א

סימן רז

בדין אופן כתיבת שירת הים בס"ת גרסינן בגמרא ספ"ק דמגילה (דט"ז ע"ב) כל השירות כולן נכתבות אריח (הוא הכתב) על גבי לבינה (הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב והאריח חצי לבינה) ולבינה על גבי אריח חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה. מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלתן. (שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו) עכ"ל. והאגודה ספ"ק דמגילה כתב פירש"י אריח הוא הכתב ולבינה הוא האויר. ואין נראה לר"ת דחלק לא יקרא לבינה אלא השטה ארוכה קרויה לבינה והקצרה אריח. וכל ואת זה למטה מזה וכל השמות הארוכים זה למטה מזה. ושירת הים אלו הן ראשי שיטין. אז. לאמר. ורוכבו. לישועה. אבי. שמו. שלישיו כו'. האזינו פירש ר"ת דהויא לבינה ע"ג לבינה. וכן מוכרח במסכת סופרים שעשה השיטות ארוכות זו כזו. וכן שנינו האזינו שעשאה שירה. ושירה שעשאה האזינו לא יקרא בו עכ"ל. והוא מדברי המרדכי ספ"ק דמגילה. ופי' לבינה ע"ג לבינה היינו שהשיטות ארוכות זו כזו אבל מ"מ כל שיטה יש בה ריוח באמצע ונמצא כל שטה חלוקה לשנים כמ"ש בשו"ע סי' ער"ה ס"ד. והוא א"כ כמו שירה זו דמפלת המן אלא שכאן השטה חלוקה לשנים ע"ד שיהיה בהן אריח ולבינה. ושם היא חלוקה לשנים והם שני לבינות. וכ"כ הר"ן שיותר נכון פר"ת. וז"ל וקורא השטה הארוכה לבינה. והקצרה אריח כעין שכתובין שירת הים ושירת דבורה כו':

קיצור. ענין פירש"י דאריח הוא הכתב ולבינה הוא האויר היינו החלק. ופר"ת דאריח ולבינה שניהם מן הכתב אלא שטה הארוכה נקרא לבינה ושטה הקצרה אריח. ושהמרדכי והר"ן והאגודה הסכימו לפר"ת. ושירת האזינו השטה חלוקה לשני לבינות ואויר בנתיים:

ב והרמב"ם ספ"ח מה' ס"ת כתב שירת הים כותבין אותה בשלשים שטות שטה ראשונה כדרכה. ושאר השטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד. ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השטה חלוקה לשלש. (ור"ל והשטה שמניחין באמצעה ריוח אחד היא חלוקה לשנים. היינו כדרך השטות דשירת האזינו) ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח. וזה הוא צורתו כו' עכ"ל יעו"ש. וממ"ש ונמצא ריוח כנגד הכתב כו' מבואר דזה פי' אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח. והיינו כשטת רש"י. ומ"מ אין זה הצורה נגד שטת ר"ת כי מ"מ בשטה שחלוקה לשלש. הרי הם כמו אריחין. ובשטה שחלוקה לשתים הם כמו לבינים. נמצא אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח. וז"ל מס"ס פי"ב הלכה יו"ד ר' זעירא ר' ירמיה בשם רב אמר שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח ע"ג לבינה. ולבינה ע"ג אריח. הלכה י"א שירת הים שלשים שטין. אז. לאמר. ורכבו. לישועה כו'. ונ' דהצורה שבהרמב"ם במן הצד הוא כפר"ת ששורה קצרה ע"ג שורה רחבה. ורחבה ע"ג קצרה וכנ"ל. אבל באמצע הוא כמו פירש"י. אויר ע"ג כתב וכתב ע"ג אויר. ונמצא י"ל שיוצאין בזה שתי הדיעות. אבל אם כפירש"י לבד היה צ"ל שטה אחת חלוקה לשתים היינו שיהיה חלק אחד ביניהם באמצע. ושטה שתחתיה יהיה הכתב רק שטה אחת באמצע ומשני צדדין יהיה אויר וחלק. וחוזר חלילה כן. וצורה זו מצוייר בט"ז בי"ד סי' ער"ה. היינו שכל השטות חלוקות לג' חלקים אבל ההתחלקות אינו שוה אלא שבשטה א' הכתב הוא שני שטות קטנים וחלק ג' חלק ואויר ביניהם ובשטה שתחתיה יש שטה א' כתב ושני אוירין מן הצדדים. ואילו היינו סוברים כפר"ת לבד היה צ"ל כל שטה חלוקה לשנים לבד וחלק בנתיים רק באחת יהיו אריחין ובשניה לבינים. אבל אנו אין לנו אלא כהצורה שבהרמב"ם שהועתקה בשו"ע אשר י"ל שהיא כשר לכל הדיעות כי לשטת ר"ת היא כשר כיון השטה החלוקה לשתים היא ודאי לבינה ע"ג אריח. וכן השטה החלוקה לשלש ג"כ בשני חלקים שמהצד הוא אריח ע"ג לבינה. רק הכתב שבאמצע מהשטה החלוקה לשלש. אינה כ"א כתב נגד אויר. ולא תפסל בשביל זה. כי ג"ז אינו עכ"פ אריח ע"ג אריח. ולפירש"י ג"כ הוא כשר כיון שמ"מ הוא כתב כנגד אויר ואויר כנגד כתב. היינו השני אוירין שבשטה החלוקה לשלש הם נגד הכתב שבשטה שתחתיה וכן האויר האחד שבשטה החלוקה לשנים הוא כנגד הכתב שבשטה שתחתיה. ועד"ז השני כתבין שבשטה החלוקה לשנים יש כנגדן שני אוירין בשטה החלוקה לשלש. והכתב האמצעי שבשטה החלוקה לשלש יש ג"כ אויר כנגדו תחתיו בשטה החלוקה לשתים. רק השני כתבים שמהצד שבשטה החלוקה לשלש אין אויר תחתיהן כ"א כתב. א"כ מ"מ גם לפירש"י רובה אריח ע"ג לבינה:

קיצור. שצורת שירת הים המבואר בהרמב"ם י"ל שיוצאי' בו גם לשטת ר"ת וכן לשטת רש"י. ומ"מ לכאורה לשטת רש"י הצורה היא כמצוייר בהט"ז סי' ער"ה:

ג אך נראה שראוי היה שהחלק והאויר שבשטה החלוקה לשתים לא יהיה קצר מהכתב שעליה בשטה החלוקה לשלש. דהא בזה יוצאין במה שפירש"י אריח ע"ג לבינה ולפירש"י הלבינה היא כפליים מהאריח. לכן עכ"פ לא יהיה הלבינה שהוא האויר קצר מהאריח שהוא הכתב שעל גבה. אך מתשו' הריב"ש סי' רפ"ו לא משמע כן דהא כתב שהאויר שבשטה החלוקה לשנים יהיה כשיעור פרשה סתומה דהיינו ט' אותיות. ובשטה שיש בה שני אוירין מניח הריוח כשיעור הנ"ל בין שניהן דהיינו שכל אויר יהיה ערך חמשה אותיות או ארבעה וחצי. ורוחב הדף יש בו לפחות שלשים אותיות גדולות. וא"כ כשחולק השטה לג' חלקים ושני אוירין נשאר בשלשה חלקים כתב כ"א אותיות. ומסתמא חלק האמצעי הכתוב רחב יותר משני הצדדים. א"כ י"ל שיהיה בו יותר מתשעה אותיות וגם השלשים שטים שבשירת הים יש בכל שטה יותר משלשים אותיות. ע"כ אפ"ל שהקפידה רק שיהיה החלק נגד הכתב שלמטה ממנו. ומ"ש רש"י שהחלק הוא כפליים מן הכתב. אפ"ל דמדבר בכל העמוד בכלל האויר שבין שטה לשטה ובין אות לאות ולמעלה ולמטה בין הכל יהיה כפליים מן הכתב. א"כ עיקרו של דבר למעשה בהשטה שיש בה אויר אחד יהיה האויר כשיעור ט' אותיות היינו ג"פ אשר. ובהשטה שיש בה שני אוירין יהיה כל ריוח ערך ד' אותיות וחצי. והכתב בשטה החלוקה לשתים מסתמא יהיו שוים. כתב שמצד זה כמו כתב שמצד השני. וכ"ז בערך לא שיתחייב כן בצמצום. ובשטה החלוקה לשלשה. יהיה הכתב שבאמצע רחב כמו ערך שני השטין שמהצד __________________________________ כזה ______________ ___________ ________ _________ _______ ______________ ___________ מיהו נראה שבס"ת דעכשיו בשטה שיש בה שני אוירין כל אויר הוא יותר מן ד' אותיות וחצי אלא ערך ששה אותיות ובודאי דזהו ג"כ כשר וישר. וטוב יותר כדי שלא יצטרך להרחיב הכתב של האותיות ביותר. ולמעשה צויתי להעתיק לו מהס"ת שכתב הסופר המפורסם של אאזמו"ר נ"ע ה"ה הסופר מ' ראובן ז"ל ויעתיקו לו השורות הכל כפי שנכתב שם וע"ז יכול לסמוך: