א

סימן קסא

מנידן השאלה דשאילנא מקדמאי ששפך הבלן את מי המקוה לחוץ ואומר שקנח השולים במכבד (שקורין הליען) והמקוה השני' שאחורי התיבה לא קנח ונשארו שם בתחתיות מעט מים הראשונים. ונחשד בעיניהם שגם דלה בכלים שאינם מנוקבים מחמת חסרון ידיעתו וגם לא סגר הדלת בלילה ואינה נשמרה ע"כ. ושאלתכם בזה להורות לזה:

תשובה הנה מאפס הפנאי אשר בעת הזאת אני מוכרח להשיב לשואלי דבר אשר שאלו ממני ע"כ אבא בקצרה ותן לחכם ויחכם עוד וזה החלי בעז"ה. הנה זה שהבלן יהודי אומר שקנח יפה את התיבה עד שלא נשאר שם אפי' מעט מים בזה בודאי נאמן בכה"ג שעד א' נאמן באיסורין ובפרט בדבר שיש בידו לתקן. אך יש לחוש במים אשר נשארו מעט בתוך החפירה אשר שם עומדת וקבועה התיבה ומשם באים המים לתוך התיבה. וכיון שלא ניקה ושאב המים מתוך החפירה [בכלים] שאינם מנוקבים אפשר שנשפך מהכלי בחזרה ג' לוגין לתוך המקוה והרי הן מים שאובים ופוסלין המקוה. אמנם יש לבא בכח דהתירא. הנה ידוע שלדעת הב"י אין פוסלים מים שאובין המקוה מדאורייתא אלא שכל המקוה מים שאובין וכמו שהביא הש"ך בשמו בסי' רל"א סקי"ז ואפי' לפי דעת הרמ"א אין פוסלין בדאורייתא כ"א רוב מים שאובין וזה שהמעיט ממ"ם סאה פוסלין הוא מדרבנן לד"ה ואפי' מדרבנן אינם פוסלין ג' לוגין מים שאובין אלא במקוה שנתהווה על ידי גשמים אבל במקוה שבאו לה מים מנביעה כמו המקוה דמחניכם שהוא מעיין אין מים שאובים פוסלין אותה כלל וכמו שכ' הב"י בסעיף א' שכתב אם היו המים נובעים א"צ לשאוב מים מהמקוה לנקותה עם כלים מנוקבים כי המים אינו נפסל בשאובה. אך הרמ"א כתב ומ"מ נהגו להחמיר גם במעיין כי יש חולקין אפי' במעיין ואומרים דשאיבה פוסלת. ולכן לכתחלה יש להחמיר לנקוב הכלי שש[או]בים בו אף במעיין. ואם לא עשה כן ושאב בכלי שלם ורוצה לנקותה ולהכשירה. אם אפשר לפקוק נקבי הנביעה בקלות טוב להחמיר ולעשות כן (ומותר לפקק אפי' במטליות המקבל טומאה) ואם יש טורח בדבר או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך אמקילין דסבירין שאין שאיבה פוסלת במעיין כי כן עיקר עכ"ל ואפילו אם יש שום דוחק עד שיבא לידי דיחוי שלא תוכל האשה לטבול עד שתתעכב ותדחה טבילתה כ' הבל"י בזה אין ראוי כלל שתתעכב מלטבול וכן כ' הש"ך. ועתה לנ"ד וכל צרכי ההיתר שיש עוד לנ"ד כמשי"ת בעז"ה בסמוך. הנה החפירה שבתוכה עומדת התיבה יש לה תורת מעיין ובמעיין רוב הפוסקים ס"ל שאין מים שאובים פוסלים אותה ושכן כ' שהוא עיקר אף שהתיבה בעצמה יש לה תורת מקוה כשר ולא תורת מעיין עליה אף שמי המעיין מכונסים לתוכה כמו שכ' רבינו הגדול נבג"מ ובה פוסלת מים שאובים. אמנם אם הי' נשארים בתוכה מים אחר השאיבה היינו חוששים לזה כיון ששאב אותה בכלי שלם וגם זה אינו מוחלט לפסול כאשר יתבאר. אבל כאשר אומר הבלן שקנח את התיבה יפה עד שלא נשאר שם שום מים ובזה הוא נאמן והמים שבחפירה הם כשירים אף שנשאר שם מעט מים שלא שאב לא נפסלו. כי המעיין אינו נפסל בשאיבה נמצא המים שכנסו לתיבה מים כשירים נכנסו אשר לא נפסלו מעולם וכדאיתא בפ"ק דמקוואות מעיין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטבול בכל שהוא. ועיין ברמב"ם ובר"ש שם וכאשר נכנסו לתוך התיבה אזי גם בתיבה הם כשרים לטבול בהן באשבורן כמו תורת התיבה שיש לה דין מקוה כשר בלא מעיין נמצא שהמים שבתוך התיבה כשרים הם. ואפי' לפי דעת הרמ"א שכתב שלפי המנהג יש להחמיר בשאיבה אף במעיין. היינו שידוע שנפלו לתוכה ג' לוגין. ואפי' במקום שידוע שנפלו לשם ג' לוגין בודאי עדיין באם שיש להסתפק שמא נפלו בזה אח"ז כשירה הוא בדיעבד דהא אפי' במקוה שאין בה מים אלא שנתהווה במי גשמים אם אין הכלי ששאבו בה המקוה גדולה כ"כ שבודאי יפלו מהכלי לתוך המקוה ג' לוגין בבת אחת אלא שיש לחוש שמא נפלו בזה אחר זה. וכיוצא בזה אזלינן לקולא דספיקא דג' לוגין שאובין דרבנן (ולאו דוקא ג' לוגין דרבנן דהא אפי' להרמ"א אם יש מיעוט מארבעים סאה הוה נמי דרבנן) וכמו שכ' הרמ"א בסי' ר"א סעיף [ג]. נמצא אפי' לא קנח הבלן יפה את התיבה ונשארו שם מעט מים לא הי' לנו להחמיר ומחמת הני טעמי דנתבררו שהרי יש בזה כמה ספיקות להקל ובפרט בדרבנן אפי' שהתיבה יש לה דין מקוה שאין בה מעיין. אעפ"כ לא היינו חוששים להחמיר. ומה שכתבתם שהבלן לא סגר את המקוה ולא נשמרה בלילה הנה הגם שלכתחלה הי' לו לסגור שלא יפלו לתוכה מים שאובין אך במקוה שהיא בתוך המרחץ כמו בנ"ד אין לחוש ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן שאין שום מקום שיבאו לתוכה מים שאובין ולמאי ניחוש שהיהודים הדרים בתוכה אם היו שאובים שם מים או שפכו לתוכה מים בודאי היו מגידים בפרט שאתם דורשים וחוקרים על דבר זה. וא"ל שנכנס לשם גוי ושפך לתוכה מים שאובין הא ליתא שבמקום שאין הנאה לגוי אינו חשוד להכשיל דהא כתב בשו"ע יו"ד בסי' קי"ח בסעיף י' שבמקום שהגוי לא נהנה בזה שיחליף דבר המותר על דבר האסור במקום שאין הנאה לגוי בחליפין לא חיישינן שמא החליף ואפי' במקום שהי' דבר המותר תחת ידו. ומכ"ש בנ"ד שאין הגוים רגילים לילך בלילה לשם. ודוקא בגוי המחזיק המקוה ויהנה במה שישפוך לשם מים ויש לו הנאה בחליפין שיקח המים מהמקוה ויתן מים אחרים לתוכה אז יש לחוש ועיין סי' ר"א. וה"ה כל ספק מים שאובין אם היו שאובין אם לא ספיקן טהור שזה מהספיקות שטיהרו חכמים (טהרות פ"ד מ"ז) אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין במקוה ופי' ברטנורה ספק אם נפלו למקוה זה מים שאובים ופסלתן או לא נפלו. או שראינו שנפלו בה מים שאובין ספק אם היו בה ג' לוגין שהוא שיעור לפסול את המקוה או לא הי' בהן כשיעור ג' לוגין טהורה היא: