א

סימן קפו

שאלה בדיני שבועה. מושבע מפי אחרים על דבר שהוא עבר או על להבא ושתק ולא מיחה לומר שאינו מקבל שבועתם וגם לא ענה אמן אי חשיב שבועה או לא:

הנה בר"ן ספ"ג דשבועות וספ"ד משמע להדיא דכה"ג לא חשוב שבועה כלל שהרי כ' וז"ל אפי' מושבע מפי אחרים אין כאן שהרי לא אמרה כלום אחר שבועה כו' וכן מבואר בטוש"ע סי' רל"ז ס"ב. ועב"ח שם דאפי' לא שתק אלא אמר שעשה כן או שלא עשה פטור וכן משמע ברמב"ם ה' שבועות רפ"ב ורפ"ז ורפ"ט. מיהו בלהבא אם אמר אעשה או לא אעשה אפשר דהוי כקבלת דברים דהוי כמוציא שבועה מפיו. אך בחי' הריטב"א בשבועות ספ"ד בדף ל"ו ע"ב אההיא דארור בו שבועה כו' כ' בשם הראב"ד דאף בשבועות ביטוי אם עמד שם ושתק הוי כמושבע מעצמו. ולכאורה ראי' לדבריו ממ"ש ביומא פ"א (די"ח ב') במשנה משביעי' אנו אותך כו' ולא הזכירו שם שהכה"ג עונה אמן או שיאמר כן אעשה. מכלל דשתיקתו היינו קבלה וצ"ע:

עוד יש להוכיח דין א' ממתני' דיומא הנ"ל והוא דלכאורה יש להבין דמאי אהנו בשבועה זו שמשביעי' את כה"ג. דממ"נ אם חושדים אותו בצדוקי. א"כ לדידי' הוי אנוס בשבועה דאם לא ישבע לא יניחוהו לשמש בפנים. והוא צריך לשמש כדי לקיים המצוה כמו דסבירא להו. ועכצ"ל דכה"ג לא חשיב אונס דמ"מ מי מכריחו לעבוד והרי הוא מאנס עצמו מאונסא דנפשי' וע' בח"מ סי' ר"ה וזהו הדין שיש להוכיח ממשנה זו:

אך עוד צ"ע דמ"מ לדידי' הוה נשבע לבטל את המצוה וצ"ל דמ"מ גם אם הי' צדוקי לא הי' נשבע שבועת שוא. ועוד כיון שמשביעי' בלשון לא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך א"כ הוה כולל דברים המותרים עם דברים האסורים (לצדוקי') וכה"ג חיילא שבועה כדאי' בי"ד סס"י רל"ו: