א

סימן קצח

אחד התנדב מעות לצדקה ונתן ליד א' שיחלק לעניים כפי ראות עיניו ואותו האיש גזבר בעירו. וחלק הממון לעניי העיר והבדיל מתחלה מן הסך שהגיע לידו ב' רוכס"ף ואמר הר"ז לפלוני עני שאינו מעניי העיר כי היה בדעתו לשלוח לו לפי שהיה באותו זמן במקום קרוב מהעיר ועתה שנסע משם לביתו שהוא רחוק הרבה ממקום הגזבר וקשה להגיע לידו המעות הנ"ל ושאל הגזבר אם מותר לו לשנות המעות הללו ליתנם לעניי העיר או לא. מפני שזכה בהן לפלוני העני:

במשנה ט' פ"ד דפאה תנן מי שליקט את הפאה ואמר הר"ז לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון. ובפ"ק דמציעא (ט' ב') פי' עולא א' ריב"ל שמחלקותם מעשיר לעני (שעשיר הוא שליקט לצורך העני) דר"א סבר מיגו דאי בעי מפקר נכסי' והוי עני וחזי לי' השתא נמי חזי' לי' ומיגו דזכה לנפשי' זכה נמי לחברי' (דאי בעי זכי לנפשי' אם הגביה לעצמו) ורבנן סברי חד מיגו אמרי' (מעני לעני) תרי מיגו לא אמרי'. אבל מעני לעני ד"ה זכה לו דמיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. ורב נחמן שם אמר דמעני לעני מחלוקת. והנה פסקו הרמב"ם והר"ש בפי' המשניות שם כעולא וכן פסק הרמב"ם בחבורו פ"ב מה' מ"ע הי"ט. ולפ"ז אם היה הגזבר הזה עני שהנותן צדקה רצה שיטול גם לעצמו בודאי זכה לפלוני העני אבל אם היה עשיר לא זכה דקיי"ל כרבנן דתרי מיגו לא אמרינן. אך מ"מ י"ל דנ"ד שאני לפי שזה שאמר ה"ז לפלוני עני הוא גזבר ובגזבר י"ל שהוא יד עניים וה"ז כאילו זכה בזה פלוני העני והגיע לידו ממש. ויש לכאורה הכרח לסברא זו מהא דאיתא בפ"ד דב"ק (דל"ו ב') א"ל רב יוסף כבר זכו בי' עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן (ר' יוסף היה גבאי בשלהי החובל דצ"ג) ומבואר שם ברי"ף ותוס' ורא"ש דמ"ש ר"י כבר זכו בי' היינו מטעם מעמד שלשתן דקני במלוה אפי' בהדיוט (כי במלוה אין בהקדש כח יותר מבהדיוט לפי שאין אדם מקדיש דשלב"ל ע"ש באורך) ולפי שר"י היה יד עניים ה"ז כאילו העניים שם כמ"ש ועכצ"ל דגבאי הוא יד עניים אפי' הוא עשיר דאל"כ דגבאי עשיר אינו יכול לזכות לצורך עני כנ"ל באדם דעלמא משום דתרי מיגו לא אמרי' א"כ האיך זכה ר"י לעניים משום מעמד שלשתן השתא אפי' הגיע לידו לא יוכל לזכות לעניים כ"ש במעמד שלשתן דהלכתא בלא טעמא היא. ולומר דר"י היה עני ומקבל צדקה הוא דוחק. שלא היה מקבל כלום קודם שמלך כדאי' דאפי' אומנא לביתי' לא קרא ולאחר שמלך שהיו מקבלים היינו דרך דורן ע' ב"ח ביו"ד. ועוד בב"י סי' רנ"ח הביא מ"ש המרדכי משם ר"י בעל התוס' על הרא"ם שאפי' [אם יטעון רא"מ] שהוא כיד עניים כו' ומניין לנו שרא"מ היה עני. אלא עכצ"ל דגבאי שהוא יד עניים שאני שאפי' הוא עשיר יכול לזכות לעניים. ולפ"ז בנ"ד אפי' היה הגזבר עשיר זכה לפלוני העני. איברא שיש לדחות הראי' שהבאנו מההיא דרב יוסף כי הנה באמת צ"ל מ"ש במשנה דפאה הנ"ל שאין אדם יכול לזכות לעני אא"כ במקום שיכול לזכות לעצמו ומטעם מיגו דאי בעי כו'. ולכן היכא שהוא עשיר דתרי מיגו לא אמרי' אינו זוכה לו ולמה לא יוכל לזכות אפי' במקום שאינו יכול לזכות לעצמו שהרי אילו היה העני כאן היה יכול לזכות והרי זכין לאדם שלא בפניו אא"כ הטעם משום דהוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שכשזוכה לעני פלוני הוא חב לעניים אחרים שהיו יכולים לזכות בזה וקיי"ל דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ולכן בעי מיגו דאי בעי זכי לנפשי' שלנפשי' יכול [לזכות] גם שחב לאחרים ולכן מיגו דאי בעי הוה זכי לנפשי' זכי נמי לחברי' הגם שחב לאחרים וכמ"ש בב"מ (ד"י ע"א) דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אם יש לו מיגו קנה וכ"פ בשו"ע סי' ק"ה. ולפ"ז היכא שאינו חב לאחרים גם היכא דליכא למימר מיגו כגון מעשיר לעני דתרי מיגו לא אמרינן אעפ"כ יכול לזכות וכ"כ בפנ"י למציעא שם. וא"כ אין ראיה מעובדא דר"י לומר דגבאי אע"פ שחב לאחרים והוא עשיר יכול לזכות דשאני התם שר"י זכה לעניים סתם ולא לעני פרטי. וא"כ אינו חב לאחרים. משא"כ בנ"ד שאמר לפלוני עני שהוא חב לאחרים אימא שאפי' הוא גבאי כיון שהוא עשיר אינו יכול לזכות בו דליכא מיגו כי תרי מיגו לא אמרי' כנ"ל. מיהו לשטת הרמב"ן שבשטה מקובצת לב"מ (ד"י ע"א) שמקשה מהא דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אהא דקיי"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ולא ניחא לי' במ"ש התוס' דהיכא דאיכא מיגו גם בתופס לבע"ח קנה כי אינו מחלק בזה אלא דגם היכא דאיכא מיגו לא קנה היכא שהוא חב לאחרים ובמציאה ס"ל דאינו חב לאחרים כלל לפי שלא זכה בה אדם עדיין ומי שאבדה נתיאש הימנה וא"כ גם גבי לקט ופאה הוי דומי' דמציאה לפי שעדיין לא זכה בהן אדם (ואנו מוכרחים לומר כן דאל"כ אפי' חד מיגו לא מהני וכל הפוסקים פסקו כעולא דמעני לעני ד"ה זכה). וא"כ במה שזוכה בשביל עני פרטי אינו חב לאחרים ועכ"ז אינו זוכה אלא במקום שיש מיגו והוא חולק עמ"ש למעלה דהיכא דאינו חב לאחרים זוכה גם במקום דלא שייך מיגו שלדבריו ז"א. וא"כ לדבריו תקשי מההיא דר"י והרא"ם שזכו לעניים שהרי אע"פ שזכו לעניים סתם ואינו חב לאחרים עכ"ז בעינן מיגו דוקא. אלא עכצ"ל דיד עניים שאני. ואע"פ שכל הפוסקים המובאים בטוש"ע סי' ק"ה לא ס"ל ההיא דהרמב"ן דבתופס לבע"ח לא מהני מיגו כנ"ל. מ"מ בענין שגם היכא שאינו חב לאחרים בעי' מיגו לא ראינו שנחלקו עליו כ"א הפנ"י כ"כ לדעת התוס' וגם את"ל שנחלקו עליו גם בזו מ"מ יש ראי' ממנו עכ"פ דגבאי שהוא יד עניים שאני. ועוד שגם לפמש"ל שרב יוסף והרא"מ זכו לעניים סתם. מ"מ י"ל שמקרי חב לאחרים כי הם זכו לעניי עירם כדאי' בשלהי החובל גבי ההוא ארנקא כו'. וכן על הרא"ם מבואר בב"י שם שרצה לזכות לעניי העיר דוקא והיורשים רצו ליתן ג"כ לעניים אחרים והרי עכ"פ הוא נק' חב לאחרים גבי עניים דעלמא ואפ"ה זכו בזה ועכצ"ל משום דגבאי שהוא יד עניים שאני. ומיהו גם זה יש לדחות דהתם יש דעת אחרת מקנה אותו והוא המזכה כגון בעובדא דר"י היה ההוא גברא המזכה שאמר ניתבי' לעניים ואם נאמר שר"י זכה לעירו ע"כ היינו מפני שכן היה כונת ההוא גברא המזכה ע"ד שאמרו האומר תנו ק' זוז לעניים ינתנו לעניי אותה העיר. דאל"כ בלא"ה לא היה יכול ר"י לעבור על דעתו ולזכות לעניי אותה העיר אפי' היה ר"י עני. ועיין בעובדא דרא"ם שכ"כ ר"י במרדכי ובב"י שם יו"ד סי' רנ"ח. ומכיון שיש דעת אחרת מקנה אותו ומזכה והוא מי שהמעות שלו ודאי שיכול לזכות גם ע"י עשיר (הגם שאין כאן מיגו דלא בעי' מיגו דאי בעי הוי זכי לנפשי' כו' אלא היכא שהוא הזוכה מעצמו לחבירו כגון במציאה) וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' ק"ה גבי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כשהלוה אמר לאדם א' זכה בחפץ זה לפלוני כו' זכה ע"ש סעי' ג'. ועוי"ל שלפ"ז אין כאן חב לאחרים כלל במה שזוכה לעניי העיר כיון שדעת הנותן כן דלא מקרי חב לאחרים אלא במציאה ופאה שהוא הפקר לעניים מתחלה וכיון שזוכה בה לעני א' הוא חב לאחרים שיכולים לזכות בה. משא"כ כאן שהמעות המה של ההוא גברא ואין לעניים יד בהם כלל ועתה בעת שנותנן לצדקה דעתו ליתנן לעניי העיר א"כ מעולם לא היו עניי עיר אחרת יכולים לזכות בהן ואין כאן חב לאחרים כלל ול"ד לתופס לבע"ח דמקרי חב לאחרים דשא"ה שמגיע מהלוה לבע"ח אחרים ויש להם שיעבוד על כל אשר לו דמיני' מגלימא דעל כתפי'. והנה נת' שאין מעובדא דר"י ורא"מ ראי' כלל לנ"ד שיהי' הגבאי עשיר יכול לזכות לעני א' ממעות צדקה שת"י כשהוא חב לאחרים משני פנים. הא' שבעובדא דר"י היה מזכה והיכא שיש מזכה לא בעי' שיהי' למי שמזכים ע"י מיגו. הב' שלפ"ז לא היה שם שייך ענין חב לאחרים כלל. ומ"מ אע"פ שאין ראי' מעובדא דר"י ודרא"מ מ"מ הדין אמת דהגבאי יכול לזכות לעניים פרטי' גם שהוא עשיר כשאינו עובר בזה ע"ד הנותן כגון שזוכה לא' מעניי העיר הרבה או שהיה דעת הנותן לחלק גם לעניי עיר אחרת כמו בנ"ד והגבאי אמר הרי סך זה לפלוני עני שזכה לו. והטעם בזה פשוט דלא מיבעי' לשטת רש"י דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אם עשאו המלוה שליח לתפוס קנה א"כ גם אם נאמר שבמה שהגבאי שהוא יד עניים אינו רק כשלוחם ולא כאילו הם ממש עכ"ז יכול לזכות להם שהרי כבר נת' דלשטת כל הפוסקי' בסי' ק"ה הא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה הוא דוקא היכא דליכא מיגו ואפ"ה ס"ל לרש"י דבעשאו שליח קנה. וא"כ ה"ה גבי גבאי ממש אף שאדם דעלמא שאינו שליח העניים והוא עשיר אינו יכול לזכות לעניים כיון דליכא מיגו כנ"ל והוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים מ"מ הגבאי שהוא יד עניים ונחשב כשלוחם קנה וזכה עבורם אלא אפי' לפמ"ש התוס' שם בב"מ דאפי' עשאו המלוה שליח אינו יכול לתפוס אם הוא חב לאחרים אא"כ יש מיגו מ"מ הגבאי יכול לזכות להם גם שאין לו מיגו. כי באמת פי' יד עניים שנא' על הגבאי הוא גדול משליחות אלא שתפיסתו של הגבאי הוא כאילו תפסו העניים בידם ממש כי הוא כמו יד שלהם ולא מצד שלוחו של אדם כמותו בלבד אלא שכאילו ממש תפסו בעצמם וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' קכ"ו ס"ק פ"ו דגם למ"ד דמעמד שלשתן לא מהני ע"י שליח המקבל מ"מ הגבאי של עניים זוכה להם במעמד שלשתן כי מה שהוא עומד הוי כאילו הם עומדים ודמי לאפטרופוס של יתומים דעדיף משליח והוי ממש כאילו היתומים עומדים בעצמם וכמ"ש שם ס"ק פ"א ע"ש וכ"ד הגי"ת שער כ"ח סוף ח"ד ע"ש שבזה יישב תמיהת בעה"ת על הרי"ף פ"ד דב"ק שהבאנו למעלה שרב יוסף זכה לעניים בתורת מעמד שלשתן כו'. ונ"ל להביא ראי' לדבריהם מהא דאי' בב"מ (ד"י ע"א) גבי מציאת פועל כו' של בעה"ב הוא. אלמא המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. אע"פ שהוא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. ומשני שאני פועל דידו כיד בעה"ב הוא. א"כ מוכח מכאן דהיכא דאמרינן שהוא יד של פלוני הוא כאילו הוא ממש ועדיף משליח דהא השתא ס"ל עדיין לגמ' דמגביה מציאה לחבירו הוי ממש כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. וכבר נת' לשטת התוס' וסייעתם שאפי' שליח אינו יכול לתפוס וכ"כ כל הפוסקים ואעפ"כ היכא שהוא יד בעה"ב יכול לתפוס ש"מ דעדיף משליח וכאילו הבעה"ב ממש תופס בידו. וא"כ ה"ה הכא גבי גבאי כיון שהוא יד העניים ה"ז כאילו העניים ממש תפסו ואע"פ דליכא כאן מיגו דזכי לנפשי' כיון שהוא עשיר מ"מ זוכה להם ולא מיבעי' לפמש"ל בשם הפנ"י דהטעם דא"א לזכות אא"כ יש מיגו הוא משום דחב לאחרים א"כ בכה"ג שהוא יד עניים אפי' חב לאחרים יכול לזכות כיון דהוי כאילו העניים ממש תפסו בידם והרי כל אדם יכול לזכות לעצמו אפי' הוא חב לאחרים. אלא אפי' לפמש"ל בשם הרמב"ן דאפי' אינו חב לאחרים אינו יכול לזכות לאחרים אלא היכא דאי בעי הוה זכי לנפשי' מ"מ היינו ג"כ אם הוא זוכה בזכי' שהיא בתורת שליחות. אבל בנ"ד דחשבי' לי' כאילו העניים עצמם תופסים א"כ לא בעי' מיגו שהרי כל אדם יכול לזכות לעצמו אע"פ שבגבאי זה יש בחי' עצמו שאינו יכול לזכות בו. ור"ל לעצמו ממש מ"מ עוד בחי' עצמו יש בו שיכול לזכות לו והם עניים ולגבי עצמו לא בעי' מיגו לומר מיגו דאי בעי הוי זכי לעצמו ממש זכי לעצמו שהם עניים ומכיון שאינו יכול לזכות לעצמו ממש שהרי הוא עשיר לא זכי גם לעניים שז"א כי לא בעי' מיגו אלא היכא דזכי לחברי'. אבל בנ"ד דזכי לעצמו שהם העניים לא בעי' מיגו ואפי' א"י לזכות לעצמו ממש זכי לעניים גם שהוא חב לאחרים כגון שזוכה לעניי עירו וחב לעניים דעלמא ואע"פ שהוא עשיר ולא בעי' מיגו. הוא הדין והוא הטעם דגם לעני א' פרטי יכול לזכות שהרי הוא יד לכל עני ועני. וא"כ בנ"ד שנטל הגבאי השני רוכ"ס ואמר הרי הן לפלוני עני זכה לו ואינו יכול ליתנם לאחרים כי הם של אותו עני ממש. ומ"מ עדיין י"ל שאין זה ראיה כ"כ לנ"ד כי לא אמרו יד עניים אנן אלא לעניי עירם כיון שהוא גבאי שלהם הוא יד שלהם. אבל אינו יד לעניים דעלמא ואפשר שלגבי עניי דעיר אחרת הוא כשאר כל אדם ובנ"ד שהגזבר אמר ה"ז לפלוני עני מעיר אחרת כיון שאינו גבאי שלו ואינו רגיל ליתן לו צדקה אפשר שאינו יד שלו. והרי הוא אצלו כאדם דעלמא ומכיון שאין כאן מיגו כנ"ל לא זכה לו. ויתננה לעני הנמצא ראשון וצ"ע:

אחר שכתבתי למעלה להביא ראיה לדעת הש"ך דגבאי הוא ענין עדיף משליח מההיא דפועל שהוא יד בעה"ב דעדיף משליח לפי משמעות הגמ'. ובאמת שכ"ד הש"ך בח"מ סי' ק"ה סעי' א'. ראיתי שבאו"ת חלק בזה על הש"ך והסכים עמו בס' נתיבות משפט דפועל לא עדיף משליח ואינו יכול לתפוס לבע"ח במקום שחב לאחרים. ובמרדכי פ"ק דגיטין נסתפקו בזה מ"מ מש"ל הכל אמת גם אליבייהו. שבנדון גבאי שהוא יד עניים אף הם מודים דעדיף משליח. שהרי גם האו"ת דימה בסי' קכ"ו גבאי לגבי עניים כמו אפטרופוס דיתמי. ובהדיא מבואר בשו"ע סי' ק"ה סעיף א' שאפטרופוס יכול לתפוס בשביל יתומים אע"פ שהוא חב לאחרים וכ"ד כל הפוסקים והוא מדברי תה"ד והרא"ש משום דעדיף משליח. וא"כ ה"ה בנ"ד דחדא מלתא היא כמש"ל בין לשטת הפנ"י (שלדבריו הא בה"ת ממש שהרי מה דבעי' מיגו הוא כדי שלא יהיה תופס לבע"ח כו' כנ"ל. ובנ"ד הרי יכול לתפוס כו' ולא בעי' מיגו) ובין לדעת הרמב"ן (דמשמע מיני' שאפי' במקום שאינו חב לאחרים א"א לו לזכות לאחר היכא שאין מזכה משלו אא"כ [יש מיגו]. מ"מ יודה בנ"ד כיון שהוא כמו זוכה לעצמו כנ"ל):