א

סימן קפח

מה שנסתפקו כבודם אם דוקא כל העיר או רוב העיר זה מבואר בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"א קהל שרוצים להתיר ההסכמה ויש מוחים הולכים אחר הרוב כו' וזהו כדברי הרא"ש בתשובה שהביא הב"י וגם הרמ"א בד"מ שם ס"ק כ"ג הביא כן מהמרדכי פ"ק דב"ב סי' תפ"ב שהכריח כן מהסוגיא פ"ק דהוריות (ד"ג ע"ב) וכ"כ הרד"ך בית י"ב חדר א' וע' בשירי כנה"ג סעי' רמ"ב הביא שגם הרשב"א בתשובה ס"ל דהולכים אחר הרוב הובאה ב"י סס"י רכ"ח גבי וכתב עוד שאלת אם הסכימו הקהל כו' כל שהרוב מסכימים כו' וגם בתשו' מה"ר בצלאל אשכנזי סי' כ"ה כ' ליישב ב' תשובות דהרשב"א כתב בתקנות וגדרים ראוי לילך אחר הרוב. אבל בעניני הצבור הרי כולן כשותפין הן והמיעוט יכולים למחות וכיוצא בזה כ' מהרי"ק שרש קפ"א מ"מ אף לדבריו בנד"ז זהו תקנת וגדרים א"כ יש לילך אחר הרוב וע' בגמ' ספ"ק דכתובות (דט"ו ע"ב) ובטוש"ע אה"ע סי' ד' סעי' ל"ד. וע' בשו"ת זכרון יוסף חלק יו"ד סס"י י"ד ואין ספק כלל שאם היו מסכימים כל הקהל או רובם שהיו בעת ההיא לבטל התקנה כו'. ועכשיו שמסכימים רובם ככולם כו' ע"ש. ג"כ ס"ל דמהני כשהרוב מסכימים לבטל התקנה אף שעשו אבותיהם באיסור חמור כו' גם כיון שרוב העיר א"י לעמוד בה ע' פסקי מהרא"י סס"י רנ"ב ובש"ע סס"י רכ"ח אלא דזהו לכתחלה. אך כאן גזרו כשהצבור יכולים לעמוד בה. ומיהו כיון דעכשיו אשתני ע"כ נקל יותר לבטלו כדמוכח פ"ג דעכומ"ז (דל"ו סע"א). בענין שריה"ו הנשיא התיר השמן שגזרו תלמידי הלל ושמאי בצירוף האי טעמא שאין הצבור יכולים כו'. אך לכאורה יש להסתפק אם הולכין אחר רוב נפשות לבד או גם אחר שבח ממון ר"ל מי שבביתו קונים בשר יותר הרבה חשובה דעתו יותר ממי שאינו קונה רק מעט בשר לשבת ויו"ט לבד. דיש פנים לכאן ולכאן. כי י"ל דאין הולכין אחר רוב ממון אלא כשהענין הוא על עסקי ממון כמ"ש בתוספות פ"ק דב"ב (ד"ז ע"ב) ד"ה לפי שבח ממון. אבל הכא תקנה זו נעשית בשביל עשירים ועניים בשוה שלא יהי' הבשר ביוקר. וכך חשוב הליטרא בשר של העני כמו חמשה ליטרות של העשיר. ול"ד למ"ש בהגמי"י שם סק"א גבי שכר חזן דמחשבין מחצה לפי ממון ומחצה לפי נפשות דהתם פי' הטעם שעל עסקי ממון הוא כדאי כו' משא"כ הכא. וע' מזה בש"ע א"ח סי' נ"ה סעי' כ"א ובמג"א שם ס"ק ט"ז ובש"ע אזמ"ו נ"ע שם סעיף כ"ג כי יש סברא כו' ויש סברא כו' וע' עוד בש"ע א"ח סס"י תרנ"ח וגובין מעות אתרוג לפי ממון כו'. וכ"ז אינו שייך כאן. ול"ד ג"כ למ"ש בש"ע ח"מ סי' רנ"ט ס"ו דהולכים אחר רוב טבחי ישראל להתירה באכילה אע"פ שרוב העיר כותים דהתם שאני כיון דרוב מוכרי הבשר בעיר אף לכותים הם ישראלים א"כ אין להלוך רק אחר רוב זה. וכן לא דמי להא דאיתא בחולין פג"ה (דצ"ה ע"א) דבבשר מבושל הולכין אחר רוב אוכלי בשר. ומ"מ למעשה אפשר להחמיר שלא להלוך אחר הסכם רוב הנפשות לבד. אם יש כנגד זה רוב אוכלי בשר. אבל אם ברוב הנפשות יש ג"כ מחצה מערך הבשר הנאכל בעיר אף שבהמיעוט שאין מסכימים נשאר מחצה מהבשר בכה"ג ודאי יכריע הרוב נפשות דעדיף מהפשרה דלילך חציה לפי ממון וחציה לפי נפשות וע' בשירי כנה"ג י"ד סי' רכ"ח בהגהב"י סי' רנ"ג מענין רוב ממון. והנה אם בנד"ז יסכימו רוב בע"ב פורעי המס ורוב נפשות לבטל התקנה עד"מ כשיש מאה בע"ב יסכימו עכ"פ ששים או שבעים בע"ב הרי רוב נפשות. וגם שיהיה ברוב בע"ב הנ"ל ג"כ רוב יותר מקוני הבשר עד"מ כשנמכר מאה ליטרא בשר בשבוע יהיו הם הקונים ערך שבעים ליטרות א"כ יש רוב בנין ורוב מנין המסכימים לבטל התקנה אז יש לדמותו לענין תרי רובי הנזכר בגמ' ספ"ק דכתובות (דט"ו ע"א) דמהני אף ליוחסין כ"ש דמהני לבטל התקנה:

ז"ל הראב"ד שהובא בספר תמים דעים סי' רמ"ה פרק מקום שנהגו אעובדא דבני ביישן. שאין כל המנהגות שוות שכל מנהג שנהגו בו מצד איסור וקבלו אותו על עצמן סתם אותו מנהג אין הבנים רשאים להתירו ולא לשאול עליו לחכם להתירו להם כו' אבל מנהגים אחרים שאינם מחשש איסור אלא מהסכמת קהל לדבר אחד אפילו קבלוהו על עצמן אין הבנים נתפשים עליהם ואם יסכימו כולם לשנותו הרשות בידם עכ"ל וא"כ מנהג זה שלא לשלם עבור ליטרא בשר לא יותר מחמשה קטנים כסף אין שייך בזה חשש איסור כ"א הסכמת הקהל לדבר אחד. אע"ג דמנהג טוב הוא כדי שלא ייקר את השער שהקפידו ע"ז מאד במשנה וגמרא ובש"ע ח"מ סי' רל"א ס"ך ובסמ"ע שם ס"ק ל"ו. מ"מ מאחר שמצד היוקר שנתהוה על בהמות ודגים עוברים ע"ז המוכרים והקונים. לכן יכולים להתירן אם יסכימו כל העיר. כדין התרת איסור צבור שבש"ע יו"ד סי' רכ"ח סכ"ה. ולשון ההתרה מבואר בב"י סי' רכ"ח בתוך ד"ה ויש להם התרה בלא פתח וחרטה וז"ל ולשון ההתרה יאמר הש"צ הסכמת כל הקהל להתיר האיסור ומותר הוא עכ"ל והיינו כשיהיה כן הסכמת כל הקהל ובמעמד הקהל. אכן אם יכולים ע"י התאמצות והשתדלות להחזיק שלא יעברו על התקנה נכון הוא. והברירה בידם: