א

סימן קפה

נדון שבועה בכתב. ע' נ"ב חח"מ סי' למ"ד אות י"א י"ב שצידד דהוי שבועה ובאיסור החמיר בודאי ומה שהיקל בקבלו נ"ל דהיינו משום שאחרים אומרים לשון זה אבל כשכותב קבלתי יש לדמותו לנתתי שדה פלוני בגטין (מ' ב') דפי' שנותן עתה ע"י שטר זה כדאי' בשו"ע סי' רמ"ה א"כ ה"נ י"ל שמקבל עתה. ועיין חו"י סי' קצ"ד לא היקל רק כשמתחיל בל' מודה אני כו' ע"ש ובגוף הדין עיין תשו' רשב"א שבב"י אה"ע רס"י צ"ו דהרכנת הראש כשמיעת הקול והרשב"א ס"ל דכת"י לא הוי כהרכנה. וא"כ נשמע ממנו להאומרים דכת"י שכותב לפנינו הוי כהרכנת הראש (עת"ג באה"ע סי' ק"כ שכ"כ בפשיטות. ואשתמיטתי' ת' רשב"א הנ"ל ולא שנלך אחר רמיזותיו כו' ועיין במכמ"א האריך בדין כת"י בגט) א"כ לדידהו י"ל דכת"י נמי הוי שבועה. מיהו להתוס' גיטין (ע' ע"א) דכ' בפשיטות דלענין ואמרה דחליצה לא מהני כת"י א"כ הה"ד לענין לבטא בשפתים דשבועה ושאני גט דלא בעי' הגדה בפה. ולכאורה הרמב"ם יוכיח דלגבי גט מהני לי' כת"י ולענין עדות בעי' מפיהם דוקא. מיהו הנ"ב כ' דבאמת להרמב"ם בכותבי' לפני ב"ד מהני. ועדיין ל"ד עדות לשבועה עיין שב"י. ומ"מ אפשר שיש לדין זה כספק דאורייתא ועיין תשו' מי"י לס' הפלאה גבי ת"כ שנהגו להחשיבו כמו ברית כו' כמו"כ י"ל עכ"פ על שבועה בכת"י. עונ"ל שאם אחרים מדברים לפניו שישבע כך וכך ועל פיהם כותב קבלתי עלי באו"ש כו' אפ"ל דהוי כמוציא שבועה מפיו דהא הרמב"ם כ' אמן לאו דוקא אלא כל אמירה שנ' שמקבל עליו שבועה זו. א"כ לענין זה י"ל דמהני נמי כת"י שמקבל הביטוי שביטו האחרים השבועה וצ"ע: