א

סימן קפט

בדבר התרת נדרים דסגי בשלשה הדיוטות כבר פי' הט"ז והש"ך רס"י רכ"ח אפילו לית בהו חד דגמיר מעצמו אלא כל דגמרי להו אחרים וסברי. ומ"ש הירושלמי שיודעין לפתוח פתח. היינו כפשוטו כמ"ש הש"ע סעי' ז' שיוכלו לומר לו אילו ידעת כך כו' לא היית נודר. אבל ודאי שא"צ להיות בקיאין בדיני נדרים אפילו בהא דאין פותחין בנולד וכיוצא. וכ"מ ממ"ש הש"ך בשם הלבוש שא"צ שיהיה סברי היטב אלא כל דסברי קצת כדי שידעו מה יתירו סגי דלא כמי שעלה על דעת א' מהלומדים דלרבנן (דר' יהודה בבכורות (דל"ז א') דא"צ שיהי' א' מהן חכם וא"כ מי ילמדם) צ"ל כולם יודעים דיני נדרים הפשוטים כמו אין פותחין בנולד דאם א"י כלום בנדרים לא מהני התרתם דמאי שנא מהא דטבח שאינו יודע הלכות שחיטה כו' דאפי' אומר שלא שהה ולא דרס לא סמכינן עלי' כו' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש עביד לה ולאו אדעתי'. וה"נ כשאין יודעין דיני נדרים יש לחוש שלא התירו כדין כו'. וכל זה דברים בטלים ואשתמיטתי' מ"ש התוס' ר"פ מצות חליצה אהא דתנן התם ואפילו שלשתן הדיוטות. רק שיודעין להקרות כעין דיינים וכ' התוס' אבל בשאר דברים אין צריך שיהיו בקיאין בהן וכי לא עשו בטוב יוכלו לישאל לבקיאין כו'. הרי דסמכינן על מה שישאלו אחר המעשה. אע"ג שלא היו בקיאין מקודם ולא מדמינן זה לשחיטה. דאין לומר דהתוס' ס"ל דגבי שחיטה נמי סמכי' עליו אם אומר שלא שהה ולא דרס כמ"ש הרשב"א בחי' פ"ק דחולין (ד"ט) בשם חכמי הצרפתים. ואזדי הכא לשטתייהו. דזה אינו דהא התם עכ"פ אסור לאכול משחיטתו קודם שישאלו ממנו. ואיך קפסיק הכא דסמכינן לגמרי על חליצתם וא"צ לשאול מהם איך ומה עשו. רק דסמכינן ע"ז שאם לא עשו בטוב היו שואלין כו'. א"ו עכצ"ל דלא דמי כלל חליצה לשחיטה ואין כל הענינים שוין. וכמו שחילקו בש"ס בהדיא בין דיני קדושין וגיטין לחליצה דגבי גיטין וקדושין אמרו כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן ולכן כ' רמ"א בסי' קנ"ד בסדר הגט סעי' א' דגט שסדרו אותו הדיוטות יש לפוסלו ועיין בב"ש סי' מ"ט סק"ד. והיינו משום דאמרו בגמ' כל מי שאינו יודע בטיב כו' משא"כ גבי חליצה אמרו בהפך במשנה וגמ' דסגי בג' הדיוטות רק שיודעין להקרות. וטעם החילוק ביניהן נ' משום דבגט יש הרבה פרטים ע"כ אסור לסדר אא"כ יודע בטיב גיטין כמ"ש הב"ש סי' מ"ט סק"ד בשם הט"ז. משא"כ בסדר חליצה אין שם פרטים רבים. ועוי"ל דגם בסידור הגט י"ל דאין לפסול דיעבד מדינא אף אם לא היה בקי כ"כ בטיב. דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי. ולכן פי' רש"י אהא דכל מי שא"י בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן להיות דיין בדבר כו' ועיין מזה בתשו' הריב"ש סי' רע"א. ואיך שיהיה בדין סדור הגט עכ"פ גבי סדר חליצה מבואר בהדיא בגמ' דסמכינן על הדיוטות אף שאין בקיאין בדיני חליצה כנ"ל. וסמכינן ע"ז דכי לא עשו בטוב ודאי ישאלו כו'. וק"ו להתרת נדרים. דהא חליצה הוא דין ונק' המסדרים דיינים. ובעינן ב"ד של ישראל. וכ"ש בהתרת נדרים דמכשרינן בהו כל ישראל דגמרי' משחוטי חוץ דודאי סמכינן אהדיוטות ממש רק שיודעין לפתוח. ולא חיישי' שלא ידעו לשאול אם עשו כדין. ולכן אפילו לפ"ד הנ"י שהביא הב"ש בפי' סדר חליצה דס"ל דצריך שיהיו בקיאין בדיני חליצה נ' דמודה גבי התרת נדרים דא"צ לזה. דהתם ה"ט משום שנק' דיינים. משא"כ הכא. ותדע דהא הב"י רס"י רכ"ח כ' דפשטא דסוגיא דנדרים (דע"ח) משמע דכל ההדיוטות ממש כשרים. וא"כ אע"ג די"ל דהפי' הוא הדיוטות דגמרי להו וסברי כמ"ש בבכורות (דל"ז) מ"מ פשיטא ופשיטא דאין להחמיר בהו יותר מדיינים דחליצה לפ"ד התוספות עכ"פ וגם הנ"י מוכרח להודות כאן ע"ז. ובספר חוסן ישועות על מסכת יבמות כ' וז"ל ונראים דברי התוספות דמשמע הא דילפינן מזקני עירו זקנים בעלמא או מבישראל אפילו ישראל כל דהו דלא בעינן שידעו שום דין מדיני חליצה והא דבעינן שידעו להקרות אינו אלא כדי לקיים מצות קריאה בלבד עכ"ל. ועוד דהא אפילו חלצה לפני ע"ה גמורים שא"י להקרות ג"כ חליצתה כשרה כמ"ש בש"ע רס"י קס"ט. א"כ עכצ"ל כהתוס'. וגם באמת התרת נדרים אין בו ידיעת פרטים אפילו כמו בסדר חליצה כו' בפרט שעכשיו רואים בספר מ"ש בש"ע סי' רכ"ח סעי' ז'. וא"כ גם לאחר ההתרה אם נראה שהתירו כדין ודאי מהני התרתם. ומ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ב סי' ז' יודעים בטיב נדרים צ"ל דזהו לרווחא דמלתא וגם כדי שלא יצטרכו לשאול אח"כ אם התירו כדין. דאל"כ מנ"ל להרא"ש דבעי' בקיאי' בטיב מ"ש מחליצה דל"ד לגיטין וקדושין כנ"ל. ועוד דאם בקיאי' בטיב ה"ל ב"ד חשוב כמ"ש בב"י בח"מ סי' ר"ז גבי והוא דקנו מיני' בב"ד חשוב דהיינו שבקיאי' בדיני אסמכתא. ואיך נק' הדיוטות. א"ו דהרא"ש כ"כ לרווחא דמלתא כנ"ל. וראיה לכ"ז מהגמ' דהנה בבכורות (דל"ז ע"א) אמר רבינא דמסתברי להו וסברי. וכה"ג אמר רבינא רפ"ק דערכין (ד"ג ע"א) גבי הכל כשרין לראות את הנגעים כו' אמר רבינא לא קשיא הא דמסברי ליה וסבר כו' וכ' התוס' אע"ג דמסברי ליה וסבר מקרי כהן שוטה שאינו בקי לראות בפ"ע וכ"כ הכ"מ פ"ט מהט"צ בשם הרא"ש האי שוטה לאו דוקא כו'. ועכ"פ מדנקרא שוטה עכצ"ל דאינו גמיר כלל. וא"כ ודאי כה"ג הוא הדיוטות דגבי התרת נדרים. ואע"ג דגבי נגעים צריכים שיהי' ישראל חכם מלמדו זהו רק גבי נגעים שיש בהם דינים רבים. משא"כ בהתרת נדרים א"צ לזה דהא לא קיי"ל כר' יהודה שיהיה אחד מהן חכם. ואין לומר דנחוש למ"ש התוס' שם ועי"ל כו' וכ"כ בשבועות (ד"ו סע"א) דמסברו ליה וסביר קאי על הישראל האומר לכהן אמור טמא כו' והכהן הוא אפי' שוטה דלא סביר כלל. וא"כ לפ"ז נימא דמסברו לי' וסביר הוא מדרגה יותר מעולה ממ"ש לפי' קמא דתוס'. דהא אפילו לפי' זה אין ראי' שהוא גמיר כלל כיון דצ"ל עמו עוד ישראל אחר המסבירו כמ"ש התוס' בשבועות שם א"כ עיקר הסמיכה הוא על אותו ישראל המסבירו אבל הישראל דמסברי לי' וסבר ודאי אינו גמיר כלל ובהתרת נדרים כבר נת' דא"צ יותר כלל. ומזה ראיה לדעת הש"ך ולבוש רס"י רכ"ח דדי כשהוא סביר קצת מאחר לפי' ראשון דתוס' וכ"ד הרא"ש והכ"מ נק' זה שוטה כו' כנ"ל. ועוד יש טענה וטעם גדול בנד"ז שלא לחוש כלל שמא לא ידעו הדין איך להתיר או שמא לא פתחו כדבעי. מאחר שמי שהתירו לו הוא למדן חשוב ויודע בטיב נדרים. והוא אינו חשוד כלל ח"ו לקלקל א"ע בכדי שיהיה באיסור נדר כל ימיו ומסתמא עיין בש"ע איך לעשות ההתרה. וא"כ בכה"ג נ' דאף שהמתירים לא ידעו מעצמם לפתוח הפתח מהני התרתם מאחר דמסברי להו וסברי א"כ מסתמא מצא לו הפתח והסביר להם. ואף שבאמת א"צ לכ"ז מאחר דהוכחנו דכל ג' הדיוטות דמסברי להו וסבר סמכינן עלייהו כנ"ל ואמרינן דמסתמא ידעו לפתוח הפתח ואם לאו היו שואלים כו'. מ"מ לרווחא דמילתא י"ל ג"כ סניף זה. ובאור זה דבהג"ה בר"ש בפי' המשניות ספ"ג דנגעים כ' אהא דאין חכם מתיר נדרי עצמו כו' דלא משום חשדא כו' ע"ש. הרי ס"ל דלא שייך חשדא וכנ"ל ואע"ג דהר"ש עצמו שם כ' דמחשדינן לי' דלמא מיקל גבי אשתו כו'. הרי אדרבה סיים ותימא כו' וכן בשאר כל איסור והיתר אטו מי לא מהימן כו' ועוד תניא כו' ונאמן הוא על נגעי עצמו כו' וכ"כ הרא"ש שם בפי' המשנה נאמן הכהן כו'. פי' שיאמר הוא לכהן ע"ה נגע זה טהור הוא ויטהרנו הכהן ע"ה. הרי דאפי' המנוגע נאמן לגמרי לטהר א"ע אף שהוא דבר שאין בידו לתקן. וכ"ש בנדרים דנק' בגמ' יבמות ר"פ האשה רבה דבידו לאיתשולי' עלי'. ולכן ל"ד לשא"ד דאתחזק איסורא כו' ולכן מ"ש הר"ש שם ושמא יש לחלק בין היכא דאתחזק איסורא כו'. צ"ל דלא קאי רק אבכור. משא"כ בנדרים דכיון שהוא בידו הרי אע"ג דאתחזק יש לו דין לא אתחזק כדמוכח בגמ' הנ"ל. וכ"מ בתשו' להרמב"ן סי' רנ"ח ובש"ע י"ד סי' רל"ד סעי' נ"ז דהא דאין אדם מפיר נדרי אשתו אינו משום חשדא. וכדעת ההג"ה שבר"ש שם. והא דפירש"י בבכורות (דל"א א') וחד מי מהימן כו' ע"פ שלשה כו' אין ר"ל משום חשדא דנידוק מיני' דה"ה גבי התרת נדרים דבעי' שלשה אלמא דשייך חשדא כו'. כי לא מהימן אינו כלל ענין חשדא. ועוד דהכא יש בידו לעשות בהיתר וע"ש בגמ' ורואה את קדשיו דאיבעי מתשיל עלייהו כו' וע"ש בתוס' ד"ה דהא כו' תימא כו'. מכל הלין יש לומר דלא שייך חשדא בנד"ז כי רחוק לצייר שלא יוכלו למצוא פתח כלל כו' שאז היה מקום לומר חשדא כו' וכיון שכן הרי נאמן בעצמו כו' ולכן אע"ג שלא היו יודעי' לפתוח י"ל דשפיר דמי מאחר דמסברי להו וסברי. וכ"ש שבודאי ידעו לפתוח ולא היו הדיוטות כלל כמ"ש זה המשיג בעצמו שא' מהג' היה תלמידו של הנשאל כו':