א

סימן רה

ע"ד הס"ת שהחטוטרת דחתין רובם עשוים בטישטוש דיו ע"ג הב' זיינין והגובה הוא כמו גולם ובאמת תמונת החטוטרת צ"ל חלול. וכ' מעל' וז"ל ובאמת תמונת החי"ת שנמסרה למשה בסיני צ"ל הגג היא החטוטרת חלל כתמונת גג ממש כזה ו ז וכלל מסור בידינו שכל אות שנכתבה שלא כמו שנמסרה למשה בסיני אין שם אות עליו ע' חמ"ח סי' קכ"ה ס"ק כ"ב כו' והאריך מעל' דלית דין צריך בשש שבודאי צריך לתקן וכל המיקל בזה לקרות בס"ת זו מיפר תורה הוא ואפילו בתפילין ומזוזות דבעו כסדרן חוששני להחמיר כו' עכ"ד. ואני אומר על מעל' כמה נפיש גברא דעביד כשמעתיה נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים. (האומרים בפירוש שאין פיסול אם לא עשה חטוטרת זו כלל. ומעל' לא די לו שמחמיר בזה אלא אף גם אם אינה עשויה כתיקונה כו'). כמו שארשום בקצרה. הרא"ש בתשו' כלל ג' סי' י"א שבטוי"ד סי' רע"ד צורת האותיות כו' ואין פיסול בזה השינוי רק שלא יעשה ההין חתין ביתין כפין כמו שמפורש בגמרא. והביא תשו' זו הפנים מאירות בתשו' ח"א סי' ס"ו במה שנשאל על ס"ת שנכתבו האלפין בהיפך יודין והשיב וז"ל אומר אני חלילה לנו לפשוט יד ולפסול כו'. ושפיר כ' הרא"ש בתשו' כו' ויותר מזה כ' רבינו תם דטית כו' אפ"ה אין פוצה פה לפסול כו' ע"כ חלילה לנו לשלוח יד בס"ת כאלו וכן השינין כו' עד דכל דבר שאין לו שרש בגמ' כשר דיעבד עכ"ל. ומלשון חלילה לנו לשלוח יד. מובן שלא הצריך אפי' תיקון. ואף שהטית נעשה ודאי נגד פר"ת שהביאוהו הסה"ת וכל הפוסקים והובא ב"י סי' ל"ו כי כן הכריח ר"ת כו'. אפ"ה העיד הפמ"א שאין שום פוצה פה לפסול ס"ת שבארצו שהיו כולם בלי שום כפיפה כו'. והיינו משום דאין פיסול רק שלא יעשה ביתין כפין הנז' בגמ'. וזולת זה הוא למצוה לא לעכב. וזה אפילו בנדון שלו כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנדון שלנו. הרמב"ם פ"י מה' סת"מ ה"א בתנאי הט"ו כ' שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת כו' עכ"ל. מבואר דס"ל כדעת תשו' הרא"ש הנ"ל שאין פיסול בשינוי צורת האותיות רק שלא תדמה לאות אחרת כו' וכן דקדק מלשונו בשו"ת דבר שמואל סי' קס"ג על שנשאל באותיות ששינו קצת בצורת האותיות וז"ל ולחולשת דעתי מעולם לא מלאני לבי בכגון זה לפסול דיעבד מהאי לישנא דכייל לן הרמב"ם בפ"י מהס"ת בא' מעשרים דברים הפוסלים בס"ת וז"ל סימן ט"ו שנפסלה אות א' עד שלא תקרא כלל או שתדמה לאות אחרת כו' עכ"ל:

קיצור. מתשו' הרא"ש שבטוי"ד סי' רע"ד מבואר שאין לפסול הס"ת מצד שינוי צורת האותיות רק שלא ישתנו לצורת אות אחרת וכ"כ הרמב"ם פ"י מהס"ת בתנאי הט"ו וכן למד מזה תשו' פמ"א סי' ס"ו ותשו' ד"ש סי' קס"ג:

ב הן אמת דיש לגמגם על לשון הרמב"ם דלא הזכיר פיסול באותיות רק כשלא תקרא כלל או שתדמה כו'. וכ' התשב"ץ ח"א סי' נ' דלפ"ז אם הפריד רגל האלף או ראשה מאמצעה וכן נמי תוך העי"ן והשי"ן והפ"א אם הפרידן מאמצען כשרים כיון שהתינוק יכול לקרותן כו' ע"ש. וזה נגד מ"ש בש"ע סי' ל"ו ס"ב לפסול בזה וכ"ד כל הפוסקים כמ"ש הריב"ש בתשו' סי' ק"כ ובב"י רס"י ל"ו הביא שכ"ד הרמב"ן והרשב"א. ומהר"מ מרוטנבורק בתשו' הובאה בברוך שאמר (דף ח') האריך בזה וכ"כ בהגמי"י בשמו וז"ל והנה הר"מ פסל לי כו' הובא בב"י סי' ל"ב בד"ה כתוב בהגמי"י פ"א אם נדבקו כו' וכ"כ הטור סי' ל"ו. והן אמת שהתשב"ץ שם כ' להליץ בעד הרמב"ם ולתרץ ההוכחות של הפוסקים לפסול בזה דמ"ש מהר"ם בהגמי"י דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ע"ז כ' התשב"ץ שאפשר הרמב"ם אינו מפרש שם כר"ת אלא כרש"י שהוא רגל היו"ד ומש"ה מעכב לפי שהתינוק יחשוב שהיא נקודה ולא יקראנה יו"ד עכ"ל. וגם ראיות הריב"ש מפירושו בגימלין צדין שבגמ' דפ' הבונה ואלפין עיינין והוא פי' הר"ן שם אינו ראי' כי י"ל הרמב"ם יפרש כפי' סה"ת סוף ה' תפילין בזה. אך מ"מ זהו להליץ קצת בעד ל' הרמב"ם. אבל להלכה ולמעשה ודאי נקטינן ככל הפוסקים הפוסלים בזה. וגם בהרמב"ם אינו מבואר להכשיר רק שיש משמעות מלשונו. ופשיטא דאין זה כדאי לספק נגד כל הפוסקים הפוסלים בפירוש. ואין להקשות ע"ז מהש"ס דמנחות (דכ"ט ע"א וע"ב) ניקב ירכו אם נשתייר כו' כרעא דה"א כו' אם משתייר כו' כרעא דוי"ו כו' אי קרי ליה כו'. ומשמע אפי' הנקב מפסיק בין עליונות הוי"ו לכרעו אפ"ה כשר כשהתינוק קורא כו' דאין לומר דדוקא כשהנקב למטה בסוף כרעא דה"א וי"ו דוקא ולא בתחלת הכרעא או באמצעיתה דא"כ ה"ל להש"ס לפרש גם ל' איפסיקא מורה שהנקב מפסיק בין הכתוב. וכ"כ בהדיא הר"ר מנחם המאירי שנפסק הרגל צידו העליון מן התחתון הובא ב"י סי' ל"ב בד"ה ואם נפסק אחת מהאותיות. ועד"מ סק"ד כ' שדברי הטור מטין כהר"ר מנחם. ובודאי לדברי הר"ר מנחם המאירי ה"ה כשהנקב מפסיק בין כרעא דוי"ו לגגו. דחד טעמא הוא. דהא כשהנקב מפסיק באמצעיתו ג"כ התינוק יצרף גם מה שלמטה מהנקב לחלק העליון כמ"ש הט"ז סי' ל"ב סק"י. ולכן חלק שם ע"ז וכ' ובאמת אין לו צירוף וזה דומה לנפסק רגל האלף שזכרתי בשם ריב"ש שאין מועיל תינוק עכ"ל הט"ז. אמנם מ"מ הא"ר ס"ק כ"ה הקשה על פסק הט"ז שהרי מדברי הב"י בשם המאירי מוכח להפך. ובפמ"ג סק"י כ' דזה תלוי במחלוקת המאירי עם המרדכי שהביא הד"מ סק"ד. והשתא לפי' המאירי יש ראי' לדברי הרמב"ם וכמ"ש הט"ז דזה דומה לנפסק רגל האלף כו' וקשיא לכאורה על הפוסקים הפוסלים כשלא היו יודי האלפין נוגעים כו'. אמנם באמת לק"מ דיש לתרץ בכמה גווני. הא' כמ"ש הא"ר ס"ק כ"ה דכ"ז שנעשה כן אחר הכתיבה אבל בשעת כתיבה נראה דאין מצרף. ואע"ג דהט"ז ס"ק כ"ד כ' ואין לדחוק ולומר דלענין שנכתב כבר בהכשר ואח"כ נפסק מהני קריאת תינוק בכל מילי זה אינו כו' עכ"ל אין דבריו מוכרחים. וכ"מ בב"ח סי"ב לחלק בכה"ג וז"ל ומשמע לי דבין בנפסק בנקב בין נפסק שלא ע"י נקב אלא שנראה הגויל והחלק באמצע האות לא מכשרינן ע"י תינוק אא"כ שנכתב מתחלה האות כתיקונו ואח"כ נפסק האות אבל אם נכתב כך מתחל' לא מהני תינוק עכ"ל הרי אף שיש גויל וחלק באמצע האות כשר כשנכתב מתחלה כתקונו ואח"כ נפסק. וכ' הא"ר דמיירי הב"ח בענין שצריכין לצרף גם קצת האות שנכתב אחר ההפסק ולא כפי' והבנת הט"ז בהב"ח וע"כ השיג עליו. וא"כ לפ"ז לק"מ על כל הפוסקים הפוסלי' כשלא היו יודי האלפין נוגעין כו' כי המה מיירי שנכתב כך מתחלתו. עוי"ל דאפשר נפסק באמצעית הרגל קיל טפי מנפסק הרגל מגגו וכן יודי האלפין שאינו נוגעין הוי כנפסק הרגל מגגו ובזה י"ל אפי' נכתב כתיקונו מתחלה ונפסק אח"כ לא מהני אפי' לפי' המאירי (עוי"ל דלהפמ"ג שכ' שהמרדכי חולק על פי' המאירי ודינו אפשר הפוסקים ס"ל כהמרדכי וא"כ לפ"ז יהיה פסק הט"ז סק"י אמת. וצ"ע בזה) ושוב מצאתי בספר יריאים סי' י"ו במצות תפילין אחר שכ' שם צורת קצת אותיות כמו כרעי' דקוף שלא יגע רגלו למעלה. כ' ואם נכתבו האותיות כדינן ונקרעו או נמחקו מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש אי קרי להו כדמעיקרא שירי מצוה נינהו וכשרין והכי אמרינן בהקומץ רבה כו' זיל אייתי ינוקא כו' וגבי אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר פי' ג"כ משום דבהכי קרי לי' ינוקא כו' ע"ש. מדנתן טעם משום דשירי מצוה נינהו י"ל דהכוונה דמש"ה מכשרינן בענין שלכתחלה לא היו מכשירים עי"ז וכמו בגרדומי תכלת וגרדומי אזוב בפרק התכלת (דל"ח ב' ודל"ט א'). אלא דקשה דהא בפרק הקומץ (דל"ה ע"ב) אמרינן דגרדומי רצועות אינן כשרים כיון דתשמישי קדושה נינהו ולא דמי לגרדומי תכלת ואזוב דתשמישי מצוה נינהו וה"ה הכא באותיות שבסת"מ דהן עיקר הקדושה אין להכשיר גרדומים כו' ואפשר לחלק בין גרדומים דהיינו אפילו איגרדם הרבה מאד דזהו כשר רק בתשמישי מצוה ולא בתשמישי קדושה. משא"כ הכא כיון דהתינוק קורא יפה אין זה רק חסרון מועט וכשר אף בענין שבתחלה היה פיסול בחסרון זה המועט ג"כ. וקצת ראיה מתשו' הרשב"א ותשו' להרמב"ן סי' רל"ו בפי' הירושלמי דאחר שנגמרה צורת האות כתיקונו אם נדבק אח"כ כשר כו' אף שאינו מוקף גויל כיון שבתחלה היה מוקף גויל ועיין בש"ע סי' ל"ב ססע"י ט"ז וצ"ע:

קיצור. אלא דא"כ לתכשר גם אם לא נגעו יודי האלפין לגוף האלף וזה נגד כל הפוסקים ואין להביא ראיה מהש"ס דמנחות דאפי' יש הפסק בהאות כשר די"ל דהתם כשנכתב מתחלה כדין רק אח"כ נפסק או י"ל התם מיירי כמ"ש הט"ז סל"ב סק"י:

ג והשתא כיון דעכ"פ הסכימו הפוסקים לפסול ביודי האלפין והשינין שאינן נוגעים. אף שהתינוק קורא אותה אלף או שי"ן. ואינה דומה כלל לאות אחרת ואין בה פיסול התנאי הט"ו שברמב"ם. הרי ע"כ חידשו לנו פיסול אחר והוא משום שלא נעשה האות כהלכתה כ"ה ל' הריב"ש סי' ק"כ דהיינו הכלל שכל הקוין צריכים להיות מחוברים כדי שתהי' האות שלימה ולא תדמה לשתים (חוץ מן הה"א והקוף שצ"ל מפורד הרגל מהגג) וכ"ה ל' מהרי"ק שרש ס"ט שאין האות בצורתה הובא ב"י בסי' ל"ו קרוב לסס"י. ומהר"מ בהגמי"י אסברה לה דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב. וכ"ה הסבר התשב"ץ ח"א רס"י נ'. והביא שכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו פ' הבונה שאם שינה צורת האותיות פסל והפסיד הכל. וכ"ה ענין הפיסול המבואר בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ה נגע רגל האלף בגג האלף כו' דמבואר שם בפי' דפיסולה משום שנכתבה האות שלא כתיקונה ואין צורתה עלי'. ואין הפי' שאינו מובן שזהו אלף דזה ודאי אינו שע"י נגיעת רגל האלף בגג האלף לא יטעו שהיא אות אחרת. ועוד דמבואר מהש"ע שם סכ"ה דקריאת התינוק לא מהני בכה"ג. וא"כ הרי דמיירי אף שהתינוק קורא אותה אל"ף אפ"ה פסול מפני שאנו רואין שנכתבה האות שלא כתיקונה. וא"כ לפ"ז נימא דה"ה כששינה מתמונת האותיות בשא"ד כגון שנכתבו האלפי"ן בהיפוך היודין כנדון דהפמ"א. או שהחזיר ראש צואר הלמד לאחוריו. כנדון דמעל' דלקמן. נמי יהי' פסול שהרי לא נעשית האות כתיקונה כפי שלימדונו הפוסקים תמונת האותיות. ובפסקי מהרא"י סי' מ"ג כ' בפי' ד' מהר"מ הנ"ל על יודי האלפי"ן שאינן נוגעין לגוף האות. וז"ל דלא גרע מקוצו של יוד ובעינן לכתוב האותיות כמו שניתנו לנו מסיני שיהיו כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן הה"א והקו"ף עכ"ל. א"כ מדכ' כמו שניתנו לנו מסיני. נימא כסברת מעלתך דאפילו אם שינה והחזיר גג צואר הלמד לאחוריו יהיה פסול (ואפילו בחטוטרת החי"ת עלה ע"ד מעל' כן. אלא שזוהי שגיאה גדולה והפך מהגמ' וכל הפוסקים כדלקמן). והרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כ' בפירוש להיפך כמש"ל בשם תשו' הרא"ש שהביא הטוי"ד. וכ"כ בהדיא רמ"א בש"ע סי' ל"ו וז"ל ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה כמבואר בטור ובשאר פוסקים והוא ידוע אצל הסופרים. מיהו אם שינה בצורת הכתב לא פסל עכ"ל. וכן הלבוש אע"פ שהאריך בתמונות האותיות ע"פ סודות הקבלה פסק למעשה כדעת רמ"א הנ"ל וכן הסכימו כל מפרשי הש"ע ולא ערער אדם ע"ז זולת מעלת כת"ר אשר אינו נושא פנים לשום פוסק כו'. וכן הסכימו כל תשו' האחרונים כמש"ל בשם תשו' פמ"א ח"א סי' ס"ו וכ"כ בנודע ביהודה חי"ד סי' פ' שכל אלו התמונות המבוארים בב"י לא לעכוב נאמרו רק למצוה. ומה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב כו'. ואפילו לתקן לא הצריך אלא כשאפשר לתקן בקל כו' ע"ש:

קיצור. וכיון דכשלא נגעו יודי האלפין שלא נעשה האות כהלכתה פסול אף שלא נשתנה לצורת אות אחרת א"כ מנלן דכשר כששינה צורת האותיות:

ד אלא ודאי טעמם ונימוקם עמם דאין זה דומה כלל וכלל להפיסול דשלא נעשה צורת האות כתיקונה. ומתחלה נקדים שמצאתי בזה ב' שטות. הא' הוא דעת התשב"ץ ח"א סי' נ' אשר נראה מדבריו דטעם פיסול הנ"ל דשלא נעשה צורת האות כתיקונו אע"פ שהתינוק קורא אותו יפה הוא משום דבעינן כתיבה תמה. ולכן כ' דהרמב"ם את"ל שאינו סובר פיסולים הנ"ל מפרש הא דתני פ' הבונה וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין כו' בכלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט וכל פסול צורת האותיות שהוא משום כתיבה שאינו תמה קתני בההוא ברייתא ואין להוסיף עליהן עכ"ל. ומזה מבואר דשא"פ מפרשי דהא דוכתבתם שתהא כתיבה תמה. כלל זה כולל עוד פיסולים מה שלא נפרטו שם והן הן כשלא נעשה צורת האות כתיקונו ע"י שלא נגע יו"ד שע"ג האלף בגוף האות וכה"ג כנ"ל דכ"ז פסול משום דאינו כתיבה תמה ואף שהתינוק קוראו בלי גמגום פסול. ולפ"ז גם קוצו של יוד דמעכב הוא ג"כ מהאי טעמא לבד. (והרמב"ם דס"ל אין בכלל דכתיבה תמה אלא מה שנפרט שם בפ' הבונה ושם לא נז' דין קש"י צ"ל דס"ל דפיסול דקש"י הוא שי"ל שהתינוק לא יבין שזהו יו"ד כמ"ש התשב"ץ ובאמת שהשמיט דין קוצו של יו"ד דמעכב. ובאמת שזה צע"ג על הרמב"ם דדוחק עצום הוא לפרש הגמ' דקש"י מעכב דהוא כשאין התינוק קוראו יו"ד א"ו דמעכב אף שהתינוק קוראו יו"ד וא"כ אמאי השמיטו. וגם דלפ"ז מוכרחים לומר דפסול דכשאין הכתיבה תמה הוא כולל עוד עניני' שלא נפרטו פ' הבונה. וא"כ ה"ה כשאין יודי האלפין נוגעי' וכמ"ש מהר"מ דלא גרע מקוצו של יו"ד כו'. וא"כ אמאי פסק בתנאי הט"ו דהפיסול רק כשנפסדה צורת האות כו' כנ"ל. ואפשר להרמב"ם הפסול דה"ל כמו עשה רק חצי האות כיון דחסר רגל היו"ד כפירש"י. וכ"כ בתה"ד סי' ר"ל דאינו אות אלא כמו נקודה בעלמא עכ"ל. וכמו אילו חסר רגל האלף לגמרי דודאי פסול. מיהו א"כ אמאי השמיט דינו כו'. אמנם לשא"פ נ' ודאי הטעם פיסול חסרון קש"י משום שאינו כתיבה תמה דהא לפר"ת בקש"י לא שייך טעם הנ"ל דהרי ה"ל יוד גמור בלא קוץ השמאלי א"כ אין פיסולו רק משום שאינו כתיבה תמה). וכ"ז לפי' התשב"ץ. אמנם בתה"ד סי' ר"ל ובפסקיו סי' מ"ג שכ' י"ל דמהר"ם תרי טעמי קאמר חדא דלא גרע מקוצו של יו"ד ובעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו לנו מסיני כל האותיות מחוברים גוף אחד כו'. ועוד משום דבעינן כתיבה תמה ולא שבורה ופסוקה כו'. ולכן אפי' בגט דמשום כתיבה תמה לא מעכב מ"מ יש לפסול כשלא נגעו יודי האלפין מטעם הראשון דבעינן לכתוב האותיות כמו שנמסרו לנו מסיני עכ"ד. אך אח"כ כ' בתה"ד סי' רל"ו וז"ל אמנם כי דייקינן שפיר נוכל לומר דדוקא לענין כתב שבתפילין פסלי הנהו חסרונות מטעם דמסיק מהר"ם דבעינן כתיבה תמה כו' וכן קש"י דמעכב הוא ג"כ רק מה"ט ולכן בגט אינו פסול ע"ש. וכן בסי' ר"ל ובפסקיו סי' מ"ג כ' אח"כ בקצרה סברא זו. אלא דשם החמיר למעשה כסברא ראשונה גם בגט ובסי' רל"ו נטה יותר לסברא האחרונה מדסיים ואעפ"כ כמדומה לי כו'. וכ"פ הרב"י בפשיטות באה"ע סס"י קכ"ו. אמנם קש"י דפירש"י נ' מהתה"ד אף בסי' רל"ו דמעכב אף בגט אע"ג דלא בעי כתיבה תמה. ואף אם יודי האלף שאינן נוגעין אין מעכבין כו' ע"ש משום דדמי ליוד שנכתב מעשי"ט ובסי' ר"ל כ' יותר דאינו אות אלא נקודה בעלמא כנ"ל:

קיצור. אך ענין פיסול הנ"ל הוא משום דבעינן כתיבה תמה לאפוקי פסוקה ושבורה. או כך נמסרו לנו מסיני שיהיו האותיות גוף אחד:

ה ואחר הקדמה זו נשוב לענינינו ונאמר דלא מיבעיא לפ"ד התשב"ץ וסברא אחרונה דהתה"ד דהפיסול משום שאינו כתיבה תמה. ופי' כתיבה תמה היינו לאפוקי שבורה ופסוקה כמש"ל בשם תה"ד והיינו כשלא נגעו יודי האלפין כו' שהאות אינה גוף אחד וחלוקה לשנים וזהו ודאי כתיבה שאינה תמה. משא"כ בנדון שינוי צורת האותיות ותמונתן מעט. כיון שלא נשתנו לאות אחרת והתינוק קוראה בלי גמגום הרי זוהי כתיבה תמה שאינה שבורה ופסוקה. אע"ג דאות שאינו מוקף גויל נמי פיסולו משום שאינו כתיבה תמה כמ"ש התוס' בגיטין (ד"כ ע"ב). זהו חסרון שחסר הקפת הגויל להכי אין הכתיבה תמה וכן כתב שאינו מתקיים פסול משום שאינו כתיבה תמה כדאי' במנחות (דל"ד ע"א) ע"ש בתוס'. משא"כ הכא שאינו חסר כלל ומתקיים כתיבה תמה הוא. אלא אפילו לסברת החומרא דתה"ד דבעינן לכתוב האותיות כמו שנמסרו לנו מסיני. וזהו ענין בפ"ע זולת ענין דכתיבה תמה. מ"מ הפירוש מבואר דקאי רק על ענין זה שנמסר לנו מסיני שיהיו כל האותיות מחוברים גוף אחד חוץ מן הה"א והקו"ף. וזה נמסר לנו לעכב. אבל לא קאי כלל על פרטי תמונת האותיות וצורתן המבוארים בב"י. וזה מבואר ומובן מדברי מהר"ם שבהגמי"י שממנו מקור ד' מהרא"י. אך בהגמי"י הם בקצרה. אבל בספר ברוך שאמר (דף ז' ע"ד) הובא לשונו באורך בד"ה והא לך יסוד של מהר"מ מרוטנבורג כו' עד דף ח' ע"ב. דהרואה שם יראה שכל חפצו וכל ישעו רק להכריח דבר זה לבד שכל אות ואות יש לה להיות דבוקה בלי הפרש דכל חדא וחדא אות אחת ולא שנים לבר מה"א וקו"ף כו' וע"ז הביא שם ראיות הרבה מהש"ס להכריח שכן צ"ל. אבל זה שיהיה מעכב גם שינוי התמונה לא נזכר שם כלל אפילו ברמז וגם על זה לא יהיה אפילו אחת מהראיות ראיה ע"ז יעו"ש. אלא הראיות הן רק שמוכרח מהגמרא שצ"ל האותיות דבוקים בלי פירוד לבד מה"א וקו"ף. וממילא מוכרח דאם הפרידן כל דהוא הם פסולים דלא גרע מחסרון הקפת גויל כו'. אבל על ציור תמונת האותיות לא נתבאר ההכרח מהגמ' איך ומה שצ"ל כמו שנתבאר ההכרח שצ"ל גוף אחד כו'. ואיך נאמר שהשינוי לא גרע מחסרון הקפת גויל. דהא הקפת גויל מבואר בגמ' בפירוש. משא"כ פרטי התמונות אין להם שרש בגמרא. וזהו טעם תשו' הרא"ש שכ' ואין פיסול בזה השינוי רק שלא יעשה ההין חתין ביתין כפין כמו שמפורש בגמרא. ור"ל משא"כ כשאין השינוי עד"ז אע"פ ששינה צורת האותיות אין בזה פיסול כיון שאין מפורש בגמרא שצ"ל הצורה כך וכך כו'. והרי בהלכות ס"ת הביא הרא"ש שאם לא הדביק יודי האלפין הוא פסול דנשתנו צורת האותיות. וק' נימא ג"כ שאין פיסול רק שלא יעשה ההין חתין כו' כמ"ש בתשובה. א"ו החילוק כי לזה יש שרש בגמ' שהאותיות כולם יש להם להיות גוף אחד בלי פירוד לבד מה"א וקו"ף כמו שהכריח רבו מהר"מ מרוטנבורג בראיות עצומות מהגמ' (והריב"ש סי' ק"כ אמר כן מדנפשי' ולא ראה תשו' מהר"מ גם הביא ראיות אחרות ע"ש) ולכן אם לא הדביק ה"ל שינוי המעכב. משא"כ בשאר שינוי שמשני' הצורה כיון שמ"מ קוראים אותם התינוק בלי גמגום אין לזה שרש לפסול מאחר שאין ראי' והכרח ושרש מהגמרא שכך צ"ל האות דוקא. (והפמ"א שהעיד שמקילי' בשינוי הט' אף שיש לזה קצת שרש כו' י"ל משום שהוא רק קצת ראיה כו'). ועוד יש ראיה ברורה דאין שינוי תמונה מעט מעכב כלל וכלל. ממ"ש המרדכי בה' תפילין בשם ר"י גבי חטוטרת דחית וז"ל ואומר ר"י נהי דאין צורתה כך מ"מ לא מפסלא בהכי וזימנין דמתרמי דעבד הכי עכ"ל. הרי דר"י ר"ל דאין צריך כלל לעשות חטוטרת באמצע גג החי"ת דכ' ר"ת ואין צורתה כך. ומ"מ לא מפסלא בהכי כו'. וכלשון זה כ' הר"י אסכנדרני בשם ספר יריאים ואין בתוספות זה משום קלקול אות הובא ב"י סי' ל"ו וכ"כ עוד הטור סס"י ל"ו גבי זיוני האותיות שהזכיר בשמושא רבא והרמב"ם לא כתבם וכתב אחרים כי אין פיסול בשינוי ולא בתוספות כו' ועבב"י. והוא לשון הרא"ש בה' תפילין והשתא נחזי מ"ש שינוי זה והוספה זו משינוי דהיפוך יודי האלפין וכה"ג דאם נאמר שיש לפסול האלפין שנכתבו בהיפוך יודין מפני שינוי הצורה קצת כמ"כ יש לפסול כשעשה חטוטרת על הח' כפי' ר"ת את"ל שאין זה צורתה וא"צ כלל לחטוטרת זה. דהוא שינוי גדול יותר משינוי שבאלף כשהיפכו היוד שבו. וכן היה ראוי לפסול בהוספה דעשיית זיינין על האות מלמעלה את"ל שאין צריך לעשות זה כמו שכ' שם הרא"ש. והרבה דברים כ' בשמושא רבא שאין לסמוך עליהם ועוד דהרמב"ם לא כתבם בחיבורו וכ' לזיין אותיות אחרים ואלו לא נזכרו בשמושא רבא וא"כ יש ספק שמא א"צ לזיין כולם. ואיך הסכים הרא"ש ואחריו הטור דטוב שיעשה כולם כי אין פסול בשינוי ולא בתוספות כו'. ור"ל אף אם א"צ לעשותם אין פוסל זה שעשה שם ואף שכ' שם לעשותם תגינים גדולים כמו מקלות כו'. אעכצ"ל דס"ל לכל הפוסקים בפשיטות שאין פוסל השינוי בצורת האותיות כל שאין האות פסוקה לשנים ואין בה נגיעה והתינוק קוראה יפה כו'. ודי בזה ואין להאריך עוד יותר:

קיצור. משא"כ בשינוי צורת האותיות הרי יש כתיבה תמה שהרי אין האות נפסק לשנים וגם לא שייך ע"ז לומר שנמסר למשה מסיני שיהיה כך צורת האות שזה לא אמר האומר רק על שלא יהיה האות נפסק לשנים שזה מוכרח בגמ'. משא"כ צורת האותיות ותמונתן שיהיו כך וכך דוקא אין לזה שרש בגמרא איך נימא שנמסר למ"מ שיהיה כך וכך דייקא:

ו אך כ"ז שאין לפסול הס"ת. ועתה נחזי לענין אם צריך לתקן והנה ע"ד חטוטרת דחתי"ן כ' בתשב"ץ ח"א סי' נ' (דכ"ו ריש ע"ג) וז"ל ואין לומר שבחטוטרת גגה דחי"ת יפסל ס"ת שאם כן לא תמצא ספר כשר שהרי לא נהגו כלל בשום חטירה לא כזה ולא כזה עכ"ל. וגם הריב"ש סי' ק"כ שהחמיר יותר מהתשב"ץ בעניין תליית כרעא דה"י כ' כ' שחטוטרת דחי"ת אינו רק למצוה ולא לעיכובא ושרק ספרי דוקני היו עושי' זה. גם במהרי"ק שרש ע"א כתב כן דוקא ספרי דוקני. (ועוד כ' שם ופשיטא דאין אנו רגילין בחטירת החי"ת בגיטין ואפילו לכתחלה. וא"כ לתה"ד סי' ר"ל דס"ל דאע"ג דבגיטין לא בעי' כתיבה תמה מ"מ צ"ל האותיות כמו שנמסרו לנו מסיני. א"כ עכצ"ל דחטירת החי"ת הוא רק מצוה לכתחלה בסת"מ ולא שייך לומר ע"ז שנמסר לנו כו'). ומשמע מהתשב"ץ שלא הצריך תיקון כלל להחתין אף שנעשו בלי שום חטירה. כ"ש בנד"ז שנעשה חטירה דפי' רש"י דלא הי' צריך תיקון לדבריו אף אם לא נעשה כלל חטירה דפי' ר"ת. וכ"ש וק"ו שנעשה ג"כ חטירה דפר"ת רק שלא היה החטירה חלול. והרי כ' בהגמי"י פ"א מה' תפילין וז"ל ובערוך משמע כפי' ר"ת שכתב זוקפין מעט לגגו של חי"ת כמקל עכ"ל. מזה משמע שא"צ כלל שיהיה חלול. כי ר"ת כ' מלשון חטוטרת גמל והרי היא אינה חלולה. גם מ"ש מעל' כמו גג ממש שהוא חלול הרי ידוע דהגגים שבמשנה וגמ' שבא"י לא היו חלולים. רק ממ"ש התוס' ראי' לר"ת מנטלו גגו של חי"ת ועשאו שני זיינין משמע קצת שהגג היה חלול וכ"ה הציור בתוס' דמנחות אמנם פשיטא דאף שאינו חלול נק' חטירה גם לפר"ת. כדמוכח מל' הערוך שכ' זוקפין כו' כמקל כנ"ל:

וע"ד הלמ"ד שצ"ל צואר וכמו ו'. ובנ"ד החזירו ראש הוי"ו (לצד שמאל) כזה ל ה"ז ודאי לא חמור מהשאלה של הפמ"א בדבר האלפין שנכתבו בהיפוך יודין שהכשיר בפשיטות כנ"ל ומשמע שלא הצריך תיקון כלל. גם כאאזמו"ר הגאון נ"ע גבי הלמד כ' וכ"ז לכתחלה כו'. משמע בדיעבד אם שינה מעט כנ"ד א"צ תיקון. ואין לומר להחמיר לתקן חדא דבלמדין שבאותיות השמות דשם אלקים ודאי דאסור לתקן כמבואר ממ"ש בש"ע סי' רע"ו סי"א בהג"ה. א"כ תו אין לטרוח לתקן שאר הלמדין ג"כ. כיון דבלא"ה א"צ כ"כ תיקון כלל ועוד דאפשר ג"כ דאין זה כבוד השם שבו דוקא ישתנו הלמדין. ועוד שלפ"ד התשב"ץ ח"א סי' קכ"ה יש איסור בתיקון זה משום מנומר ע"ש במ"ש שהרי אין זקוק אלא לגרוד ולהניח כו' וגם סס"י נ"א גבי תיקון גרירת כרעא דההי"ן ואח"כ לכותבן כ' גם יש לדקדק בזה שלא יוסיף התיקון פסול מטעם מנומר מפני הגרידה כו' ע"ש וה"ה בנד"ז. אמנם לפמ"ש הריב"ש סי' ז' ואף אם יאריך מעט כו' מבואר שאין בזה פיסול דמנומר. מ"מ גם לדבריו א"צ לתקן מטעמים הנ"ל:

וע"ד שכ' רומע"ל עוד שיש בס"ת הנ"ל ביתי"ן שהם עגולים למעלה כמו רי"ש. הנה הגם שבהיותי במחניכם לא הזכיר לי מעל' מזה כלל. רק עיקר דבריו היה נידון החתין ואח"כ אמר נידון הלמדין. אמנם באמת מבואר מלשון אאזמו"ר הגאון נ"ע רס"י ל"ו שאין בזה פיסול דיעבד מדכתב ע"פ הסוד צ"ל מרובעת. מכלל דמדינא אינו פסול. ותדע שהרי הביתין שבכתב וועליש הם עגולים למעלה כמו ריש. והרי בשו"ת נ"ב חי"ד סי' פ' הביא ראיה מכתב וועליש להכשיר בתמונות האותיות. הרי פשיטא לי' דכתב וועלי"ש כשר דיעבד. דהיינו שכן כותבין בספרד ע"ש. וכן בספר ברוך שאמר כ' לאפוקי סופרים בורים שעושים הבית עגולה למעלה ג"כ כוונתו שהם בורים במה שעושין כן לכתחלה. אבל דיעבד משמע ודאי דהוא כשר. ואין זה דומה כלל לביתין כפין הנז' לפסול בפרק הבונה דכיון שיש לה עקב טוב למטה אינה דומה לכף שהיא עגולה למטה. ומ"מ נ"ל דזה יש לתקן לעשותן מרובעי' דכיון דא"צ לגרור רק להוסיף מעט דיו ודאי ראוי לתקן: