א

סימן רג

בנידון איש שבשעת קישויו העטרה וחוט הסובב הכל מגולה לגמרי. ושלא בשעת קישויו יש בשר חופה על העטרה ועכ"ז מגולה ממנה ב' שלישי הגובה. ויש מקום לחוש שמא גם מתחלתו לא נימול כהוגן אף שהפריעה ודאי היה כהוגן שנתגלה כל העטרה ע"י הפריעה:

והנה גם לדעת החכם הספרדי. אם הדבר ספק אם נימול תחלה כהלכתו י"ל יודה דדי בנראה בעת קישויו מהול. דהא ספיקא לא דמי לודאי כמו ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ערלתו ספק. וכן לענין נולד מהול דחיישינן שמא ערלה כבושה היא מ"מ רב ס"ל כת"ק אליבא דב"ה (דף קל"ה ע"א) דלא חיישינן לזה הספק וא"צ להטיף ממנו דם ברית. וע"ש בהרא"ש סי' ה' ס"ל לפסוק כרב. מיהו י"ל שם לרב אין זה ספק כלל אבל כאן הוי ספק. ובתשו' מים רבים סי' נ' משמע שמחמיר אף בספק. ובתשובה שמש צדקה חי"ד סי' י"ג היקל בספק אם נימול תחלה כהלכתו או לא. כאשר בשעת קישוי נראה מהול לגמרי אף שדעתו נוטה להחכם הספרדי יעו"ש. דברי השאגת אריה סי' נ"ה אינו מובן מה שחלק אהט"ז סס"י רס"ד גם בנולד מהול קצת דא"כ מעולם לא נימול כהלכתו. גם ד' הט"ז אינו מובן מה צורך שנמשך אח"כ העור ת"ל כיון דלא נולד מהול לגמרי רק קצת ה"ל כדין ציצין המעכבין את המילה ועיין בחתם סופר סי' רמ"ח ד"ה ונראה וד"ה וכל. וע"ש בהתשובות שמש צדקה נמשך אחר הט"ז דאם הפריעה כהוגן חשוב נימול כראוי מה"ת. אלא שבנדון שלו הספק שמא גם הפריעה לא הי' כהוגן. ושנשאר ציצין חופין רוב הקיפה. אעפ"כ פסק דכאשר בעת קישוי נמצא מהול א"צ למולו שנית. ובנד"ז דבני שי' הפריעה ודאי היה כהוגן לגמרי עד שנתגלה כל העטרה כולה. והספק רק על הערלה אם נחתכה כולה לגמרי או שמעט מזעיר לא נחתך רק עבר ע"י פריעה. וא"כ יש ג' או ד' ספיקות להקל הא' שמא נחתכה הערלה כולה גם המוהל ר' שמשון שו"ב ז"ל אמר לי כמה פעמים שבודאי המילה והפריעה היה כהוגן. הב' דעת הט"ז ודעימיה דגם אם ע"י הפריעה נתגלה כל העטרה לגמרי חשוב נימול כהוגן. הג' אף שאם זה אינו חשוב נימול כהוגן. הרי דעת הש"ך דבדיקת הקישוי מהני כה"ג אף אם לא נימול כהוגן ומלשונו משמע אף אם אין כל העטרה מתגלה גם בשעת קישוי מהני בדיקה זו. מאחר דלדידי' שוה נימול כהלכתו עם לא נימול כהלכתו. ומ"מ י"ל היינו בשאינו מודבק ויכולים לגלות העטרה אז מהני בדיקת הקישוי. הד' דאף אם לא קיי"ל כהש"ך זהו בדיקת הקישוי כשבשעת קישוי ג"כ אינו נראה מהול לגמרי מכל וכל אז לא מהני. רק בנימול תחלה כהלכתו. אבל כשבשעת קישוי כל העטרה מגולה לגמרי י"ל דודאי סגי דלא דמי לציצין המעכבין את המילה דשם גם בעת הקישוי הם חופין כיון שמדובקין על העטרה. וא"כ גם ציצין מהערלה אף את"ל דמעכבין אף אם נפרעו ע"י הפריעה. ולא מהני להו הפריעה כ"א בעי חיתוך. זהו עכ"פ כשאח"כ חופין על העטרה גם בעת קישויו. אף שחיפוי זה ג"כ אינו דומה לעצם דין ציצין המעכבין שהם מדובקים שם בדיבוק גמור. אבל כשנפרעו ע"י הפריעה אף אם חוזרין וחופין זהו חיפוי בלא דיבוק. מ"מ אף אם נאמר דכה"ג ג"כ נק' חופין זהו עכ"פ כשחופין כן אף בשעת קישוי. אבל אם בשעת קישוי אינן חופין כלל לא דמו לדין ציצין המעכבין דהם חופין ומדובקין אף בשעת קישוי. לא כן הני ציצין שמלבד שנפרעו מעל האבר ואינו דבוקין כלל ואינן כמו ציצין החופין שהם דבוקין. אך אף כשתאמר שאין חילוק בין חופין בלי דיבוק לחופין ומדובקין זהו עכ"פ כשהחיפוי הוא שוה. והרי אינו שוה כלל. שהחופין ע"י שהן מדובקין חופין כן אף בשעת קישוי. וכיון שאלו החופין בלי דיבוק כלל אינן חופין כלל בשעת קישוי י"ל לא נק' ציצין החופין: