[תשובה בקצרה]

הגיעני מכתבכם. והגם שהיה מהראוי למשוך ידי ולא להשיב בעניני איסורים ושבועות החמורים מאד אשר ראוי לכל אדם לברוח מהן כבורח מן הנחש כמ"ש בגמ' ופוסקים עכ"ז לא אוכל להשיב פניהם ריקם. והנה מ"ש אם מחוייבים ליתן להתיבה או שמא האיסור בטל מאליו כיון שרובם עוברים על האיסור עכ"ל. ודאי אין האיסור מתבטל ממילא אלא עד שיתירו אותו הצבור בפיהם ממש ולא ע"י מה שעושים מעשה ח"ו נגד האיסור והטעם בזה תמצאו בב"י סס"י רכ"ח שהביא כמה לשונות מהראשונים שנלאו למצוא הטעם להיתר איסורי צבור שנהגו להתיר אותם שלא ע"י פתח וחרטה ושלא ע"י יחיד מומחה או ג' הדיוטות (אלא הש"ץ עומד ואומר בפני כל הקהל. בזה"ל הסכמת הקהל להתיר האיסור ואומר הותר האיסור) והעלו דמשורת הדין איסורי צבור אין להם היתר לעולם אלא מה שנהגו הצבור להתיר ה"ל כמתנין שיהיה קיים עד זמן שירצו. וכיון שמצד המנהג לבד הוא שאנו מתירים א"כ אין לך בו אלא מנהגו ומעולם לא נראה ונשמע בפוסקים שיהיה היתר איסורי צבור אם לא ע"י התרה בפה דייקא ובהסכמת כל הקהל או רובם עכ"פ. ואין נק' רוב אא"כ היה במעמד כולם עכ"פ כ"כ בב"י דקצ"ו ע"א בשם הרשב"א ואז אע"פ שמיעוטם מוחים בטלה דעתם כמ"ש בש"ע. וא"כ פשיטא מה שכל א' עובר על האיסור בפ"ע אפי' שיהי' רובם ח"ו לא נקרא רוב. דרוב מתוך כולו בעינן. וראיתי מי שכתב דאם לא היו כולם במעמד א' רק שהשמש הולך לכל אחד ואחד בפ"ע מלתא דפשיטא הוא דלא חשוב רוב למימר אחרי רבים להטות כו' עכ"ל. ולכן מתירים איסורי צבור בשבת משום דאז איכא כנופיא כמ"ש בא"ח סי' שמ"א. ומ"מ בזה אפשר להקל אם יתאספו הקהל והשמש ילך להודיע לכולם ואיזה יחידים לא ירצו לבוא אם יהיה רוב מסכימים להתיר יתירו מטעם שי"ח על הדעה הנ"ל בענין הסכמות ותקנות. אבל בלא התרה מלתא דפשיטא היא שאין שום היתר ח"ו למעול באיסור ע"י מה שהרוב מועלים ח"ו וכ"מ בב"י דקצ"ו ע"ב בשם התשב"ץ. וזאת א"צ לפנים:

נידון אשר שאלני מור"י נ"י בחורף העבר בתשב"ץ סי' קכ"ג ראיתי היקל בזה. אבל אין כן דעת תשו' להרמב"ן סי' ר"פ והרא"ש כלל ו' סי' כ"ט הובא בד"מ סי' רכ"ח ס"ק כ"ה. ולמחמירים שומעים בשל תורה ועוד שהמה הרבים: