א

סימן קעד

מקוה שבו קצת גידי מעיין אך מימיו מתייבשין בעת השרב. לע"ד יש תיקון לזה ע"ד המבואר בש"ע סי' ר"א סעיף מ"ז בשם תשו' הרא"ש. ואף את"ל דמקוה זו אין דינה כמעיין. כי י"ל שהכתלים רק בוצצין ממנה. הנה לכאורה עכ"פ כשיראו שהמקוה מתמעטת והיא רק מ' סאה או יותר מעט אזי ישפכו לתוכה שאובין הרבה. כדין האמור במשנה פ"ו דמקוואות היו בו ארבעים סאה ממלא בכתף ונותן לעליון כו' ואף אם באנו לחוש לחומרת התשב"ץ ח"א סס"י י"ז לחוש לדעת הראב"ד. ע"ז י"ל לא לשפוך לתוכו בכתף ממש כ"א ע"ד תשו' הרא"ש הנ"ל שבש"ע סעיף מ"ז.והמשכה זו עדיף משאר המשכה. וכיון שהמשכה זו באה להמקוה בעוד שיש בה מ"ם סאה. א"כ י"ל אף להראב"ד כשר בכה"ג אף אם יתמעטו אח"כ מים מהמקוה. ולא דמי לשאובין ממש דשם הוא שמחמיר הראב"ד אף כשהיו מ"ם סאה כשרין. דהא הכא איכא עכ"פ צירוף מ"ד שאובה שהמשיכוהו כולה טהורה. וגם לדידן עכ"פ סגי ברבייה והמשכה. וא"כ י"ל בהמשכה לתוך מ"ם סאה אינו נפסל לעולם אף להראב"ד ומה גם שהמשכה זו עדיף טובא משאר המשכה. דהנה בהמשנה פ"ד דמקוואות מ"ד מים שאובים ומי גשמים שנתערבו כו' אימתי בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה ופר"ש דקסבר המשכה אינה מטהרת כלל אפילו שלשת לוגין לבסוף ודלא כר' אליעזר בן יעקב. וכן בפי' הרא"ש שם אע"ג דפי' דמתניתין ר"א בן יעקב היא מ"מ ראב"י שבגמרא דפ"ק דתמורה די"ב הוסיף קולא על דין המשנה. עכ"פ לפי מתניתן המשכה לא מהני אף שיש רוב מן הכשר. מ"מ המשכה ע"י תערובות מהני ע"י רוב והמשכה. מפני שזהו המשכה טובה יותר. א"כ כש"כ נדון המשכה שבתשו' הרא"ש שהמים נמשכים דרך גידי הארץ. משך ערך חמשה בתים שהוא ודאי משך שלשים אמה ויותר. א"כ אפ"ל מלבד שההמשכה טובה יותר כיון שנמשך דרך גידי הארץ דעדיף טובא מהמשכה שעל גבי הארץ. אך עוד זאת דאפ"ל שיש כאן רבייה ג"כ שהמים הנמשכין מתערבין עם לחלוחית המים שיש בתוך הארץ דהא אמרינן בגמרא פ"ג דחגיגה דכ"ג ע"א דהא ארעא כולא חלחולי מחלחלא ופרש"י והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול ובברכות פרק הרואה דנ"ט ע"א גבי ועל הרעמים. ענני חלחולי מחלחלא ואיתא הפירוש שם חלולין קצת. ועיין בערוך ערך חל בפ"ק דשבת. הביא עוד מקומות שנזכר חלחול והפי' שיש חללים. א"כ הא דארעא חלחולי מחלחלא היינו בכל הארץ יש חללים קטנים שבהם יש מים. והנה בב"י רס"י ר"א סד"ה ואף אם תטבול במעיין. הביא דר"י פי' ענין דהא ארעא כולי חלחולי מחלחלא קאי על מעיין דבמקוה לא שייך לומר חלחולי מחלחלא אלא במעיין שגידי המים מתחברים תחת הקרקע. ומזה הכריח דלטבילת אדם בעינן אף במעיין ארבעים סאה. וקשה קצת לדברי ר"י איך אומר ארעא כולא חלחולי מחלחלא וכי כל המים שבתוך הארץ יש להן דין מעיין. וגם הרבה פוסקים חולקים על ר"י וס"ל דבמעיין א"צ ארבעים סאה אף לטבילת אדם רק מים שכל גופו עולה בהן א"כ לפ"ז הא דארעא חלחולי מחלחלא אינן מי מעיין כ"א שבוצצין בחללי הארץ מים וכמ"ש בתשו' מהרי"ט חלק יו"ד סס"י י"ח. וכמ"ש מזה במ"א בד"ה כ' הטור סי' ר"א אע"ג דמעיין מטהר בכל שהוא היינו דוקא לכלים כו' ע"ש. וא"כ המים השאובים שנמשכים דרך הקרקע מתערבים בהמים שבהארץ דחלחולי מחלחלא. ולכן כשנמשכים למקוה שיש בו מ"ם סאה. ויהיה עי"ז עד"מ שמונים סאה ואח"כ יחסרו מהמים ודאי אין לחוש בכה"ג לדעת הראב"ד והתשב"ץ ח"א סס"י י"ז. והנה יש להעיר לדין מים שאובים שנבלעו תחלה בהקרקע כהנדון דתשו' הרא"ש וש"ע סעיף מ"ז ממ"ש במשנה ספ"ח דתרומות שתילי תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ופר"ש אחר שחיברן בקרקע ביטלן מתורת אוכל. ועיין בהרמב"ם פי"א מהל' תרומות הכ"ג ובכ"מ שם שהמשנה הנ"ל הובאה בפסחים פכ"ש דל"ד א' וע"ש ג"כ עמוד ב'. והנה בתה"ד סס"י רנ"ד דימה זריעת מים שאובים במקוה שיש בו מ"ם סאה מים כשרים לדין חטים שנטמאו וזרעו בקרקע ונשרשו נטהרו יעו"ש שהביא ראיה לזה מפרש"י פכ"ש. וא"כ אפ"ל שכמ"כ המים שאובים כשנבלעו בקרקע נטהרו מדין שאובים. וכמו מקוה מים שאובים שהגליד טהור מדין שאובים. ועיין פרק אין מעמידין דל"ג ע"א נעשה כנותן מים לטיט. ובמשנה במסכת פרה פ"ט משנה ה' פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת ריה"ו אומר בטלו במעיה. וקיי"ל כריה"ו. כמ"ש הרמב"ם פט"ו מהל' פרה דין ז' וע"ש דין ו'. וכיון שיש דעות דשאיבה שהמשיכוה כולה טהורה כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' קכ"ה. א"כ היה מקום לומר דבהמשכה כזו כנדון דתשו' הרא"ש יש לסמוך ע"ז לכ"ע. אך עכ"פ להסיר חששא דהתשב"ץ ח"א סס"י י"ז ודאי יש לסמוך על המשכה כזו: