א

סימן קעא

אודות המקוה העשויה כתיקון המקוה שסידר רבינו ז"ל רק שקצת שולי התיבה (ערך שליש או רביע רחבה על פני כל אורך התיבה) הוא יוצא חוץ לקרקעית הבור והבנין ותולה באויר ע"פ המים שבבור. ושם בשולי התיבה שבאויר יש נקב גדול ודרך זה הנקב באים ועולים מ' סאה מים כשרים להתיבה ואח"כ סותמים הנקב בברזא של עץ ושופכים לתיבה מים חמים שאובים הרבה:

נ' ודאי [דמקוה] (דטבילה) כשרה היא דאם משום דברזא של עץ חשוב סתימה מעליא כמ"ש בנו"ב במה"ת חי"ד סי' [קמ"ב] וע' בש"ע רבינו ז"ל בא"ח בהל' נט"י סי' קנ"ט ס"י ובהל' שבת סי' שי"ד מה בכך סתימה זו לא גרע מאם לא היה כאן נקב כלל. והיה התיבה שלימה כאן מ"מ אין עליה תורת כלי ע"י הנקב טע"ט שיש בה בשוליה במקום מושבה על קרקעית הבור וסתימה דסיד לא הוי סתימה כדפסק בש"ע רבינו ז"ל ואם לומר כיון שהמים גרורים ומוחזקים מחמת הברזא גרע טפי דאולי הברזא של עץ חשוב קצת כלי וא"כ כשהמים גרורים ע"ג כלי י"ל דפסול כדתנן ספ"ו דמקואות מ"י גבי האביק שבמרחץ כו'. אך ז"א דממקומו הוא מוכרע דדוקא כשהאביק מקבל כל שהוא פסול וא"ל כשר וחכמים ור"מ מקילי טפי מראב"צ ואם באביק של מתכת אמרו כן כ"ש בברזא של עץ שפשוטי כלי עץ אינו כלי כלל וע' בתוי"ט שם ובתו"ח דבאביק ג"כ לפי שהיה כלי קודם קביעתו כו'. משא"כ בנ"ד שהוא פשוטי כלי עץ שנעשה לשמש עם הקרקע. וגם בשו"ע סי' ר"א סי"ז נ' דפוסק כר' מאיר דמן הצד אין לחוש כלל אפי' באביק ואע"פ דלכאורה פסק זה צ"ע. מ"מ בנ"ד בלאה"נ אין לחוש כלל מצד מה שהמים מוחזקים וגרורים ע"ג הברזא כנ"ל. ואם משום שאין כל השוליים קבועים ע"ג קרקע ממש רק קצתו תולה ע"פ המים ג"כ אין לחוש. כי לפי פירש"י והרא"ש בהתוספתא אין מקום כלל לחוש רק לפי' הרמב"ם לבד וגם לפי' זה נ' דודאי חשוב קבוע בבנין היטב ע"י הדפנות ורוב השוליים. וגם המקצת שע"פ המים י"ל המים ג"כ כארעא סמיכתא היא ע' פ"ק דגיטין דף ח' ע"א:

אך מה שיש לחוש לכאורה הוא עפמ"ש התשב"ץ ח"א סס"י י"ז שיש לחוש לכתחלה לדעת הראב"ד דס"ל דאע"ג דמקוה שיש בו מ' סאה אינו נפסל בשאובים אפי' נתן לתוכו אלף סאין שאובין מ"מ היינו כשלא חזר ונטל מהמים שבמקוה. אבל אם חזר ונטל הרי נחסרו ממ' סאה כגון ממקוה שיש בו מ' סאה כשרין ושפך לתוכו מ' סאה שאובין ואח"כ חסרו המים סאה א' המקוה פסולה כדין מקוה שאין בו מ' סאה מים ונפסל בג' לוגין שאובין א"נ השאובין שבו מכבר פוסלין אותו והרמב"ם מחמיר ג"כ בנתן סאה ונטל סאה עד רובו. ואע"ג דבש"ע סעיף כ"ד פסק שלא כדבריהם ומשנה שלימה פ"ז דמקוואות מסייע ליה דתנן היו בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ"ס. מ"מ הש"ך שם ס"ק ס"ג כ' להחמיר לכתחלה כהראב"ד וכמ"ש התשב"ץ. ולא ידעתי איך יתרצו משנה הנ"ל ואולי יאמרו דהתם מיירי כשיש אח"כ עירוב מקואות ע"י סילון שמחבר ב' המקואות וה"ז כשיש מ' סאה כשרים יחד (שוב ראיתי תירוץ ע"ז בהראב"ד בפי' משנה פ"ג בור שהוא מלא כו' מחצה על מחצה ע"ש) ואף לפמ"ש הר"ש שם דסילון לא מהני לטהר ב' מקואות שהן בשיפוע רק כשהא' שאוב אבל לא כשהא' חסר וכו' ע"ש. מ"מ ה"נ הרי בכל א' יש מ"ס רק שהן קצת שאובין לכן מהני הסילון לטהר. אך פשטא דמתני' משמע כשיש בעליון מ' סאה א"צ שום תיקון אחר רק ממלא בכתף וכו' וכמ"ש בש"ע. אך אם באנו לחוש לסברת התשב"ץ והש"ך א"כ יש צע"ג על המקואות העשויים בתיבה של עץ שהנקב נסתם יפה. וא"כ אף אם יש בהם מ"ס מים כשרים מ"מ מים אלו שבהתיבה אין דינן כמעיין אף אם מקורן ממי מעיין כיון שנפסקו מן המעיין וכדתנן פ"ה דמקואות מ"ב והפסיקו כו'. אלא דינן כמי מקוה שנפסלו בשאובין לד"ה. וא"כ כששופכין עליהם כל יום מים חמים שאובין ואח"כ נחסרים המים הלוך וחסור כנראה בחוש (א"כ נחסרו המ' סאין כשרין ג"כ. וא"כ המקוה פסול להראב"ד שחשו לו התשב"ץ והש"ך כנ"ל) שהרי בכל יום שופכין למקוה כ' סאה וא"כ בעשרה ימים או בחודש היה ראוי שיהיה במקוה מאתים סאין ובמקוה אין רק ס' או פ' סאין א"ו נחסרו המים ויצאו ע"י סדקי התיבה לחוץ וא"כ נפסל המקוה. ומה שלא חש לזה רבינו ז"ל בתיקון המקוה נלע"ד דאין לומר דלא חש כלל לחומרת הש"ך נגד הש"ע. אלא י"ל טוב טעמו משום דממ"נ הרי הסבה שהמים שבתיבה נחסרים מעט מעט כ"כ הרבה אין זאת אלא מפני שהתיבה אין מחזקת מים כל כך בטוב שלא יצא ממנה שום מים לחוץ כ"א יש בה סדקים קטנים מאד כמוציא משקה. ומהם יוצאים המים מעט מעט וא"כ בהם ועל ידם ג"כ נכנס ממים שבבור מקוה הגדולה מים כשרים אל תוך התיבה וא"כ מנ"ל שנחסרו ממ' סאה מים כשרים בהתיבה. דכמו שיצאו ממ"ס הכשרים כך נכנסו ממים כשרים שבבור להתיבה. שהרי דופן התיבה הוא המבדיל בין מים שבתיבה למים שבבור וכיון דממ"נ החשש הוא מפני שאינו מבדיל בטוב א"כ אדרבה כפולטו כך בולעו ואם מפני שרק דופן א' של התיבה הוא אצל המים שבבור מקוה הגדולה ושאר ג' דפנות המקוה לצד הדפנות של הבור וי"ל שמוציאין מים מהתיבה ואין מכניסין. אך ז"א דהמים שבבור מקוה הגדולה י"ל מגיעים ג"כ בחלל ההוא שבין דפנות הבור להתיבה. ונ"ל ראיה שע"ז סמך רבינו ז"ל ממ"ש כנודע מספינות המזופפות כו':

וכ"ז א"ש בשאר התיבות אבל בתיבה (שידוע שמחזקת מים ואינה מוציאה כלל כנ"ד שע"י שסותמים הברזא ידוע שאין המים יוצאים כלל א"כ יש לחוש כשתחסר אח"כ ממ' סאה כשרים. ועוד דתיבה) זו שהיא גבוה הרבה מקרקעית בור מקוה הגדולה וא"א שתתמלא מ"ס מים כשרים מבור המקוה אא"כ ע"י ששופכים מים רבים שאובים בבור מקוה הגדולה. וא"כ כשנכנסו מ' סאה בהתיבה פסולה היא להראב"ד מטעם דבמ' סאה אין חשבון כשרים כ"כ. ואם הבור מעיין עיין רבינו ירוחם כ' יש מכשירין כשהמשיכו ממנו מ' סאה כו'. מיהו י"ל מי המעיין רבו על השאובין ואז אין לחוש וק"ל להראב"ד לוקמא מתני' דפ"ק דתמורה מים שאובין פוסלין המקוה לפי חשבון דמיירי במקוה שיש בו מ' סאה מים כשרין ושפכו לתוכן שאובין וחזר ונטל סאה כו'. ולסלק חשש זה לכאורה נ"ל לעשות השקה קודם מילוי המים חמים ולסותמה ולשפוך מים חמין דאע"ג לרי"ו בש"ך ס"ק קכ"ב לא מהני ההשקה כשחזר ונסתם והש"ך חשש לו היינו במים שאובין ממש. אבל בנ"ד דלהש"ע כשרה בלא"ה אין לחוש לרי"ו נגד הרא"ש. מיהו ז"א דממ"נ למי אנו חוששים לצאת דעת ראב"ד והרי הראב"ד עכצ"ל דס"ל כרי"ו ולא כהרא"ש דהא בהא תלוי והיינו הך ממש דאת"ל דס"ל כהרא"ש דמקוה שאוב ממש שנטהר ע"י השקה אפי' נסתם טהור כ"ש שראוי להיות כשר מקוה שיש בו מ"ס כשרים ושפכו לתוכו שאובים דעדיף מהשקה וחזרו השאובים ככשרים וא"כ מה בכך שחזרו ונטלו כו' א"ו ס"ל כרי"ו. וא"כ אם באנו לחוש לסברתו עכצ"ל שיהיה הברזא פתוח בשעת טבילה וזה א"א מפני שיהיה כזוחלין. ע"כ נ' ליזהר שיכנס בה מ"ס מים כשרין דוקא: