רע"ג י"ל שלא הצריכו לתקן אלא בנדון שלהם שהיה הקלקול מחמת תפירת היריעות שלא דקדק לתפור היריעות מיושרות שיהיו הדפים שוים כו' ע"כ הצריך להתיר התפירות לעשותן מכוונות. וזה ודאי ראוי ונכון שאין בזה שום ביזוי לס"ת רק תיקון טוב ובקל. אבל כשאי אפשר לתקן אא"כ ע"י גניזת יריעה וכ"ש כמה יריעות י"ל שלא היו מחמירים כלל וזהו דין של הבני יונה. שע"ז י"ל שאין חולק כלל הנו"ב. וגם השב"י שהיקל בתקון ע"י מחיקה זהו בנדון שלו שהי' שינוי גדול במספר השיטות מס"א לס"ב וס"ג וס"ד. משא"כ בנד"ז שמספר השיטות שוין י"ל יודה ג"כ שאין למחוק כלל. והנה נידון אם רשאי לסלק היריעות ולגונזן ולכתוב אחרים במקומן. ג"כ אפשר לומר כיון מדינא הס"ת כשר אין לחוש בשביל חומרא יתירה להוריד היריעות מקדושתן ולגונזן. אף דמצינו במנחות (ד"ל ע"ב) ס"ל לרבי מאיר דטוב יותר לסלק היריעה מלכתוב את השם על מקום הגרר. אף שיש שם כמה תנאים שמתירים לכתוב את השם על מקום הגרר. ובמרדכי פוסק כרבי מאיר הובא ב"י סי' רע"ו ד"ה טעה ודילג. א"כ ס"ל להמרדכי דאין חומרא כ"כ בסילוק יריעה. מ"מ הרי בש"ע סי' רע"ו ס"ח משמע דיש לכתוב על מקום הגרר וא"צ לסלק היריעה. והיינו כיון דכשר כן אף שיש מי שמחמיר א"צ להחמיר כיון דזהו חומרא יתירה ואתאי לידי קולא לגנוז היריעה. וכ"ד שו"ת מ"ב סי' נ"ו דס"ל להכריע כדעת הרשב"א בתיקון פתוחות וסתומות ולא כהרמב"ם והרא"ש שמחמירין לסלק היריעה משום דחומרא הבאה לידי קולא הוא להביא היריעה לידי גניזה ולהוריד כמה שמות הקדש מקדושתן וזהו בזיון וגנאי לכתבי הקדש כו' ע"ש. וכ"כ עוד בתשו' סי' נ"ז וז"ל נראה דודאי אין ראוי לסלק היריעה אלא יתקן באחד מן הדרכים הנזכרים דכל מה דאפשר לתקן אסור לזלזל בקדושת ס"ת ובשמות הקדש להורידן מקדושתן ולהביאן לידי גניזה. ולכן התיר שם לתלות את היו"ד דשם אלקינו שדילגו ולא לגנוז היריעה כהובא בט"ז סי' רע"ו סק"ז. א"כ לדבריו פשיטא שאין לסלק היריעות בנ"ד ולגונזם מאחר שמן הדין זהו כשר גמור אין להביא יריעה לידי גניזה. דנ"ד עדיף טובא מהתיקון לתלות את היו"ד דשם אלקינו. ואף שבתשו' מהרמ"ל חולק עליו ולא התיר לתלות היו"ד. מ"מ התיר למחוק נ"ו. וג"כ לא חייב לסלק היריעה. כ"א שיכולים לסלק. והט"ז שם לא הסכים בשני היתרים אלו לא בתליית היו"ד ולא במחיקת נ"ו דס"ל שכבר קדשו השם לכן הצריך לסלק היריעה. וגם להרמב"ם דגבי פרשה פתוחה שעשאה סתומה הצריך גניזת היריעה זהו מפני שהתיקון באופן אחר קשה הרבה. אבל בנד"ז שא"צ שום תיקון משורת הדין י"ל דאין לגנוז יריעה בשביל הידור. וכעת מצאתי עוד ראיה לשאילתינו ממ"ש הב"י סי' רע"ו בבד"ה בשם הרשב"ץ על ס"ת שחסר ממנו פסוק שלם אם יכולים לכותבו ביני שיטי כו' עד ואם השלים לכתוב החסרון באמצע שטה שלא לפוסלו לפי שנשאר שאר השטה פנוי כדמות פרשה שהרי התיבה מוכיח שלא לשם פרשה נשאר פנוי אלא ששם נשלמה תליית החסרון כו' יעו"ש. הרי אף שנשאר פנוי כשיעור פרשה הכשיר משום שיש הוכחה שלא לשם פרשה נשאר פנוי כו'. אף שלעין הרואה נדמה פרשה פנוי. כ"ש וק"ו בנד"ז שגם לעין הרואה מוכח שאין זה הפנוי שבדפי יריעה שלימה נכתב בשביל פרשה. ודינו דהרשב"ץ הנ"ל הביא ג"כ בשכנה"ג סי' רע"ו. ואף שבדין זה יש לגמגם דעדיף בכה"ג לסלק היריעה מ"מ בנדון שאילתינו א"צ לסלק היריעה. ובפרט שבודאי לא יריעה א' יהיה כן אלא כמה יריעות:

קיצור. מ"ש במס"ס פ"ג בזמן שמדתן ושטתן שוין י"ל יש בנ"ד ג"כ. ועיין בא"ח סי' תרצ"א ס"ח. מ"ש בשב"י לתקן במחיקות כמה שטין. חלק ע"ז הח"ס סי' רס"א. רק הצריך גניזת היריעה. וזהו כשיש פסול גמור. משא"כ בנד"ז א"צ לגנוז. הנו"ב לא הצריך תיקון רק כשאפשר לתקן ע"י להתיר התפירות ולחזור ולתפור. ע"כ אינו חולק כלל על הבני יונה. וע' בגמרא דמנחות (ד"ל ע"ב) ובש"ע סי' רע"ו ס"ח התירו בתיקונים ע"י מחיקה וגרירה ולא לגנוז יריעה. וע' בתשו' מ"ב סי' נ"ו וסי' נ"ז ובט"ז סי' רע"ו סק"ז. וע' ב"י רס"י רע"ו מ"ש בשם התשב"ץ. מזה יש ללמוד דנד"ז א"צ תיקון לא במחיקות שטין ולא לגנוז איזו יריעות:

ה והראיה שהביאו בשם הגאון מוהרש"ק נ"י מהא דשירת הים דמשמע מלשון הרמב"ם שצ"ל רק ארבעים שטין בעמוד שנכתב בו שירת הים ושטה א' פנויה לפני השירה ולאחריה הרי בין כולם מ"ב שטין והרי כתב ג"כ שנהגו הסופרים שיהיו בכל העמודים לא פחות ממ"ח שטין ולא יותר מששים. א"כ נשאר בעמוד דשירת הים שאין בו אלא מ"ב שטין חלק הרבה נגד שאר העמודים ויש בזה חשש פרשה במקום שא"צ להיות פרשה. אלא ע"כ דלא הוי פרשה אלא בשהניח מקום פנוי בדרך הכתיבה דהיינו שטה משורטטת כו' עכ"ד. יפה כ' מעל' שבודאי לא יצא זה מפי הגאון הנ"ל רק לאיזה סניף בעלמא דאל"כ לדבריו שגגו כל גדולי האחרוני' בזה שהרי בשו"ת דבר שמואל סי' ר"פ כ' בפירוש לפסול אף שהמקום החלק אינו משורטט. וז"ל שאף אם לא נחוש לדעת ר"ת ז"ל שהשרטוט אינו מעכב בס"ת כמובא בטור סי' רע"א מ"מ אפילו לרובא דרבוותא דקפדי אשרטוט לא אשכחנא שהשרטוט מעכב בשטה הנשארת חלקה בצורת הפרשה בין באמצע הדף בין בתחלתה בין בסופה. וא"כ לאו משום חסרון השרטוט בסוף הדף באותה שטה החלקה הנראה חסירה או יתירה יצאנו מידי ספק וחשש דמות צורת הפרשה עכ"ל. וכבר כתבתי שכן נראה דעת הגאון תשו' חתם סופר סי' רס"א שפסק לפסול בפשיטות ולא העיר שום היתר מצד אולי לא היה השטה הפנויה משורטטת וגם השב יעקב סי' נ"ג לא צירף מה שהחלק אינו משורטט רק לסניף בעלמא דהיינו להיכא שכל הדפין ביריעה אחת שוין הן למטה או למעלה אע"פ שיש שינוי בין דפי יריעה האחת לדפי יריעה השנית ודאי אין זה נראה צורת פרשה כו'. ובאופן זה צירף ג"כ ההיתר מה שאין שרטוט באותן השורות הנשארים חלק להיות תרתי למעליותא יעו"ש בד"ה א"כ בנ"ד כפי. מבואר שעל מה שאין שרטוט בלבד לא היה סומך. וא"כ יקשה עליו איך נעלם ממנו הראיה הנ"ל משירת הים שאין בהעמוד רק מ"ב שטין. ובשאר העמודים מלפניו ומלאחריו יש שטין הרבה יותר. וע"כ דסמכינן על שאין שרטוט. גם התשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה שכתב אפשר להכשירו יקשה איך נעלמה ממנו הראיה משירת הים להכשיר בפשיטות. לכן לפע"ד אין משירת הים שום הכרח לסתור סברת הדבר שמואל. דאף שנאמר שבעמוד שירת הים היה רק מ"ב שטין. ובעמוד שלפני' ושלאחריה יש מ"ח שטין או נ"א שטין. עכ"ז מיירי שהדף דשירת הים ג"כ שוה ארכו לאורך שאר הדפין ממש ולא נשאר שום שטה פנוי חלק לא למעלה ולא למטה. אלא דהיינו שהרחיב הריוח שבין שטה לשטה. שהוא בכל הדפין שיש בהם נ"א שטין יש בהם חמשים רווחים בין שטה לשטה כמלא שטה. ויהיה ס"ה בהעמוד הכתב עם הריוח כשיעור ק"א שטין. ובעמוד שירת הים י"ל עשה הריוח שבין שטה לשטה כשיעור שטה וחצי. ויהי' אורך העמוד ג"כ ערך ק"א שטין. וזה שהניח ריוח בין שטה לשטה כמלא שטה וחצי ודאי אינו נראה כצורת פרשה. שאף לדברי הדבר שמואל שהריוח שבין פרשה לפרשה שהוא שטה חלק אינו מעכב אף שאינו משורטט עכ"ז עכ"פ צריך להיות הריוח כשיעור שטה ממש. משא"כ כאן שאין הריוח יותר על ריוח שבין שטה לשטה רק ערך חצי שטה לבד. וגם זהו הכל שרטוט א' ריוח שבין שטה לשטה פשיטא דאין כאן חשש צורת פרשה כלל. וכש"כ כיון שבכל השטות שבעמוד זה כן מוכח ודאי דלנוי נכתב עמוד זה כן להיותו שירת הים אבל אם היה מניח ריוח בין שטה לשטה כשיעור שני שטין י"ל הי' זה פוסל מצד צורת פרשה אף שאין שם שרטוט. וכ"ש אם הוא כן בסוף העמוד ריוח כשיעור שטה דפוסל אף שאין שם שרטוט. אך אם שאר העמודים הם בני ששים שטין ועמוד שירת הים הוא בן מ"ב שטין והרחיב הריוח שבין שטה לשטה עד שיהיה אורך העמוד בהכתב שוה לשאר העמודים י"ל אז יגיע הריוח בין שטה לשטה קרוב לשני שטין. ואפ"ל בכה"ג צריך להוסיף בעמוד דשירת הים שיהיה למטה יותר מחמש שטין באופן שהריוח בין שטה לשטה לא יהי' יותר מערך שטה וחצי. (ע' שו"ת מים רבים חי"ד סי' נ"ד נ"ה ג"כ מענינים כאלו) ועוי"ל דבשירת הים אף אם הניח בהשירה ריוח בין שטה לשטה כמו שני שטין י"ל דאינו פסול. משום דבלאו הכי השירה נכתב בפיזור. ע"כ י"ל שאינו פוסל להיות נראה צורת פרשה אף אם הניח בה ריוח שני שטין אם השני שטין הם בשרטוט אחד ניכר שהניח כן ריוח יותר בין שטה לשטה לנוי השירה וגם כיון שבכל השלשים שטים של השירה הניח כן ריוח בין שטה לשטה כמלא שני שטין הרי נראה שאין זה צורת פרשה כמ"ש כה"ג בתשו' הריב"ש סס"י רפ"ו דאע"ג דבאויר אחד כשיעור פרשה פוסל כשעשה כצורת השירה עדיף טפי דנראה שאין זה פרשה אלא כסדר השירה נכתב ומש"ה אצטריך למימר דעשאה כשירה פסולה עכ"ל. וא"כ מזה יש ללמוד דאם הרוויח הריוח בין שטה לשטה בשטות השירה אם הריוח בין כל שטות השירה שוה. נראה שאין זה צורת פרשה והיינו אם זהו בשרטוט אחד בין שטה לשטה. ומשום שהשירה נכתב בלא"ה בפיזור. אבל אין ללמוד מזה כלל אם הניח שורה א' פנוי בדף אחד למטה אף בלי שרטוט י"ל נראה כצורת פרשה כמ"ש התשו' דבר שמואל: