א

סימן קסט

מקוה שבבית החיצון שבמרחץ וחלוקה לשנים. הא' היא גומת המקוה עצמה שהמעיין נובע בתוכה. הב' שהתיבה בתוכה והיא נקובה ויותר מכאן עד כמוציא רמון וסתום בסיד כנהוג במדינות אלו למען ישפכו לתוכה מים רותחים אחר שיהיה בה מ' סאה מים כשרים. ובהיות כי צריכים במרחץ להרבה מים רותחים וצוננים וקשה להוליך מן הנהר שהוא רחוק לכך עשו עמוד עץ עב ותוכו חלול והוא מגיע עד קרקעית גומות המקוה הגדולה ובחללו מכניס עץ ואדם מגביהו ומורידו ועי"ז המים עולין בגובה עד ראש העמוד ושם בצדו קבוע כמו צאפין שהמים יוצאים ממנו לסילון ומסילון ליורות שבמרחץ והסילון הזה אינו כלי כי אין לו רק שתי דפנות ומב' צדדיו הוא פרוץ. והנה כששואבים מים הרבה מגומת המקוה הגדולה מתמעט השיעור גם במקוה הב' שהיא התיבה כי יש נקבים קטנים בין הנסרים לפי שלא נעשו כ"כ בטוב ולכן פעמים שיחסר בה ממ' סאה ובעת ששואבים מים ע"י עמוד חלול הנ"ל ששופך בסילון יוכל להיות שנשפך מן הסילון לתוך התיבה ערך ג' לוגין ושאל השואל אם נפסלה המקוה שהיא התיבה עי"ז או לא. וקצרו של השאלה הוא אם המים הנופלים מן הצאפען והסילון יש להם דין מים שאובים שפוסלי' את המקוה בג' לוגין או לא. ואמנם על גומת המקוה עצמה אין שאלה כי גם שיחסר המים ישארו בה שיעור כי היא גדולה רק בתיבה יוכל להתמעט השיעור:

הנה מצד הכלים שהמים נמשך בהן מן המקוה והוא העמוד החלול והסילון אין להמים דין שאובין כי אין עליהם תורת כלי כלל כמבואר בסעיף ל"ו.ואין לדמות העמוד לסילון כפוף שכתב הראב"ד פ"ח ה"ז מהל' מקואות שפוסל את המקוה וגם כאן לכאורה יש כפיפה והוא הצאפען. לפי שהרי גם שם הרמב"ם חולק עליו והסכים עמו בכ"מ וב"י. וגם לפ"ד הראב"ד היינו בסילון כפוף שמקבל קצת במקום הכפיפה. משא"כ בנ"ד שאין הכפיפה בענין שמקבל מה ועיין ברמב"ם בפי' המשניות פ"ב מכלים ובפ"ד ממקואות מ"ג ובפ"ו משנה [ח] דגם שמקבלים ממש כל שאינו עשוי לקבלה אינו פוסל את המקוה. ונמצא דכש"כ בנ"ד שאינן מקבלים אין המים הנמשכין דרך עליהם נק' שאובים. אמנם מה שיש לחוש בנ"ד הוא ממ"ש בסעיף ל"ט וז"ל זה שאמרנו כל שאינו עשוי לקבל את המים אינו פוסל את המקוה לא אמרו אלא כשנפלו מתוכן למקוה מעצמן. אבל אם נתנן אדם למקוה ה"ז פוסל שכל ע"י אדם אפי' זולף בידים ורגלים כו' עכ"ל. ועט"ז סעיף ט"ו ס"ק כ"ז דאפי' נסחט שלא בכוונה כל שבא ע"י אדם פוסל וכ"ה דעת הרמב"ן בתשו' סי' רל"א ודלא כדעת איכא מ"ד שבראב"ד הובא ב"י וכ"ד הב"ח ע"ש אלא שהט"ז סעיף מ' ס"ק מ"ז התיר כשמנקים המקוה ע"י כלי מנוקב כיון שהמים שבדלי נשפכים תמיד ממנו לתוך הבאר דרך הנקב הוי כאלו לא הופסקו והוי חיבור ואע"ג שכתב רמ"א סוף סעיף ל"ו דניצוק לא הוי חיבור היינו לענין גוד אסיק אבל לענין גוד אחית אמרי' עכ"ל בקיצור. (ר"ל שכיון דחשובים חיבור הוי כאלו לא נתלשו עדיין וא"כ אף שנעשה ע"י אדם כשרים וסברא זו דכשלא נתלשו אף ע"י אדם כשר מבואר ג"כ בת' מהרי"ט סי' י"ז). ולכאורה זהו לפ"ד התוס' בגיטין דט"ז ע"א שפסקו כרבי יהודא בחגיגה י"ט דאמרי' גוד אחית בניצוק וקטפרס כשמקוה עליונה יש בה מ' סאה ע"ש. אבל להרמב"ם וריב"ש סי' רצ"ב הביאם הב"י בסי' ר"א קרוב לסוף הסימן ד"ה כתב הרמב"ם פ"ח מהל' מקוואות ג' גומות שבנחל וכ"פ בש"ע סעיף ס' שפסקו כחכמים דלא אמרי' גוד אחית כלל בניצוק וקטפרס ומשקה טופח להטפיח א"כ ליתא טעמו של הט"ז. ולא דמי לסגוס שבסעי' ס"ג שהוא עב מלא מים ובכה"ג אמרי' גוד אחית ולא בניצוק וקטפרס ומשקה טופח אפי' ע"מ להטפיח ולכן בסעיף ס"ב אפי' אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים השני טמא משום דטופח להטפיח אינו חיבור ע' תוי"ט פ"ז דמקואות משנה ו' ופרק ג' משנה ב'. ועיין ריב"ש דמשקה טופח עדיף מקטפרס וקטפרס מניצוק (עיין תוס' דגיטין הנ"ל). וא"כ כש"כ דניצוק לא הוי חיבור לדעת רמב"ם וש"ע. ומ"מ יש ליישב דעת הט"ז ע"פ מ"ש רבינו שמשון בפ"ו דמקואות משנה ח' בענין מטהרין את המקואות ע"י סילון דבשאובה הקילו דאפי' קטפרס מהני לטהרו וכ"כ הריב"ש בתשו' הנ"ל שזהו השקה. ולהשקה מהני. וא"כ גם בנדון של הט"ז דהחשש משום מים שאובים י"ל דניצוק הוי חיבור ולפ"ז ה"ה בנ"ד כיון שהעמוד החלול תחוב בקרקעית המקוה הרי לא גרע מניצוק. וי"ל דעדיף מניצוק ודמי לקטפרס לפ"ד התוס' בגיטין בענין בת גישתא דע"ז דע"ב ב' וגם הוא מחובר להסילון ע"י ניצוק וא"כ לא חשיבי תלושין כלל ושוב אין פוסלין את המקוה אף שנמשכים ע"י אדם וכדתנן בפ"ב דמקוואות מ"ו המסנק את הטיט לצדדין ומשכו ממנו ג' לוגין כשר ור"ל לפי שלא נתלש הטיט מן המקוה אף שנעשה ע"י אדם כשר וכ"ה בת' מהרי"ט חלק יו"ד סי' י"ז וז"ל אפי' תימא דניצוק לא הוי חיבור נהי בנתלשו בידי אדם איכא למימר דחשיבי שאובים כו' עכ"ל. אלמא דאי ניצוק הוי חיבור אפי' נתלשו בידי אדם לא חשיבי שאובים כיון דאין כאן תלישה עדיין וע"ש ובר"ש פ"ב דמקוואות גבי המסנק את הטיט כו':

ב אך באמת חוששני בנ"ד ואפשר גם בנדון של הט"ז לומר דלא הוי חיבור אפי' אם נאמר דבשאיבה מהני ניצוק משום דנ"ד י"ל דהוי ניצוק בר ניצוק וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ד סעיף כ"ג ואם לא נגע אלא בקילוח היין שעומד במרזב אסור משום ניצוק וכל היין האחר שבתוך הקנקן הוי ניצוק בר ניצוק ומותר אף בשתיה עכ"ל והוא מן הכל בו סי' צ"ו ב' הראב"ד ועב"י וש"ך שם דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קילוח שעומד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב כולו אסור משום ניצוק עכ"ל. ור"ל דכשיש קנה בנקב אז היין חשוב ניצוק לגבי יין שבחבית והקילוח היוצא מן הקנה חשוב ניצוק בר ניצוק. וא"כ בנ"ד נמי העמוד החלול חשוב כמו קנה עד"מ והמים שבו חשובים ניצוק לגבי מים שבמקוה והקילוח היוצא מן העמוד לסילון חשוב ניצוק בר ניצוק ונב"נ י"ל דלא הוי חיבור גם לשאיבה שהרי בי"נ גם להאומרים דניצוק הוי חיבור מ"מ נבר"נ לא הוי חיבור לדעת רוב הפוסקים והכי פסק בשו"ע כנ"ל ובסי' קכ"ו סעיף ג' בפשיטות וא"כ ה"ה לענין חיבור מקוואות וא"כ חשיבי הקילוח הנמשך לסילון תלוש מן המקוה וכיון שנתלש ע"י אדם חשוב כשאובים לפסול את המקוה אפילו שלא ע"י כלים וכן י"ל בנידון הט"ז. ואין לומר דנידון דידן כיון שהעמוד מקיף את המים שבו עדיף מניצוק שפיר קילוח העומד באויר דהא עכ"פ לא עדיף מברזא דחשיב לה הראב"ד ניצוק ומצאתי בס' תמים דעים להראב"ד סי' קי"א שהביא לזה ראיה ברורה מהש"ס דע"ז דע"ב ב' וז"ל והמעשה דגישתא נמי איכא למילף דהנך מרזבי שקורין להם קנונש היין הבא דרך אותם המרזבים תורת ניצוק יש לו אע"פ שהוא מחובר בכלי ונכנס לתוכו דהא גישתא נמי הכי הוא ועדיף מינייהו שהגישתא נכנסת בכלי עד קרקעיתא ואפ"ה הוא מדמי ליה לניצוק ואי לאו כולא חמרא בתר גישתא גריר כניצוק הוי חשוב עכ"ל. וכיון שהיין שבתוך המרזב חשוב ניצוק (ומ"ש הראב"ד היין הבא דרך אותם ר"ל שבתוכם דאילו לקילוח היוצא ממנו פשיטא דהוי ניצוק אפילו אי מקלח מהחבית בלא אמצעית מרזב ופשוט הוא) א"כ הקילוח שממנו חשוב נב"נ. ואע"פ שלדעת התוס' דגיטין דט"ז ע"א משמע קצת דגישתא לא חשיב ניצוק אלא קטפרס (ונ"ד) והטעם משום דנצוק היינו קילוח העומד באויר כדפרש"י שם ובכמה דוכתי וזה לפי שהוא בתוך דבר גשם אינו שייך להיות נקרא ניצוק. ומה שנקרא קטפרס היינו כי קטפרס שייך אפילו בדבר שמונח על גשם כמו חרדלית של גשמים שהמים מתפשטים על שפוע ההר וכמ"ש הר"ש בפ"ו דמקוואות מ"ח גבי סילון ע"ש וס"ל להתוס' דה"ה ענין הגישתא אע"פ שמקפת היין מכל צדדים נקרא קטפרס. ולפ"ז היה עדיין צד להקל בנ"ד דהא קטפרס עדיף מניצוק. וא"כ נב"נ הוא דלא הוי חיבור אבל ניצוק בר קטפרס י"ל דהוי חיבור כחד ניצוק כיון דקטפרס חיבור מעלי' הוא. מ"מ ז"א לפי שכבר כ' התוס' שם דמ"מ הגישתא כיון שאין היין סופו ליפול בתוך חבית לא עדיף מניצוק וזה שייך גם בנ"ד שהמים העולים בתוכיות העמוד אין סופו ליפול למקוה (ומשום שהגישתא בשיפוע והעמוד ביושר נ' דאין לחלק). וא"כ לא עדיף מניצוק והקילוח הוי נב"נ:

ג אך מ"מ אפשר שיש למצוא צד להקל והוא ממ"ש התוס' בפ"ד דע"ז דנ"ו ע"ב ד"ה גרגותני וז"ל וא"ת א"כ מה שבגת היה לנו לאסור מטעם ניצוק וי"ל דשא"ה דהוי נב"נ דמגת לגרגותני הוי ניצוק א' ומגרגותני לבור ניצוק ב' כו' וא"ת והא אין כאן רק ניצוק א' דכיון דהגרגותני עשוי נקבים נקבים א"כ נופל בודאי מן הגת לבור וי"ל דכיון דנקבי הגרגותני אינם עשוים ביושר אלא מן הצדדים א"כ לאו חד ניצוק הוא עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם סי' ד' כי נקבי הגרגותני דקים ועומדים מן הצד עכ"ל. ומבואר מלשון התוס' דאם היה היין נופל בודאי מן הגת לבור היה חשוב חד ניצוק אפילו שנופל דרך הגרגותני רק משום שנקבי הגרגותני עומדים מן הצד. ור"ל דאז אין ודאי שנופל מן הגת לבור כי מה שנופל מן הגת נופל על קרקע הגרגותני ושם אין נקבים ונחים שם רק היין שבגרגותני נופל לבור מהצד וגם יין שנפל מן הגת בגרגותני אחר שנח שם מכלל יין שבגרגותני יחשב ולכן הוי נב"נ והרא"ש הוסיף לומר שמלבד שנקבי הגרגותני דקים גם הם עומדים מן הצד וכ"ז לומר שאין היין נופל בב"א מגת לבור רק יש לו הנחה תחלה בגרגותני עד שמה שנופל אח"כ לבור יתכן לומר עליו שמגרגותני נפל לבור הא אם היה נופל בב"א הוי ניצוק א' אע"פ שנופל דרך גרגותני. וא"כ מזה יצא לנו לנ"ד שהמים העולים בחלל העמוד הם נמשכים בכח גדול ובמרוצה גדולה על הסילון דרך הברזא הצאפען שבעמוד שהוא נקב גדול ולא דק ואין להמים העולים מן המקוה הנחה כלל בחלל העמוד כ"א הולכים בדילוג ומרוצה א' עד שיוצאים לסילון א"כ אין ראוי לקרות הקילוח היוצא מחלל העמוד להסילון בשם ניצוק ב' כ"א ניצוק א' וא"כ גם שנסכים למ"ש הראב"ד שהגישתא נקרא ניצוק וה"ה חלל העמוד דנ"ד מ"מ קילוח הנמשך ממנו לא יקרא בר ניצוק או ניצוק ב' לדעת התוס' וכש"כ לפמ"ש הרא"ש רק ניצוק א' יוחשבו וכיון שחשובים ניצוק א' הוי חיבור לענין שלא יקראו שאובים וכנ"ל. והתימא על האחרונים שלא הביאו בסי' קכ"ד סעיף כ"ג דעת התוס' והרא"ש שלפמ"ש יחלוקו עמש"ש בש"ע בשם הראב"ד שהקילוח היוצא מהברזא נקרא נב"נ שז"א לפי דבריהם. כיון שיין שמהחבי' הנמשך בברזא הוא מקלח להדיא לחוץ ול"ד כלל לנקבי הגרגותני שבשם אין הנקב כדרך הנפילה מן הגת ובכאן נקב הברזא לחוץ הוא כדרך שנמשך מן החבית לברזא וגם הנקב גדול ולא דק. וצ"ע ליישב. ומצאתי ג"כ בס' לחם סתרים שחיבר הרב ר' שלמה אלגאזי על מס' ע"ז בפ"ה גבי עכבת יין שבמשפך ביאר שם מחלוקת התוס' ורא"ש עם רש"י ורשב"ם בענין הנ"ל יעו"ש. והעולה דלדעת התוס' ורא"ש כל שהקילוח נמשך ביושר כא' נקרא ניצוק א'. ואין לדקדק ולומר דלמש"ל ב' הראב"ד דגישתא נקרא ניצוק. וא"כ העמוד עצמו נק' ניצוק כנ"ל והצאפען ר"ל ברזא היוצא ממנו כיון שנמשכת מן הצד נקרא ניצוק ב' וכש"כ הקילוח היוצא ממנו שנק' ניצוק ג' לדעתו או ניצוק ב' לדעת התוס' והרא"ש. הא ליתא שהרי בפי' מבואר בגמ' דע"ז שם גבי גישתא ובת גישתא (ופירש"י חותכין שני קנים בשיפוע ומדביקים ראשיהם מלמעלה ושניהם פונים למטה ומניחין א' מן הראשין בחבית מליאה וראש קנה הב' נותן בפיו ומוצץ מעט עד שעלה היין כו'). אתא עכו"ם אנח ידי' אגישתא (נגע בראש זה המקלח) ודימו זה בגמ' לניצוק (ולולי דכאן יש מעלה יתירה דחמרא אכולי גישתא גריר והחמירו יותר מניצוק) ומכאן הוכיח הראב"ד דהקילוח שבברזא נקרא ניצוק כנ"ל. והרי כאן הגישתא מחוברת משני קנים. א' שבחבית נק' בת גישתא והשני המחובר לו נק' גישתא והעכו"ם הניח ידו על ב' הנק' גישתא ואעפ"כ אמרו שהוא ניצוק א' ולא נב"נ וי"ל דה"ט לפי ששני הקנים מחוברים יחד כא' יחשבו ועד סוף קנה הב' נק' ניצוק א' וה"ה והוא טעם בנ"ד שהעמוד החלל שבמקוה עם הברזא המחובר לו שניהם ניצוק א' יקראו מן המקוה לד"ה ר"ל שגם הראב"ד מודה בזה. וא"כ הקילוח היוצא מן הברזא כיון שנמשך ביושר ממנה והנקב גדול ורב גם הוא אינו נק' ניצוק שני לדעת התוס' והרא"ש כנ"ל וכיון דשאובה אינה פוסלת אלא מדרבנן כל שיש רוב שיעור מקוה עכ"פ. א"כ אפשר שיש להקל כפי דעת התוס' ורא"ש היכא שיש עוד צדדים טובא להקל כמו בנ"ד שהרי בלא"ה דעת הריב"ם דנב"נ הוי חיבור. ובנ"ד הרי לדעת הראב"ד אין ידי אדם פוסלים יותר משאם נפלו מן הכלים בעצמן כל שאין עשוין לקבלה כמבואר בבעה"נ הובא ב"י ולדעת המחמיר שהביא הראב"ד והוא האיכא מ"ד וכ"ד הב"ח כל שנפל שלא במתכוין אפי' ע"י אדם אינו פוסל אלא דאנו מחמירים כמ"ש הט"ז והש"ך. א"כ בנד"ז שי"ל דלא חשיבי תלושים כלל לדעת התוס' ורא"ש יש להקל היכא דלא ברירא לן מלתא כ"כ שנפלו ג' לוגין כא' דהא איכא ספיקא טובא בדרבנן: